השופטת גילת שלו:
המערער, יליד 1947, הורשע בבית המשפט השלום בבאר שבע, ב-13 עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בידוי ראיה ושבועת שקר; ובית המשפט (כב' השופט ר. סולקין) גזר עליו את העונשים הבאים: שנת מאסר בפועל, קנס בסך 30,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תמורתו, פיצוי בסך 15,000 ₪ לכל אחד מנפגעי העבירות, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה מסוג פשע המצויה בפרק י"א, או בפרק ט' סימן א' לחוק העונשין, ומאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה מסוג עוון באותם פרקי חוק.
במסגרת הערעור (לאחר שחזר בו מהערעור על הכרעת הדין), עותר ב"כ המערער לבטל את עונש המאסר ולהטיל תחתיו של"צ או מאסר בדרך של עבודות שירות, לסייג את עונש המאסר המותנה על עבירות מסוג עוון, לבטל את הקנס ולהפחית את הפיצוי.
ההליך בבית המשפט קמא:
מעובדות כתב האישום עולה, כי החל משנת 1999, פעל אדם בשם פטר שטרן כדי להשיג יפויי כח הנחזים להיות חתומים על ידי ניצולי שואה, ומסמיכים אותו לטפל בתביעתם לפיצוי מהונגריה, בעיקר לאחר הרחבת תכנית הפיצויים לניצולי שואה שאושרה בהונגריה בשנת 2002. במהלך שנת 2003, המערער ששימש כעורך דין ונוטריון, פעל לבקשתו של שטרן על מנת להשיג תצהירים המייפים לכאורה את כוחו של שטרן לייצג את הניצולים לשם קבלת הפיצויים, וקיבל לשם כך משטרן רשימה של ניצולי שואה. במספר רב של מקרים, לפחות שלושה עשר, המערער לא נפגש עם ניצולי השואה, לא החתימם על המסמכים, לא אימת את חתימתם, ולא קיבל את אישורם לכך; ותחת זאת כתב על הטפסים מספרים הנחזים להיות מספרי תעודת הזהות של ניצולי השואה, זייף את חתימתם על הטפסים וצירף טפסי אימות חתימה מזויפים, לפיהם ניצולי השואה כביכול חתמו על התצהירים בנוכחותו; ואף ניצל את הסמכתו כנוטריון ואישר בחתימתו ובחותמת נוטריון כי ניצולי השואה חתמו בפניו על התצהירים וכי הוא אימת את חתימתם, על אף שהדבר אינו נכון. בהמשך, הגיש המערער את המסמכים המזויפים לרשמי בית המשפט בבאר שבע, על מנת שיאשרו את עריכת המסמכים כדין בישראל, ובכך המסמכים יחזו להיראות כמסמכים רשמיים של מדינת ישראל (אפוסטילים) שנערכו על פי כללי המשפט המקובלים, ויאפשרו לשטרן את הגשתם בהונגריה; המסמכים אושרו בבית המשפט, והמערער קיבל את האפוסטילים והעבירם לשטרן. תמורת העברת המסמכים והאפוסטילים לרשותו של שטרן, קיבל המערער משטרן סכום של 128,000 ₪.
ביום 8.9.15 הגיש המערער (אשר ייצג את עצמו) מענה מפורט לכתב האישום, במסגרתו הודה במרבית עובדות כתב האישום, למעט ההסתייגויות הבאות: היו רק 13 מקרים ולא יותר; לא מתקיימות נסיבות מחמירות, שכן הגוף המוסמך לשלם נמצא בהונגריה, והמסמכים אינם תקפים בהונגריה ללא "תעודת חיים"; הוא לא קיבל כל סכום כסף מניצולי השואה, אלא בהעברה בנקאית מהונגריה, והוא דיווח על הכסף ושילם עליו מסים כחוק.
