עפ"ג 5026-10-16 נעימי נ' מדינת ישראל

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט י' טורס) מיום 7/9/2016 בתיק פלילי 26121-09-15 לפיו הורשע המערער על פי הודייתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של פציעה בצוותא כשהעבריין מזויין, לפי סעיפים 334 + 335(א)(1) + 29 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), ותקיפה סתם על ידי שניים או יותר, לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין.

כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, מר נ.ס. (להלן: "המתלונן") הוא הבעלים של עסק לשטיפת מכוניות ברח' לוחמי הגטאות 25 בנהריה (להלן: "העסק").

בתאריך 9/9/15 בסמוך לשעה 16:46 הגיע המערער יחד עם שניים אחרים לעסק ברכב השייך ונהוג על ידו, או אז, פנה אחד מהשלושה למתלונן ואמר לו "מה אתה מפריע לנו בעסקים שלנו?".

עוד צויין בכתב האישום כי השלושה והמתלונן נכנסו לתוך המשרד של העסק, ובעקבות חילופי דברים בין המערער למתלונן שמהותם אינה ידועה ובעוד המתלונן והנאשמים עומדים בתוך המשרד ליד דלת הכניסה, תקף המערער את המתלונן שלא כדין, בכך שהחל דוחפו לאחור לעבר השולחן במשרד, וזאת כאשר הנאשמים האחרים עומדים במקום ורואים את הנעשה.

במעשים אלו, כך נטען, תקף המערער וחבריו את המתלונן תקיפת סתם. בהמשך לאמור לעיל, המערער נטל בקבוק זכוכית שהיה מונח על השולחן, והיכה במתלונן בפניו באמצעות הבקבוק, וכן, יחד עם נאשם אחר בכתב האישום, היכה נמרצות במתלונן באמצעות אגרופים וחבטות לאיזור פלג הגוף העליון, כל זאת בזמן שחברם לכתב האישום עמד בסמוך לדלת והחזיק את הידית על מנת לוודא שאנשים לא ייכנסו למשרד.

כתוצאה ממעשים אלו, נגרמו למתלונן פצע פתוח באזור האף באורך של כ-1 ס"מ, וכן שפשוף שטחי באיזור בפריאטלי מצד שמאל ונפיחות קלה מתחת לעין.

בטרם החלו להישמע ראיות המאשימה, הודה המערער במסגרת הסדר הטיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, כמפורט לעיל, כאשר ההסדר במהותו כלל חזרה מכפירה, הודייה בעובדות כתב אישום מתוקן, הרשעה וטיעון חופשי לעונש.

בטרם שמיעת הטיעונים לעונש, נתבקש שירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו.

בתסקיר שירות המבחן צויינו מכלול נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, כבן 30 נשוי ואב לשלושה ילדים, כמו גם העובדה שלחובתו עבר פלילי הכולל הרשעות קודמות בעבירות סמים וקשירת קשר לביצוע פשע, לרבות ריצוי עונש מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים.

באשר לעבירות נושא כתב האישום, התרשם שירות המבחן כי המערער קיבל על עצמו אחריות לביצוע העבירות והביע צער וחרטה על מעשיו. לדבריו האירוע היה על רקע חוב כספי "ויצא מכלל שליטה".

צוין כי נערכה סולחה בין המערער לבין המתלונן. שירות המבחן התרשם מהרצון שהביע המערער להשתלב בהליך טיפולי ולכן המליץ להטיל עליו עבודות שירות לצד צו מבחן למשך 12 חודשים.

באת כח המאשימה בטיעוניה לעונש בבית המשפט קמא, הדגישה את חומרת העבירות ונסיבות ביצוע העבירות, וטענה שמתחם העונש ההולם את מעשיו של המערער נע בין 16-30 חודשי מאסר בפועל. באשר לעונש בתוך המתחם, הפנתה ב"כ המאשימה לעברו הפלילי של המערער שריצה מאסר בפועל וכן לחלקו המרכזי של המערער באירוע.

משכך, טענה ב"כ המאשימה כי המלצת שירות המבחן בנסיבותיו של המקרה דנן אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוהגת ואין לאמצה. לשיטתה, הסכם הסולחה שנערך אינו מפחית מחומרת העבירות ויש להטיל על המערער עונש מאסר בפועל ארוך, לצד עונשים נלווים.

מנגד, ביקש הסניגור מבית המשפט קמא לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל על המערער עונש מאסר בפועל שירוצה במסגרת של עבודות שירות.

כנימוקים לקולא ציין את הודיית המערער בפתח משפטו, את ה"סולחה" שנערכה בינו לבין המתלונן, העובדה כי לשיטתו המדובר באירוע תקיפה שאינו ברף הגבוה שכן הנזק שנגרם למתלונן קל וכן כי עברו הפלילי של המערער ישן ובלתי רלוונטי.