ועדה מקומית לתכנון ובנייה שפלת הגליל נ' חסאן

1. לפניי ערעור על הכרעת הדין של בית משפט השלום בעכו, כב' השופטת שושנה פיינסוד (להלן: בית משפט קמא) שניתנה ביום 9.5.17 בתיק תו"ב 15234-12-14 (להלן: הכרעת הדין), ולפיה זוכה המשיב, לאחר שמיעת ראיות, מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום בתיק הנ"ל (להלן: כתב האישום) - עבירה של ביצוע עבודות בנייה ושימוש הטעונים היתר, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 (להלן: חוק התכנון והבנייה).

2.מעובדות כתב האישום עולה , כי בחודש 8/12 או בסמוך לכך ביצע המשיב, ללא היתר כדין, עבודות בנייה ושימוש במקרקעין המיועדים לתכנון והידועים כחלקה 117 בגוש 18566 באדמות טמרה באופן שהקים בניין של קומה וחצי בשטח של כ- 332 מ"ר, בתוך מתחם 5 המיועד לתכנון. עוד נטען, כי המשיב הוא מי שזכאי להירשם כבעלים של הזכויות במקרקעין הנ"ל, הוא המשתמש בפועל, האחראי לביצוע העבודה או השימוש ומי שמוטלת עליו עפ"י דין החובה לקבל היתר בנייה לעבודות.

ההליך הקודם והכרעת הדין

3.בתשובתו לכתב האישום כפר המשיב בעובדות כתב האישום. מטעם המערערת העיד מפקח הבנייה, ובמסגרת עדותו בפני בית משפט קמא הוגשו ראיות שונות אליהן אתייחס בהמשך. המשיב בחר שלא להעיד ואף לא זומנו מטעמו עדים אחרים למתן עדות במסגרת פרשת ההגנה.

4.בית משפט קמא בחן את לשונו של כתב האישום וקבע בהכרעת הדין, כדלקמן: "נוסח הסעיף אינו מתיר לטעמי מקום לפרשנויות שונות והוא ברור, הבנייה של 332 מ"ר בוצעה על פי כתב האישום בחודש 8/12 או בסמוך לכך ".

5.בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי מהראיות שהוגשו ע"י המערערת עולה, כי על פי גרסתה לא כל השטח המצוין בכתב האישום (332 מ"ר), נבנה במהלך חודש 8/12 או בסמוך לכך. הוטעם, כי מעיון בתמונה מיום 16.8.12 (ת/1), לא ניתן לראות קוטג' בנוי. הובהר, כי בתמונה נראית יציקת ריצפה ותחילת שלד המשתרעים על שטח שאינו ידוע. עוד קבע בית משפט קמא כי מהתמונה מיום 12.9.12 (ת/2), ניתן לראות מבנה של קומה אחת בשלב של שלד. בית משפט קמא הסיק מהראיות הנ"ל שהוגשו על ידי המערערת, כי בחודש 8/12 או בסמוך לכך לא עמד במקרקעין, על פי גרסת המערערת עצמה, מבנה בדמות קוטג' כמתואר בכתב האישום. בית משפט קמא הוסיף וציין, כי אם על פי כתב האישום הקוטג' המושלם, המשתרע על פני קומה וחצי, הוא בשטח של כ- 332 מ"ר, הרי שהמערערת הוכיחה כי בשלבי הבניה שהיו בסמוך לחודש 8/12, המועד הרלוונטי לכתב האישום, לא הייתה בנייה בהיקף כזה או קרוב לו. בית משפט קמא מצא חיזוק לקביעה הנ"ל גם בתמונה שצולמה בחודש 10/14 (ת/6). הוטעם, כי התמונה הנ"ל צולמה כשנתיים לאחר מועד ביצוע העבירה לכאורה ובניית המבנה המוגמר על פי כתב האישום. לפיכך נקבע כי לא ניתן לטעון שתקופה של למעלה משנתיים עדיין נכללת במסגרת התיבה "או בסמוך לכך", המופיעה בכתב האישום.

6.בית משפט קמא הטעים, כי הדרישה לפרטי כתב האישום, המופיעה בסעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב -1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), נועדה בין היתר על מנת שהנאשם יוכל להתגונן כראוי בפני ההאשמה הניצבת בפניו. בית משפט קמא ציין כי נוסח כתב האישום מלמד בדבר שתי עובדות אשר אינן מתיישבות זו עם זו עפ"י המסכת העובדתית שהמאשימה עצמה הציגה, כאשר מחד גיסא מיוחס למשיב ביצוע עבירה בחודש 8/12, או סמוך לכך, ומאידך גיסא, מיוחס לו בכתב האישום בניית מבנה קוטג' בן קומה וחצי בשטח של 332 מ"ר. בית משפט קמא הוסיף בנקודה זו, כי מקרה זה אינו נכנס בשעריו של סעיף 85 (4) לחוק סדר הדין הפלילי, המתייחס למקרה בו לא ניתן לברר את העובדות או את הזמן. הוטעם כי צירוף התמונות ת/1, ת/2 ו-ת/6 מלמד כי ניתן לעקוב אחר הבניה והתקדמותה וכי כך אף נעשה. לפיכך, קבע בית משפט קמא, כי המערערת טעתה בניסוחו של כתב האישום ובציון הזמנים המופיעים בו.

7.בית משפט קמא לא מצא כי ניתן מכוח סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי להרשיע את המשיב בהתאם להיקף הבניה, נכון למועד 8/12. נקבע כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת להרשעת המשיב בבניה כפי שהייתה ב-8/12 או בסמוך לכך, שכן לא הוכח היקף הבנייה באותו מועד. בית משפט קמא הבהיר כי מעיון בתמונה ת/1 (התיעוד היחיד של הבנייה ב 8/12) אין אפשרות להעריך, על פי אותה תמונה, את היקף הבניה באותו מועד, מה גם שאין תשריט של שטח הבניה מלבד ת/4 שנערך בהתייחס לכלל הקוטג'. נקבע כי מלבד התמונה הנ"ל, אין כל אינדקציה לגבי גודל שטח הבנייה במועד הרלוונטי או סמוך לכך, וכי דף הסקיצה של שטח הבנייה (ת/4) לא נערך במועד המצוין בכתב האישום.

8.עוד קבע בית משפט קמא כי ת/3– מכתב הזימון לחקירה- אף הוא אינו יכול להוות ראיה לשטח הבנייה. הוטעם כי במכתב הזימון לחקירה שנערך ביום 14.10.14 על ידי המפקח, ומתייחס לביקורת שהוא ערך ביום 17.9.12 נפלה טעות בהתייחס לשטח הבנייה באותו מועד (צוין בת/3 שטח של 320 מ"ר). באשר לצו ההפסקה המנהלי (ת/7) צוין, כי אמנם המפקח אישר בחקירתו שהצו שהוצג בפני בית משפט קמא הוא הצו המנהלי שמסר למשיב. עם זאת, בית משפט קמא קיבל את טענת הסנגור בנקודה זו, לפיה הראייה הנ"ל קבילה אך ורק לעצם מסירת הצו למשיב, אך לא לגבי אמיתות התוכן של הצו שנערך ביום 13.9.12 ובו נרשם כי שטח הבנייה הוא 160 מ"ר. נקבע כי החלק התוכני בצו אינו חתום ע"י המפקח, באמצעותו הוגש הצו. עוד נקבע כי גם אם נחתם הצו ע"י המהנדס לפי מידע שמסר לו המפקח, הרי שלא ברור מהו מקור אותו מידע ועל בסיס מה קבע המפקח כי שטח הבנייה עומד על 160 מ"ר.