המשיבה הסכימה להסתפק בהודאת המערער למעט בנוגע לקיומן של נסיבות מחמירות, והצדדים הגישו סיכומים רק בעניין זה. בהכרעת הדין שניתנה ביום 28.2.16, קיבל בית המשפט את עמדת המשיבה והרשיע את המערער בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
ביום 14.6.16 התקבל תסקיר שירות המבחן, במסגרתו נסקרו נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, בן להורים ניצולי שואה, אשר עלה ארצה מרומניה בגיל 38, ועבד כעורך דין בתחום המסים עד לשלילת רשיונו בלשכת עורכי הדין בשנת 2011.
בפני שירות המבחן, הודה המערער באופן חלקי בעבירות, טען כי הכיר את שטרן כמי שייצג את הוריו בעבר בתביעת פיצויים שהגישו לשלטונות הונגריה, כי שטרן הציע לו עוד בשנת 1999 לחתום כנוטריון על תצהירי ניצולי שואה, אך הוא סירב בשל התמורה הכספית הנמוכה, אך בשנת 2002 נענה המערער להצעה מאחר שהיתה נדיבה יותר מבחינה כספית, ומאחר שעבודתו כסנגור התמעטה. לדבריו, הוא לא ידע בתחילה כי מדובר במרמה, אך בהמשך גילה שמדובר ביפויי כח מזויפים, בחלק מהמקרים החתים ניצולי שואה, אך ב-13 מקרים זייף את חתימותיהם, אישר את החתימות והגישם לאישור בבית המשפט. לדבריו, הפגיעה בניצולי השואה שנותרו בחיים אינה גבוהה, שכן אם הם היו פונים לשלטונות הונגריה ותובעים את כספם, הם היו מופנים אליו, והוא היה משיב להם את כספם. עוד טען, כי העבירות בוצעו מרצון לסחוט ולקבל כספים משלטונות הונגריה אותם ראה כמי שפגעו קשות בבני משפחתו בעבר, ושאינם הוגנים כלפי ניצולי השואה, וכן טען כי מניעיו היו אידאולוגיים ולא כלכליים.
שירות המבחן התרשם מאדם בעל יכולות קוגניטיביות ומילוליות גבוהות, שתפקד באופן תקין במהלך חייו, אשר הטראומות שליוו את משפחתו השפיעו על עיצוב אישיותו ותפיסת עולמו; להערכתו המערער אינו פנוי לבחינת אלמנטים רגשיים שעמדו בבסיס העבירות, נוטה לצמצם את הפגיעה שבמעשיו ואינו מביע חרטה על מעשיו. לאור מאפייניו וחוסר תובנה לצורך בטיפול, שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו, אך לאור ההתרשמות כי קיימת רמת סיכון נמוכה להישנות עבירות, המליץ שירות המבחן על הטלת של"צ בהיקף 400 שעות, לצד ענישה מותנית, קנס ופיצוי.
ביום 15.1.17, לאחר שמיעת הטיעונים לעונש וקבלת הצהרות של שלושה מנפגעי העבירות, גזר בית המשפט את דינו של המערער.
במסגרת גזר הדין סקר בית המשפט את חומרת העבירות שביצע המערער- הן העובדה שקרבנותיהן הם קשישים ניצולי שואה, אשר גם אם סכומי הכסף אינם גבוהים יחסית, הם משמעותיים עבורם; והן הפגיעה באמון הציבור הנלווית לכך שהעבירות בוצעו ע"י עורך דין ונוטריון, פגיעה המשתרעת גם על המישור הבינלאומי, לאור השימוש במעמדו כעורך דין וכנוטריון כלפי גורמי ממשל זרים.
בית המשפט סקר פסיקה ענפה בנוגע לצורך בהחמרה בענישה בעבירות מרמה בכלל, ובעניינם של עורכי דין שניצלו את תפקידם לשם ביצוען בפרט, ועמד על הצורך בענישה מחמירה לשם הרתעה.