ל.ר. שרת יזמות ושיווק בע"מ נ' רון חולדאי - יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א

בפני ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופט ע.מסארווה) מיום 24.12.2017, לפיה עוכב ביצועו של צו ההריסה המנהלי בתנאי שהמערערת תפקיד סך של 10,000 ₪ ונאסר השימוש במבנה נשוא הצו עד מתן החלטה אחרת או עד להכרעה בבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי.

הרקע

ביום 27.11.2017 ניתן צו הריסה מנהלי בנוגע לבניה שהוקמה בקומת קרקע בצמוד לבית עסק "פטרה". גידור מעץ בגובה 2,2 - 2,5 מטר ומעליו נבנו קורות עם כיסוי מברזנט/ניילון וכך נבנה פרגוד בשטח של כ 160 מ"ר.

המערערת הגישה בקשה לביטול הצו דנן, הבקשה נקבעה לדיון ביום 17.12.2017 והצו דנן עוכב עד החלטה אחרת.

לבקשת ב"כ המערערת נדחה הדיון ובית המשפט קמא קבע כי לא יינתנו דחיות נוספות. במועד הדיון, לבקשת ב"כ המערערת, נדחה הדיון פעם נוספת, עקב מצבו הרפואי של נציג המערערת, שלא הופיע לדיון, למרות הפגמים באישור הרפואי שהוגש על ידו.

בית משפט קמא קבע כי תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה הביא עימו שינויים רבים וכי אין בהגשת הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי כדי לעכב את ביצוע הצו ובית המשפט רשאי להתנות עיכוב ביצוע זמני של הצו, בהפקדת ערובה או בחיוב המערערת בהוצאות שייגרמו עקב העיכוב דנן, בתשלום אגרות וכו'.

לטענת ב"כ המערערת, הבניה נשוא הצו הינה בניה ישנה וצו ההריסה שגוי לחלוטין ועל כן בטל ובית המשפט קמא התבקש לבטל את צו ההריסה המנהלי מן הטעמים הללו.

כאמור, בית משפט קמא התנה את מתן עיכוב ביצוע זמני של הצו עד לדיון שנדחה לבקשת ב"כ המערערת בהפקדת ערובה ובמתן צו איסור שימוש בנכס. לטענת ב"כ המערערת שגה בית משפט בהחלטתו לאסור את השימוש בנכס עד לדיון בבקשה לביטול צו ההריסה מאחר והוראות סעיף 254 ח' לחוק התכנון והבניה אינן מקנות לביהמ"ש סמכות לאסור שימוש במקרקעין אלא מקנות לבית המשפט סמכות לקבוע ערבויות ולחייב בהוצאות.

ב"כ המשיב טוענת כי בית משפט קמא פעל ברוח תיקון מס' 116 לחוק התכנון והבניה כאשר יישם את הוראות החוק החדש שנועד למנוע דחיות חוזרות ונשנות בביצוע צווי ההריסה המנהליים. בהתאם לחוק, הגשת בקשה לביטול צו ההריסה, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק עיכוב ביצוע הצו.

בית משפט קמא בחן את נסיבות המקרה, ערך את האיזון הראוי וקבע כי אין מקום להעניק למערערת פרס ולאפשר לה בחסות אותו עיכוב ביצוע להמשיך ולנהל את העסק באין מפריע, למרות שמדובר בבניה האסורה על פי החוק וכי גם לדברי נציג המערערת בכוונתו לפרק את הבניה הבלתי חוקית בחודש מרץ 2018.

לדברי ב"כ המשיב לא נפלה כל טעות בהחלטת בית משפט קמא, מדובר בערעור סרק אשר מבוקש לדחותו ולהטיל על המערערת הוצאות.