עפ"ת 58229-05-16 הלפרין נ' מדינת ישראל

מהות ההליך ופסק דינו של בית משפט קמא

1.ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט ש' בנג'ו) בתיק תת"ע 6240-12-14, לפיו הורשע המערער בעבירה של נהיגה ברכב שניתנה עליו הודעת איסור שימוש, עבירה לפי תקנה 308(ד) לתקנות התעבורה. על המערער הוטלו העונשים הבאים-פסילה על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים, וקנס בסך 1,000 ₪.

הערעור מופנה ביחס להכרעת הדין.

2.כנגד המערער הוגש בבית משפט קמא כתב אישום המייחס לו את העבירה בה הורשע. על פי עובדות כתב האישום, ביום 30.9.14, בשעה 17:40, ברחוב ליביריה בחיפה, נהג המערער ברכב פולקסווגן בניגוד להודעת איסור שימוש שניתנה על ידי בוחן תנועה ביחס לרכב.

3.בהכרעת הדין ציין בית משפט קמא כי המערער לא חלק על כך שנהג ברכב בעת שהיתה לגביו הודעת איסור שימוש שנמסרה לו, אלא טען כנגד חוקיות איסור השימוש ברכב.

בית המשפט ניתח את עדויות השוטרים המעורבים באירוע אל מול עדותו של המערער והגיע לממצאים העובדתיים הבאים – המערער נהג ברכב נשוא כתב האישום במועד ובמקום המצוינים בעובדות כתב האישום, כאשר פניו לתחנת השיטור המקומי, לצורך חקירה בעניין אחר, ונעצר על ידי השוטרים. כאשר נבדקו רישיונות הרכב הסתבר כי המערער נוהג בניגוד להודעת איסור שימוש ברכב שניתנה ביום 17.4.14, בשל חופש בכוש ההגה, וכן היות והרכב לא עבר מבחן רישוי כחוק מאז שנת 2009. למערער נמסרה הודעת איסור שימוש נוספת על ידי פקד בני פיין (להלן: "פיין"), וכן נערך לו שימוע מנהלי, לאחריו הרכב הורד מן הכביש ונגרר למגרש אחסנה משטרתי. עוד קבע בית משפט קמא כי הודעת איסור השימוש ברכב, עליה סירב המערער לחתום, ניתנה כדין ובהתאם לנהלים כחוק.

4.בית משפט קמא הפנה לעדותו של השוטר ראשיד שערך את ההודעה בדבר איסור השימוש ברכב ביום 17.4.14 (להלן: "בוחן התנועה"), בגדרה נקבע כי במערכת ההיגוי היה "חופש גדול מאוד" וקבע כי מערכת ההיגוי של הרכב, שהינה אחד ממכלולי הבטיחות הראשיים ברכב, לא היתה תקינה. במצב דברים זה, הנהיגה והשימוש ברכב סיכנו את המערער עצמו ואת יתר המשתמשים בדרך, ולכן בדין הורה בוחן התנועה על הורדה מידית של הרכב מהכביש ואיסור השימוש בו. בית המשפט הוסיף וקבע כי די היה בפרק הזמן הניכר בו לא עבר הרכב מבחן רישוי, כדי ליתן הודעת איסור שימוש בו, וזאת אף ללא קשר לליקויים נשוא הודעת איסור השימוש. לאור האמור, והיות והמערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לעניין זה, דחה בית המשפט את טענות המערער הנוגעות לאי חוקיות הודעת איסור השימוש. בית המשפט גם לא מצא כי נפל כל פגם בהליך השימוע המנהלי שנערך למערער.

5.בית משפט קמא קבע כי עדויות השוטרים שהיו מעורבים באירוע היו קוהרנטיות וקולחות, לא נסתרו בחקירה נגדית, והותירו עליו רושם אמין ומהימן. מנגד, קבע כי עדותו של המערער וטענותיו היו צבר של טענות רבות ומבולבלות. בית המשפט הדגיש כי אף אם יש ממש בטענת המערער כי התקנות המתייחסות לחופש בכוש ההגה בוטלו עובר למתן הודעת איסור השימוש ברכב, טענה שלא הובאה לגביה כל ראיה, הרי שהיה עליו לפנות בהליך מסודר לערכאה המוסמכת, או להסיר את הליקויים ולקבל תעודת תקינות לרכב ולא לעשות דין לעצמו ולהמשיך ולנהוג ברכב בניגוד להודעת איסור השימוש וחרף הליקויים שנמצאו בו. זאת בפרט כאשר מחומר הראיות עולה כי המערער בקיא באופן בו ניתן לפנות בהשגה על הודעת איסור שימוש ברכב וכן באופן הפניה לערכאות המשפטיות.