כהן נ' מדינת ישראל

פתח דבר

1.בפנינו ערעור על גזר הדין בת"פ 53330-12-14 (בית משפט השלום בראשון לציון), במסגרתו הורשע המערער, על פי הודאתו, ב-27 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין"), ב-27 עבירות של גניבה בידי מורשה, עבירה לפי סעיף 393 לחוק העונשין וב-10 עבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי, עבירה לפי סעיף 432 (א) לחוק העונשין.

2.על המערער נגזרו 6.5 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר; מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים לבל יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה בה הורשע; קנס בסך של 300,000 ש"ח או 12 חודשי מאסר תמורתו; פיצוי בסך של 150,000 ש"ח, שיחולק בין הקרבנות באופן יחסי לסכום הפגיעה בפועל.

3.הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. המערער עותר להקלה בעונש המאסר בפועל שנגזר עליו, לביטול הקנס ולחילופין להפחתתו באופן משמעותי וכן לביטול המאסר חלף הקנס.

העובדות בתמצית

4.החל משנת 1998 היה המערער עורך דין ובעל משרד עצמאי לעריכת דין. המערער ייצג לקוחות בעיקר בענייני מקרקעין, דיני משפחה וכינוס נכסים ובמסגרת זו קיבל לידיו מלקוחותיו או בעבורם סכומי כסף גבוהים של כעשרות עד מאות אלפי שקלים בכל עסקה, מידי לקוחותיו או בעבורם, על מנת שיחזיק בהם בנאמנות לטובתם, בהתאם לתנאי העסקות וההסכמים שערכו.

המערער הציג בפני לקוחותיו מצג כוזב לפיו הוא מפקיד ומנהל את כספי הנאמנות שלהם בהתאם לחוק ולכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, ואולם, במהלך כ- 15 שנים, החל משנת 1999 ועד למועד מעצרו של המערער ביום 4.11.2014, נהג המערער לגנוב מלקוחותיו את כספי הנאמנות שהפקידו בידיו, ולהשתמש בהם לכיסוי תשלום הוצאות וחובות משרדו, לכיסוי חובות לבנקים ולמלווים חוץ בנקאיים מהם לווה, לתשלום עודף ללקוחותיו בגין עיכוב בהעברת כספי הנאמנות ואי עמידה בהתחייבויותיו, ולכיסוי צרכיו האישיים.

5.באופן המפורט בהרחבה בגזר הדין של בית משפט קמא, קיבל המערער במרמה וגנב מלקוחותיו כספי פיקדונות שהופקדו בידיו בנאמנות בסך של כ- 15 מיליון ש"ח. מתוכם החזיר ללקוחות כ 6 מיליון ש"ח.

גזר הדין של בית משפט קמא

6.האירועים המפורטים בכתב האישום אינם מהווים אירוע אחד, אלא ב- 27 אירועים שונים, לאור העובדה שמדובר בקורבנות שונים, בנכסים שונים, בסכומי כסף שמקורם אחר, ולמעשה ב – 27 סיפורי מעשה שונים, נפרדים ומובחנים זה מזה.

7.המעשים בגינם הורשע המערער הם חמורים ביותר. חובת הנאמנות ללקוח היא נשמת אפו של מקצוע עריכת הדין. המערער יצר לעצמו מעין "קופה פרטית" מתוך כספי הנאמנות שהפקידו לקוחותיו בידיו, והשתמש בכספים כבשלו, לסיפוק צרכיו האישיים.

חומרה מיוחדת יש בשלושה אישומים, במסגרתם המערער לא בחל מלשלוח יד בכספי עזבון שנועדו לקטינים בתיק אחד, למעול בתפקידו ככונס נכסים שמונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בתיק השני וכן למעול בתפקידו כמנהל עיזבון בתיק השלישי.

8.מעשיו של המערער פגעו קשות בלקוחותיו, מהם גנב כספים בסכומים גבוהים. נהוג שבעסקאות נדל"ן, הצדדים מותירים בידי עורך הדין כספים משמעותיים בנאמנות וסומכים עליו שישמור את הכספים עבורם עד לסיום ביצוע החיובים ההדדיים. כתוצאה ממעשי המערער נפגע קניינם הפרטים של לקוחותיו. מדובר בפגיעה חמורה במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בנכס המשמעותי ולעיתים היחידי של משפחה ישראלית ממוצעת – דירת המגורים.

מלבד לקוחותיו פגעה שליחת ידו של המערער בכספיהם, גם בציבור עורכי הדין. שכן מעשיו מערערים את היסודות תחת מקצוע עריכת הדין ופוגעים פגיעה אנושה בתדמית המקצוע ובאמון הציבור בעורכי הדין.