עפ"ת 55108-02-16 בושארי נ' מדינת ישראל

1.בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת מגי כהן) בתיק ת.ד. 5711-12-12 מיום 17.1.2016, במסגרתו הורשע המערער בעבירות של אי האטה לפני מעבר חציה, נהיגה ברשלנות, גרימת חבלה של ממש ועבירה של אי החלפת דיסקת טכוגרף יומית. המערער נדון לעונשים הבאים:

א.קנס בסך 4,000 ₪.

ב.פסילת רישיון הנהיגה למשך 40 חודשים (בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית).

ג.פסילה על תנאי למשך 3 חודשים למשך 3 שנים.

ד.מאסר על תנאי למשך 7 חודשים.

ה.של"צ בהיקף של 250 שעות.

2.נגד המערער הוגש כתב אישום לבית משפט לתעבורה ממנו עולה כי ביום 26.6.2011 נהג המערער באוטובוס במודיעין עילית ובהתקרבו למעבר חצייה לא נתן זכות קדימה לפעוט בן שנתיים וחצי (להלן: "הולך הרגל או הפעוט") אשר חצה את הכביש ללא השגחת מבוגר במעבר חצייה, משמאל לימין, כיוון נסיעת הנאשם.

על פי הנטען, המערער לא האט את הרכב בהתקרבו למעבר חצייה, לא עצר רכבו, לא נתן זכות קדימה להולך הרגל במעבר החצייה ומנע ממנו להשלים את חצייתו בבטחה, פגע בו עם רכבו וגרם לו לחבלות של ממש.

נטען כי המערער נהג ברשלנות ולא נקט באמצעים הדרושים למניעת התאונה.

עוד נטען כי המערער נהג ברכב מבלי להתקין בו דיסקת טכוגרף.

3.תשובת המערער לכתב האישום.

בתשובה לכתב האישום (ביום 24.4.2014) מסר המערער כי במהלך הנסיעה נסע אחריו מישהו שציפצף. לימינו עמד נוסע. לאחר שחלף 10 מ' ממעבר החצייה הסתכל במראה השמאלית, וכאשר התכוון ללחוץ על הדוושה כדי להמשיך בנסיעה, הנוסע שעמד לימינו צעק שיש ילד. הוא בלם ואז יצא לחלץ את הילד. המערער הוסיף שהילד התפרץ לכביש והפגיעה בו לא הייתה במעבר החצייה.

בהמשך מסר: "אני לא מודה שזה היה במעבר חציה. אני לא מודה שהייתי בנסיעה. הייתי בעצירה. הילד השתחל מבין המכוניות לא יכולתי לראות דבר כזה. הנוסע שהיה לצידי יכול היה לראות דבר כזה. הוא היה גבוה. איך שהוא צעק ואמר שהילד נמצא בפגוש, שהתחלתי לנסוע, ישר בלמתי, לא הייתי בנסיעה ולא בלמתי שנתתי לו מכה".

המערער כפר בכיוון חציית הולך הרגל, כפר בעובדה שהיה בנסיעה, כפר בהתרחשות התאונה על מעבר החצייה וטען שלא היה ביכולתו לראות את הולך הרגל עובר לפגיעה.