עפ"א 62117-09-17 ג'אד נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה בקעת בית הכרם

1. בפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות, כב' השופט יוסי טורס (להלן: בית משפט קמא) מיום 16.8.17 שניתנה בתיק תו"ב 47653-09-12 (להלן: ההחלטה או החלטת בית משפט קמא), ובגדרה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד לביצוע צו הריסה, אשר הוגשה מכוח סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: חוק התכנון והבניה).

2. נגד המערער הוגש בפני בית משפט קמא ביום 24.9.12 כתב אישום בתיק הנ"ל, וזאת בגין עבירות של בניה ושימוש ללא היתר כדין ואי קיום צו שיפוטי (להלן: כתב האישום). בעובדות כתב האישום נטען, כי המערער בנה ללא היתר, בקרקע שיעודה חקלאי, שתי קומות בשטח של כ- 157 מ"ר, כל אחת (להלן: המבנה), וזאת על גבי מבנה קיים אשר אף הוא נבנה ללא היתר כחוק (להלן: המבנה התחתון). ביחס למבנה התחתון קיים צו הריסה עוד מיום 25.9.05 אשר לא קוים. ביום 15.6.16 נגזר דינו של המערער על ידי בית משפט קמא (להלן: גזר הדין). במסגרת גזר הדין חויב המערער ,בין היתר, להרוס, בנוסף לצו ההריסה שניתן לגבי המבנה התחתון, גם את שתי הקומות שנבנו על גביו וזאת עד יום 1.7.17 (להלן: צו ההריסה). המערער הגיש בפני בית משפט קמא בקשה להאריך את המועד לביצוע צו ההריסה בשנה נוספת.

החלטת בית משפט קמא

3. בפתח ההחלטה ציין בית משפט קמא, כי הבקשה שהגיש המערער מתייחסת לשני צווי הריסה שונים. הוטעם, כי נגד המערער ניתנו שני צווי הריסה נפרדים במסגרת הליכים נפרדים למבנים שונים. הובהר, כי הצו הראשון שניתן בבית משפט השלום בעכו בשנת 2005 במסגרת תיק 21169/05 מתייחס למבנה התחתון, ואילו הצו השני שניתן במסגרת גזר הדין, מתייחס לשתי קומות שנבנו מעל המבנה התחתון.

4. בית משפט קמא התייחס תחילה למסגרת הנורמטיבית ולאמור בתקנה 2(א) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט-2008 (להלן: התקנות), לפיה יש להגיש את הבקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה לבית המשפט שנתן את הצו, וזאת 21 יום טרם המועד שנקבע לביצוע צו ההריסה. נקבע , בהתאם, כי בית משפט קמא ידון אך ורק בעניינו של צו ההריסה שניתן על ידו במסגרת גזר הדין, קרי: צו ההריסה שניתן ביחס לשתי הקומות העליונות של המבנה. על אף שמצא בית משפט קמא כי ישנו טעם ממשי בטענת המשיבה, לפיה כל עוד קיים צו הריסה ביחס למבנה התחתון, הרי שאין מקום לדון בבקשת המערער ביחס לשתי הקומות העליונות, הוא החליט לדון בבקשה.

5. בית משפט קמא קבע, ראשית, כי דין הבקשה להידחות מחמת אי קיום תנאי מהותי בתקנות. הוטעם כי המערער לא צירף תצהיר, כנדרש בסעיף 2(ג) לתקנות אלא את מכתבו של ראש הרשות. בית משפט קמא סבר כי אין לראות במכתב זה משום קיום הוראות התקנות. הובהר כי הדרישה לתצהיר של איש מקצוע נועדה על מנת להביא בפני בית המשפט תמונת מצב עדכנית וברורה באשר למצב התכנוני והצפי להשגת היתר בזמן הקרוב, על רקע התאמת המבנה הקיים למצב התכנוני. צוין כי מכתבו של ראש הרשות אינו כולל את הפירוט הנדרש בדבר מצבו התכנוני של המבנה, ולא ניתן להסתפק בטענה, לפיה קיימת כוונה לשנות את ייעוד הקרקע למגורים. משכך, ובהתאם לתקנה 6 לתקנות, לפיה אין לדון בבקשה שלא מתקיימים בה כל תנאי התקנות, אלא "מנימוקים מיוחדים שיירשמו", סבר בית משפט קמא כי דין הבקשה להידחות ולו מטעם זה בלבד.

6. יחד עם זאת, החליט בית משפט קמא לבחון את הבקשה לגופה, תוך שדן בשאלה האם הבקשה עומדת בתנאי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, שהינו הסעיף המקנה לבית המשפט את הסמכות להאריך את ביצועו של צו הריסה, זאת מקום בו ביצוע צו ההריסה יגרום למבקש נזק רב וכשקיומו של היתר לבנייה מצוי בהישג יד ובטווח הנראה לעין. בית משפט קמא ציין, כי המערער לא טען בבקשתו כי החל בהליך תכנוני כלשהו, אלא כל שנטען בבקשה הוא שרשויות התכנון החלו בהליך תכנוני הכולל שינוי ייעוד הקרקע עליה מצוי המבנה, כך שיתאפשר לקבל באזור היתר בניה למגורים. בית משפט קמא יצא מנקודת הנחה כי גם אם התוכנית הופקדה, הרי שזו לא אושרה. הובהר, כי לא הובאו נתונים באשר למצב התכנוני נכון למועד הגשת הבקשה, היינו האם הוגשו ההתנגדויות והאם נדונו, וכן מתי צפויה התכנית להיות מאושרת, אם בכלל, ובאילו תנאים, מה גם שהמערער לא הגיש בקשה להיתר בנייה.

7. לפיכך, קבע בית משפט קמא, כי מצבו התכנוני של המבנה אינו עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 207 לחוק התכנון והבניה ובמבחנים שנקבעו בפסיקה, היינו קיומו של "היתר בהישג יד" וברי, כי לא מדובר בהליך שעומד בפני סיום הנראה לעין. ביחס לטענות שהעלה המערער בדבר שינוי מדיניות האכיפה במגזר הערבי, קבע בית משפט קמא, כי אלו לא רלוונטיות להליך שבפניו, ובסיכומו של דבר דחה, כאמור, את בקשת המערער להארכת מועד לביצוע צו ההריסה.

טיעוני הצדדים