אורית ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון לב הגליל

1.לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט שלמה מיכאל ארדמן) בתו"ב 29656-04-15. הערעור על הכרעת הדין מיום 14.03.2019 בגדרה הורשעו המערערים בביצוע עבירה של שימוש חורג במקרקעין ללא היתר, עבירה לפי סעיף 204 (א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בנוסחו לפני תיקון 116 (להלן: "החוק") וכן על גזר הדין מיום 06.09.2019.

עובדות כתב האישום וההליכים בבית משפט קמא:

2.על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, במועדים שונים לפחות מיום 21.05.2014 ועד ליום 10.03.2015 עשו המערערים במקרקעין שייעודם מגורים המצויים בחלקה 12, גוש 19319 מאדמות סכנין, שימוש חורג ללא היתר כבית ספר תיכון (מכללה משותפת) בשטח של כ- 560 מ"ר. נטען ייעוד המקרקעין הוא מגורים וזאת על-פי התכנית החלה על המקרקעין שמספרה ג/9354, והשימוש במקרקעין הנ"ל הנו שימוש חורג ובניגוד ובסטייה מהיתר בניה שמספרו 437/00 ומהוראות התכנית המאושרת.

3.על-פי עובדות כתב האישום, המערערת 1 (להלן: "המערערת") היתה בתאריכים הנ"ל ובכל העת הרלוונטית לכתב האישום מוסד ללא כוונת רווח, השוכרת של הבניין לשם הפעלתו כבית ספר, המשתמשת בפועל במקרקעין, האחראית לביצוע השימוש החורג ומי שמוטלת עליה החובה להשיג היתר כדין. המערער 2 (להלן: "המערער") היה במועדים הנ"ל, מנכ"ל של המערערת 1, האחראי לביצוע השימוש החורג ומי שמוטלת עליו החובה להשיג היתר כדין.

4.ביום 19.11.2018 הגיעו המערערים והמשיבה להסכמה לפיה המערערים יודו בעובדות כתב האישום "למעט עובדת גודל השטח... מחלוקת שהינה משפטית וכן מחלוקת משפטית דומה לעניין ייעוד המקרקעין כאשר הנאשמים סבורים כי אינו למגורים בלבד" (שורות 3-5 עמ' 13 לפרוטוקול מיום 19.11.2018). הוסכם כי בית משפט קמא יכריע במחלוקת בין הצדדים על סמך טיעונים בכתב, על התכניות הרלוונטיות, ההיתר, מזכר מיום 15.11.2018 וכן דף מידע על התכניות החלות.

5.לאחר הגשת טיעונים מפורטים בכתב, ביום 14.03.2019 ניתנה הכרעת בית משפט קמא ובגדרה קבע כי המערערים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום תוך שהוא דוחה את טיעוניהם הן בעניין התכנית וההיתר החלים על המקרקעין והן לעניין הטענה להגנה מן הצדק. בהכרעת הדין נקבע, כי מאחר והמערערים ביקשו להסתפק בעניינם באי - הרשעה, נקבע כי בשלב זה ייקבע כי המערערים ביצעו את העבירות המיוחסות להם, ושירות המבחן נדרש להגיש תסקיר בעניינו של המערער ולהתייחס לסוגיית אי ההרשעה.

6.בית משפט קמא דחה את טענת המערערים, לפיה העבירה לא נעברה על ידם וכי השימוש שהם ביצעו במקרקעין הוא שימוש מותר על-פי התכנית ועל-פי ההיתר. בית משפט קמא קבע כי על-פי הפסיקה שימושים מותרים בתכנית, חייבים להיות מוזכרים בתקנון התכנית באופן מפורש, ובהעדר אזכור כאמור, הרי השימוש אסור. נקבע, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי בתשריטי התכניות הרלוונטיות שבתוקף, הנכס נשוא הדיון מצוי באזור מגורים א' אשר מסומן בתכנית ג/668 בצבע כתום, כאשר מבני ציבור ובנייני ציבור (הכלולים מוסדות חינוך ותרבות לפי סעיף 5.3 לתקנון) צבועים בצבע חום מותחם חום כהה. בהתאם לאמור נקבע, כי תכנית המתאר לא התעלמה מהצורך בבתי ספר אך הגדירה את מיקומם באזור אחר ולא באזור מגורים א' אשר הותר בו משרדים לבעלי מקצועות חופשיים, פעוטונים, גני ילדים וכו'.

7.עוד קבע בית משפט קמא, כי תכנית המתאר ג/9354 לא שינתה את המצב התכוני באשר לייעוד המקרקעין, ובהגדרת אזור מגורים א' היא מפנה להוראות התכנית החלה על השטח, דהיינו תכנית ג/668. עוד צוין כי העובדה כי לא שונו ההגדרות אף נלמדת מהוראות תקנון תכנית מאוחרת יותר – ג/12906 אשר הגדירה את השימושים המותרים באיזורי מגורים ככוליים בתי מגורים, מועדונים חברתיים, בלבד שלא יגרמו למטרדי רעש לדיירים. נקבע כי אף ובהנחה שתכנית המתאר היתה מאפשרת שימוש כבית ספר, הדבר היה מותנה במתן היתר מתאים לפעילות זו, ובהעדרו מדובר בשימוש ללא היתר.

8.עוד דחה בית משפט קמא את טענת המערערים, לפיה יש להפריד את השימושים השונים הנעשים בבית הספר בין כיתות הלימוד לפעילות המנהלית. נקבע כי מעבר לעובדה שמשרדי בית ספר אינם מותרים באזור זה של התכנית, אלא מותרים משרדים של בעלי מקצוע חופשיים כגון רופאים, עורכי דין, רואי חשבון וכיוצ"ב, הרי כאשר עסקינן בפעילות נלווית השייכת לפעילות העיקרית במקום, אין להפריד בין הפעילויות, כאשר המבחן לעניין זה הנו הזיקה בין היחידות השונות ואם אין השימוש ביחידה אחת נזקק מעצם תכליתו ליחידה השנייה. בענייננו, מדובר בפעילות אחת של בית הספר המהווה שימוש חורג אסור, שכן לא ניתן להשתמש בכיתות הלימוד בלא שימוש בחלק המנהלי של בית הספר.