טולמסוב נ' מדינת ישראל

לפנינו ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש השלום בראשון לציון ׁבת"פ 8506-07-15 מיום 22.11.2016 שניתן לאחר שהמערער הודה בביצוע שתי עבירות של השמדת ראייה, לפי סעיף 242 לחוק העונשין, ונגזרו עליו שנת מאסר בפועל, בקיזוז ימי מעצרו ומאסר על תנאי למשך 9 חודשים, שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר את העבירה בה הורשע.

1.על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במועד הרלוונטי לכתב האישום, ביום 1.1.2015, המערער עבד כמנהל אירועים במועדון "אריסטון" בראשון-לציון. באותו ערב הופיע באירוע שהתקיים במועדון הזמר רומן סימחייב (להלן: "המנוח"), כשהמערער עבד כמנהל האירוע ונכח במועדון.

בעקבות סכסוך בין אחיו של המנוח, סורן סימחייב (להלן: "סורן"), לבין אדוארד יצחקבייב (להלן: "אדי"), הגיע אדי למועדון, יחד עם אדם נוסף בשם איגור ליס, כשברשותו מוסתר אקדח טעון. כשארבעתם שהו יחד בחדר בקומה העליונה של המועדון, שלף אדי את אקדחו, וירה במנוח ובסורן.

יעקב אאולוב, שהיה בעבר הבעלים של המועדון, ונכח באותו ערב במועדון, שמע את קולות הירי, הגיע לחדר וסילק את הנוכחים. המנוח ואחיו נמלטו בריצה מהמועדון, כשהם מדממים, ואדי ואיגור נמלטו ברכב.

בהמשך, עלה המערער לקומה העליונה, אסף לתוך שקית את תרמילי האקדח שנורו ע"י אדי והורה לפועל הניקיון של המועדון להשליך אותה לפח הזבל מחוץ למועדון.

מספר דקות לאחר מכן, התקשר אדי למערער ואמר לו לנקות את זירת האירוע. המערער ניתק את מצלמות האבטחה והחביא את מכשיר ההקלטה.

2.מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבימ"ש קמא עלה שהמערער הוא יליד ברית המועצות לשעבר, בן 26, רווק, מתגורר עם בת זוגו בראשון-לציון, ומזה כשנה עובד כאחראי באולם אירועים בתל אביב. הוא סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות. שירת בצה"ל בשירות סדיר בתפקיד טבח ולאחר שחרורו מצה"ל, החל לעבוד בתחום האירועים, בו הוא עובד גם כיום.

3.המערער לקח אחריות מלאה על מעשיו והביע צער וחרטה עמוקים עליהם. הוא מסר כי בשל ההלם ותחושת הפחד בהם לקה כתוצאה מהיריות ומשיחת הטלפון, פעל ללא שיקול דעת מותאם ובאופן אימפולסיבי, וכיום הוא מצר על מעשיו ומבין את השלכותיהם החמורות. הוא חש בושה רבה על מעשיו העומדים בפער לעמדותיו ולהתנהגותו בדרך כלל והוסיף כי הייתה לו היכרות קודמת עם המנוח, מה שהעמיק בו את תחושות הזעזוע נוכח האירוע הנדון, ולצד העלמת הראיות, הזמין עבור המנוח אמבולנס והגיש עזרה.

4.שרות המבחן התרשם כי המערער פעל מתוך תחושות לחץ ובהלה משמעותית שחווה באירוע הטראומטי, שהותירו אותו בתחושת חוסר אונים. המערער התקשה להפעיל שיקול דעת מותאם, פעל באופן "אוטומטי" וביצע את העבירות.

שירות המבחן העריך כי הליך טיפולי במסגרת שירות המבחן עשוי לסייע בצמצום הסיכון להישנות מעורבותו של המערער בפלילים, וסבר כי יש חשיבות לשלבו בהליך טיפולי במסגרת קבוצה טיפולית המיועדת לעומדים לראשונה בחייהם לדין. שירות המבחן העריך שיש לאמץ במקרה זה את האפיק השיקומי, והמליץ על העמדתו של המערער בצו מבחן למשך שנה.

5.שירות המבחן התלבט לגבי הרשעת המערער, כשמחד, מדובר בעבירות חמורות ולא הוצגו נימוקים קונקרטיים לאי הרשעתו בדין, ומאידך, מדובר באדם צעיר, שהביע נכונות ראשונית להשתלב בטיפול במסגרת שירות המבחן, וזוהי מעורבותו הראשונה בפלילים. להערכת שירות המבחן, על מנת למנוע פגיעה בעתידו, יש לשקול בחיוב להימנע מהרשעתו בדין.