סגן הנשיא י' נועם:
1.לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מינטקביץ), בת"פ 1888-10-14, מיום 8.11.15, לפיו נגזר דינו של המערער לחודשיים מאסר בפועל ולארבעה חודשי מאסר על-תנאי; זאת בגין הרשעתו בשתי עבירות של החזקת סכין – לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
2. המערער הורשע בבית-משפט קמא, על-פי הודאתו, בשתי עבירות של החזקת סכין, שיוחסו לו בשני אישומי כתב-האישום. על-פי עובדות האישום הראשון, ביום 14.4.14 בסמוך לאחר חצות, ישב המערער בכניסה ליישוב בית נקופה עם שני חברים ושתה אלכוהול, כאשר ברשותו סכין, אשר הייתה נעוצה בגזע עץ שלידו ישב. המערער אמר לשוטרים שהגיעו למקום, כי הוא מחזיק בסכין לצורך הגנה עצמית, היות שהוא מאוים על-ידי אחרים. על-פי עובדות האישום השני, ביום 1.9.13, בסמוך לחצות, החזיק המערער בדלת מכוניתו סכין. בתסקיר שירות המבחן שהוגש לערכאה הדיונית צוין, כי המערער הסביר את החזקת הסכין בכך שחש מאוים על-רקע סכסוך משפחתי, ורצה לחוש ביטחון. להערכת שירות המבחן, ברקע לביצוע העבירות עומדת נטייה של המערער לפריצת גבולות ותחושת תסכול בשל בעיות רפואיות שמהן הוא סובל. עוד עולה מהתסקיר, כי המערער סובל מבעיות רפואיות ברֵיאותיו, וכי הוא מועמד להשתלת ריאות, אם-כי בשלב זה האפשרות להשתלת ריאה עדין אינה עומדת על הפרק. שירות המבחן המליץ לבדוק את התאמתו של המערער לריצוי מאסר בעבודות שירות, בצד הטלת מאסר על-תנאי, זאת בהתחשב במצבו הרפואי. יצוין כי בתיעוד הרפואי מבית החולים בלינסון, אשר הוגש לבית-משפט קמא, צוין כי המערער עובר בשלב זה שיקום ריאות, וכי אין מדובר בשלב הנוכחי בצורך בהשתלת ריאה.
3.בגזר-דינו הדגיש בית-משפט קמא את חומרתה של עבירת החזקת הסכין, כלשונו – "עבירה 'פותחת שער' למגוון עבירות אלימות קשות". בית-משפט קמא התייחס לערך המוגן העומד ביסוד העבירה – שלמות הגוף וקדושת החיים; לעונש המֵרבי שנקצב בצִדה של העבירה – חמש שנות מאסר; לנסיבות ביצוע העבירות; וכן למדיניות הענישה הנוהגת. בית המשפט קבע, כי מתחם הענישה ההולם, בגין כל אחת מהעבירות שבהן הורשע המערער, נע בין מספר חודשי מאסר בפועל, לריצוי ממש בין כותלי הכלא, ועד שנת מאסר. בכל הנוגע לעונש המתאים בתוך המתחם, ציין בית-משפט קמא, מחד-גיסא – את העובדה שלחובתו של המערער שתי הרשעות קודמות בעבירות רכוש ותקיפת בת-זוג (אם כי מדובר בעבירות משנת 2008), ומאידך-גיסא – את נסיבותיו האישיות של המערער, יליד 1981, נשוי ואב לשלוש בנות. לאור נסיבותיו האישיות של המערער, ובכללן מצבו הרפואי הקשה, החליט בית-משפט קמא להשית על המערער עונש הנמצא "בצִדו התחתון של מתחם העונש ההולם" תוך חפיפה בין העונשים, ולגזור עליו, כאמור, חודשיים מאסר לריצוי של ממש בין כותלי הכלא, בצד מאסר על-תנאי.
