עומר נ' מדינת ישראל

ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט נאיל מהנא) מיום 11.6.2018 בתתע"א 11307-05-18.

כתב האישום

1. נגד המערער הוגש כתב אישום בו נטען כי ביום 17.5.2018 (יום חמישי) בשעה 07:50 נהג המערער בכביש 4060 (ק"מ 45) במהירות של 164 קמ"ש, במקום בו המהירות המרבית המותרת היא 90 קמ"ש. וזאת, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

    

   פסק-הדין

2. ביום 11.6.2018 התקיים דיון בבית המשפט קמא בעניינו של המערער, בו הודיע ב"כ המאשימה כי "הגענו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום ויורשע, הצדדים יבקשו שביהמ"ש יגזור עליו פסילה 7 חודשים, פסילה על תנאי 6 חודשים למשך 3 שנים וקנס 1,500 ₪". המערער מסר לפרוטוקול כי "אני מאשר ואני מודה".

    

3. על סמך הודאת המערער הרשיע בית המשפט קמא את המערער במיוחס לו בכתב האישום. לאחר מכן, טענו הצדדים בקצרה לעונש, וביקשו מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון. בית המשפט קמא שמע את טענות הצדדים, החליט לכבד את הסדר הטיעון, וגזר את עונשו של המערער בהתאם להסדר הטיעון המוסכם.

    

   הערעור

4. ביום 9.7.2018 הגיש המערער את הערעור הנוכחי. הערעור הוגש הן על הכרעת הדין הן על גזר הדין. במסגרת הודעת הערעור וכן בדיון שהתקיים בערעור ביקש עו"ד סלמה, ב"כ המלומד של המערער, כי יותר למערער לחזור בו מהודאתו מן הטעם שלטענתו המערער – שלא היה מיוצג בבית המשפט קמא – טעה לחשוב כי מדידת המהירות שבוצעה למכוניתו באמצעות מכשיר הממל"ז הייתה תקינה, בשעה שלמעשה הממל"ז לא נבדק בבדיקות הנדרשות לפי הוראות היצרן. בפרט טען המערער שבדיקת "איפוס הכוונות", שהיא אחת הבדיקות הנדרשות להפעלה תקינה של הממל"ז, נעשתה על עמוד תאורה, למרות שעמוד תאורה אינו בצורת ר', כנדרש.

    

5. עוד טען ב"כ המערער כי לא ייתכן שהמערער היה בודד בנתיב השמאלי בשעת ביצוע העבירה הנטענת, כפי שרשם השוטר שערך את הדו"ח, שכן במיקום ובשעה המדוברים ידוע לכל כי קיים עומס תנועה. לפיכך, ביקש המערער לקבל את הערעור על הכרעת הדין. לחלופין, ביקש המערער כי נוכח הנסיבות שפורטו, ונוכח נסיבותיו האישיות של המערער (שהוא נעדר עבר תעבורתי) תקוצר תקופת הפסילה שנגזרה על המערער.