מדינת ישראל נ' פתחי אלקואעין

מהות הערעור: ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בקרית גת (כב' השופטת נ. חקלאי) בת"פ 36066-08-15

המשיב הודה, במסגרת הסדר טיעון, כי הסיע 5 תושבים זרים ברכבו, ועל כן הורשע בביצוע עבירה של "המסיע ברכב תושב זר השוהה שלא כדין", לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. בגין מעשיו אלה נדון המשיב להארכת מאסר מותנה של 8 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו; לתשלום קנס בסך 10,000 ב-10 תשלומים; להפעלת התחייבות מתיק קודם על סך 15,000 ₪; להפעלת פסילה מותנית בת 12 חודשים בחופף לפסילת רישיון הנהיגה של 8 חודשים שהוטלה בתיק זה; לפסילה על תנאי למשך 12 חודשים; לחתימה על התחייבות; לביצוע 400 שעות של"צ; ולחילוט הרכב בו בוצעה העבירה לטובת אוצר המדינה. המדינה (היא המערערת והמשיבה שכנגד, להלן: המדינה) הגישה ערעור על קולת העונש, והנאשם (הוא המערער והמשיב שכנגד, להלן: המשיב) הגיש ערעור על ההרשעה, תוך שטען, כי היה מקום לאפשר לו לחזור בו מהודייתו. הערעורים אוחדו, ופסק דין זה עניינו שני הערעורים הנ"ל.הנשיאה רויטל יפה-כ"ץ:

ההליכים בבית משפט השלום

כתב האישום הוגש כנגד המשיב באוגוסט 2015 לבימ"ש השלום בקרית-גת; ובדצמבר אותה שנה, נערך דיון מקדמי בפני כב' השופט ליבדרו, במהלכו הגיעו באי-כוח הצדדים (המשיב היה מיוצג באותה עת על ידי סנגור מהסנגוריה הציבורית – עו"ד יורם פאואר) להסדר טיעון, שכלל הודאת המשיב בכתב אישום מתוקן (במסגרתו נמחק עד תביעה אחד מרשימת עדי התביעה) והסכמה עליה הצהירו, כדלהלן:

"אין בין הצדדים הסדר לעניין העונש. הוסכם כי יתקבל תסקיר שירות המבחן אשר יבחן את שאלת הארכת המאסר המותנה לבקשת ב"כ הנאשם. המאשימה לא מחויבת להמלצת שירות המבחן. עוד הוסכם, כי רכב הטויוטה קורולה... יושב לבעלים בכפוף להפקדה של 10,000 ₪, איסור דיספוזיציה, שיעבוד... ועיקול הרכב לטובת המדינה... עוד הוסכם, על שינוי תנאי השחרור באופן שמעצר הבית יהיה מעצר בית לילי בלבד, בין השעות 22:00 ל-07:00 למחרת... הובהר כי המאשימה תעתור לחילוט הרכב...".

לאחר הצהרה זו של באי כוח הצדדים, נעשתה הפסקה בדיון, שלאחריה בירר ביהמ"ש עם המשיב אם הוא מבין את הסדר הטיעון, וכך נכתב מפי המשיב:

"לאחר שבית משפט מסביר לי שאני לא חייב להודות ויש לי זכות לנהל משפט ושהמאשימה תוכיח את אשמתי, אני משיב שאני רוצה להגיע להסדר ולהודות בכתב האישום. אני מודה בכתב האישום. אני מודה בביצוע עבירה של הסעת תושב זר (5 תושבים) ששהה בישראל שלא כדין".

בעקבות דברים אלה הורשע המשיב והדיון נדחה לשם הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן ולטיעונים לעונש.

הדיון הבא התקיים בפני כב' ס. הנשיאה (כתוארה אז), השופטת דינה כהן (בתאריך 18/05/16), בפתחו ביקש הסנגור לדחות את הטיעונים לעונש, שכן המלצת שירות המבחן בתסקיר שהוגש – להפעיל את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד המשיב, ולהורות על ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, אינו בר ביצוע, משמדובר במאסר מותנה של 8 חודשים. עו"ד פאואר טען, כי הסדר הטיעון היה "שכל הטיעונים לעונש יהיו בכפוף לתסקיר" (מה שאינו מדויק, לאור ההצהרה שהובאה מפי באי כוח הצדדים לעיל), ומשהתסקיר מוטעה, אין למעשה תסקיר בפני ביהמ"ש ודרישת המאשימה לטעון לעונש על פי התסקיר הקיים, אינה אלא חזרה מההסדר. ביהמ"ש לא נעתר בשלב הראשוני לבקשה וקבע, כי "עתירת הסנגור תישקל לאחר שהצדדים יטענו לעונש", אלא שהחלטה זו לא סיפקה את הסנגור והוא ביקש לחזור מההודאה, וכך נימק בקשתו:

"בתסקיר הוא אמר שהוא חשב שהם ישראלים. חברתי פועלת בניגוד להסדר שסוכם בפר' האחרון שלפי אותו הסדר אטען לעונש כשיש לי תסקיר מושלם וסופי. הטעות נובעת מטעות של קצינת המבחן. חברתי מתנגדת. אני רואה בכך חזרה מהסדר הטיעון. הגרסה המקורית של הנאשם הייתה שמדובר בחברה שלא הייתה לו כל סיבה לחשוד בהם שהם תושבי השטחים. הם נראו ונשמעו ישראלים, ביקשו ממנו טרמפ לטווח קצר ביותר ולכן לקח אותם. הייתי רוצה שנוכל להתרשם מאותם אנשים כיוון שאותם אנשים שוחררו. בנסיבות האלה, אם התביעה חוזרת מההסדר, גם אנו חוזרים. אבקש לאפשר לו לחזור בו מההודאה, לכפור ולאפשר לזמן עדים".