עפ"ת 31758-04-14 אהרון נ' מדינת ישראל ואח'

ערעור על החלטת בימ"ש השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' הש' לאה שלזינגר שמאי), בהמ"ש 4039-02-14, מיום 2.4.14, בה נדחתה בקשה להארכת מועד להישפט, בהתאם לסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982.

השתלשלות העניינים

ביום 2.7.12 צולם רכב בבעלות המערער נוסע במהירות 125 במקום 90 קמ"ש ונשלחה לכתובתו הודעת תשלום קנס בסך 750 ₪.

ביום 10.2.14 הוגשה לבימ"ש קמא בקשה להארכת מועד להישפט, מהטעם שהמערער הינו בעל הזכות הציבורית על רישיון הפעלת מונית, על הרכב האמור, אשר מזה כעשור, לרבות במועד הרלוונטי לביצוע העבירה, היתה מושכרת לאחר, למר רם נייגס, המחזיק הבלעדי.

הובהר שהמערער לא קיבל את הודעת תשלום הקנס בכתובתו, עקב בעיה חמורה בבניין מגוריו בעניין חלוקת הדואר, באופן שאינם מוכנסים לתיבה. משכך, פנה לדואר, בכדי לשנות את אופן קבלתו באמצעות ת"ד. אישור התקבל ביום 11.10.13. נטען כי צורף תצהיר של מר נייגס, הנהג בפועל, אשר מודה בביצוע העבירה ומוותר על טענת ההתיישנות והתבקשה הארכת המועד, על מנת למנוע עיוות דין, בכך שיורשע בעבירה שלא ביצע. בפועל כל שצורף, תצהיר מר נייגס, המודה כי בתאריך 2.7.12 נהג ברכב בו מדובר.

החלטת בימ"ש קמא

בהחלטה ציין בימ"ש קמא כי ביום 5.7.12 נשלח הדו"ח בדואר רשום לכתובת המערער וחזר "לא נדרש", כך שבהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד - 1974 מתקיימת "חזקת מסירה" והנטל עליו להפריכה.

בימ"ש קמא התייחס לטענה בדבר בעיות בקבלת הדואר וקבע כי "... בעצם הזמנת ת"ד פרטי ביום 11.10.13, למעלה משנה לאחר מועד ביצוע העבירה, אין כדי לאשש טענתו, כי היתה בעיה כנטען בבקשה בקבלת דברי דואר במועד הרלוונטי". כן לא ציין מניין נודע לו על הדו"ח ולפיכך לא הוכיח כי ההודעה לא נדרשה על ידו "...מסיבות שאינן תלויות בו..." ולכן החזקה לא נסתרה.

משחלף מועד תשלום הקנס והבקשה להישפט לא הוגשה במועד, השתכללה הרשעתו ואין לסטות מהמועדים הנקובים, משיקולי סופיות הדיון ויעילות ההליך. בימ"ש קמא הפנה לפסיקה ולפיה "...הארכת מועד תינתן לא בנקל אלא במקרים מיוחדים כגון אלה בהם הוכח כי המבקש לא ידע ולא יכול היה לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו...".