רפאל נ' עירית תל-אביב-יפו

בפני ערעור על החלטתו של בית משפט לעניינים מקומיים בתל-אביב (כב' השופט י. חסדיאל) מיום 1.1.2017 לפיה נדחתה בקשתו של המערער לפסוק לו הוצאות לדוגמא לפי הוראת סעיף 80 לחוק העונשין (להלן: "החוק"). 

בית משפט קמא קבע כי בנסיבות דנן אין המערער זכאי לסעד הקבוע בסעיף 80 לחוק. בית משפט קמא קיבל את טענת המשיבה לפיה על פי גרסת הפקח הדו"ח נרשם כחוק ורק מחמת הספק בעקבות טענת המערער כי הצמיד את תג החניה לנכה לשמשת רכבו, הסכימה המשיבה לחזור בה מכתב האישום.

זאת ועוד, בית משפט קמא אף ציין כי המערער לא פרט את הוצאותיו.

להלן בתמצית טיעוניו של המערער:

1.המשיבה הגישה את כתב האישום נגד המערער בשיקול דעת מוטעה, הפעילה סמכות שלא כדין על מנת ליצור ספק מלאכותי יש מאין. המשיבה לא תיעדה כראוי את ביצוע העבירה ועל כן מלכתחילה לא היו לה ראיות להגשת כתב האישום.

2.שיקולי מדיניות של עידוד המשיבה לחזור בה מכתב אישום, אינם יכולים לפגוע בזכויות יסוד של המערער.

3.המשיבה בחרה לצלם רק את חלקו האחורי של הרכב ונמנעה מלצלם את חלקו הקדמי, שהדו"ח נרשם ברשלנות. מאחר ורק צילום חזית הרכב עשוי היה לתעד את מעשה העבירה בגינו נרשם הדו"ח. זאת ועוד, המשיבה ידעה כי מדובר ברכב של נכה אחרת מדוע המתין הפקח 10 דקות לבואו של המערער ורק לאחר מכן רשם את הדו"ח?

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טיעוני שני הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שבתיק בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

במועד ההקראה לאחר כפירת המערער בעובדות כתב האישום, הסכימה ב"כ המשיבה לחזור בה מכתב האישום. ב"כ המשיבה טענה כי למערער יש תג חניה לנכה אחד המתייחס לשני רכבים וכי היה עליו להצמידו לרכב בו נהג ושלגביו ניתן דו"ח החניה. לדבריה הפקח לא ציין כי לרכב נשוא הדיון יש תג חניה לנכה מאחר ולא ראה תג שכזה מוצמד לרכבו של המערער ולכן נרשם הדו"ח.

המערער טען כי רכבו צולם מאחור ולא מקדימה ולכן לא ניתן היה לראות את תג החניה לנכה. עוד הוסיף, כי יש לו שני תגים לשני הרכבים שברשותו.

כמפורט לעיל, ב"כ המשיבה חזרה בה מכתב האישום, לדבריה מחמת הספק ולפנים משורת הדין. מאחר והמערער לא הסכים לחזור בו מכפירתו, זיכה אותו בית משפט קמא מהעבירה נשוא כתב האישום.