4.המערער מלין בערעורו הן על מתחם הענישה שנקבע, אשר לשיטתו הרף התחתון שבו הוא מאסר בעבודות שירות, והן על העונש שנגזר בפועל, קרי – מאסר בין כותלי הכלא. בהודעת הערעור ובטיעוניו בעל-פה ציין ב"כ המערער, מבלי להקל ראש בחומרת העבירה של החזקת סכין, כי מרשו ביצע את שתי העבירות הואיל וחש מאוים, בעקבות אירועים שבעניינם הוגשו על-ידו ארבע תלונות למשטרה בשנת 2014. כן ציין ב"כ המערער, כי במהלך שנת 2015, בעקבות פציעתו של המערער בתאונה, אובחנה אצלו מחלת ריאות קשה, אשר בעטייה הוא נמצא כיום במסגרת טיפול ושיקום בבית-החולים שערי-צדק, וכן במעקב רפואי בבית-החולים בילינסון כמועמד להשתלת ריאה. על-כן ביקש ב"כ המערער בהודעת הערעור לבחון את התאמתו של המערער לביצוע מאסר בעבודות שירות, חלף מאסר בפועל, כפי שהמליץ אף שירות המבחן.
5.במהלך הדיון נתחוור שאיש מבאי-כוח הצדדים לא הצטייד בפסיקה מתאימה בעניין מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של החזקת סכין. על-פי הסכמת הצדדים, הוגשה על-ידי כל אחד מהם, במועד נדחה, לאחר תום השלמת הטיעונים, אסופת פסקי-דין. ב"כ המערער הגיש שורה ארוכה של פסקי-דין של בתי-המשפט המחוזיים ובתי-המשפט השלום, שבהם הוטלו בגין עבירות של החזקת סכין עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. ב"כ המשיבה הגישה אסופה של פסקי-דין, שבהם הוטלו מאסרים בפועל לתקופות קצרות, לריצוי בין כותלי הכלא, בגין העבירה הנדונה, בדרך-כלל לתקופות קצרות של עד כחודשיים.
6.העבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, היא עבירה שיש למגר אותה, שכן פגיעתה בציבור היא קשה, ועמד על-כך בית-המשפט העליון לא אחת (רע"פ 2932/08 מוחמד מרגאן נ' מדינת ישראל (10.7.08)), זאת על-רקע תופעת "תת תרבות הסכין", שבה גולשים עימותים וסכסוכים לאירועים אלימים אגב שימוש בסכינים (רע"פ 242/07 לאוניד אולימבוב נ' מדינת ישראל (11.1.07)). עם זאת, לצורך קביעת מתחם הענישה ההולם, יש לבחון את נסיבות ביצוע העבירה, ובענייננו – שתי העבירות, זאת על-רקע מדיניות הענישה הנוהגת. מתחם הענישה הוא אכן מאסר בפועל, הנע בין מספר חודשים לבין שנת מאסר, כפי שקבע בית-משפט קמא. ואולם, בשונה מבית-משפט קמא, סבורים אנו כי ייתכנו מקרים שבהם הרף התחתון של המתחם יעמוד על מאסר בעבודות שירות, כעולה מפסקי-הדין הרבים שהוצגו על-ידי ב"כ המערער; וכי זהו אף הרף התחתון של מתחם הענישה ההולם בעניינו של המערער לגבי שתי העבירות. היות שהרף התחתון של המתחם, לשיטתנו, אמור להיות מאסר קצר לריצוי בעבודות שירות, והואיל והעונש המתאים בעניינו של המערער אמור להיות ברף התחתון של המתחם, כך גם לשיטתו של בית-משפט קמא, לכאורה ראוי להשית על המערער עונש של מאסר בעבודות שירות, כפי שאף הומלץ על-ידי שירות המבחן. עם זאת, לא ניתן להכריע את הדין בפסק-הדין, בטרם יתחוור, על-רקע מצבו הרפואי של המערער, אם הלה כשיר מבחינה רפואית לבצע עבודות שירות.
7.על-יסוד האמור לעיל, ועל-מנת שיהיו לפנינו מכלול הנתונים הרלבנטיים לפסק-הדין, מתבקש הממונה על עבודות השירות להודיע לבית-המשפט, עד ליום 25.9.16, האם המערער כשיר לבצע עבודות שירות. הממונה יזמין את המערער לראיון, באמצעות בא-כוחו, עו"ד מייסלף אדוארדו(טל: 077-7990126, פקס: 077-7995470). במקביל, ידאג ב"כ המערער לתאם את זימונו של המערער לראיון לפני הממונה, כשהמערער מצויד בכל החומר הרפואי העדכני בעניינו.
8.המשך הדיון בערעור יתקיים ביום 28.9.16 בשעה 13:45, לאחר קבלת חוות-דעת הממונה על עבודות השירות.