עפ"א 26140-05-16 שיטרית נ' מדינת ישראל

ערר על החלטת בית-משפט שלום ירושלים (כב' השופט ד' פולוק) מיום 6.4.16 בגדרה קיבל באופן חלקי ודחה באופן חלקי בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן – החסד"פ) שהגיש העורר.

יוער, כי הערר הוגש באיחור ביום 11.5.16, שעה שעל פי הוראת סעיף 74(ה) לחסד"פ נתונה לנאשם זכות להגיש ערר על החלטת הערכאה הדיונית בתוך 30 יום מיום שניתנה, אף כי ניתן להאריך מועד זה מטעמים שיירשמו.

בהחלטתי מיום 29.5.16 התרתי את הארכת המועד, זאת לאחר שקיבלתי את טענת ב"כ העורר לגבי טעות שנפלה בחישוב מנין הימים וכן בשל העובדה שהעורר יוצג על ידי הקליניקה לזכויות בהליך הפלילי של האוניברסיטה העברית.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בחיית בר מוגנת, בניגוד לסעיפים 8(א)(1)ו-(14א) לחוק הגנת חיות הבר, התשט"ו-1955 (להלן – החוק), וכן החזקת חיית בר מוגנת, בניגוד לסעיפים 8(א)(3)ו-14(א) לחוק. על פי הנטען בכתב האישום בתאריך 6.3.14 בשעה 14:00 ואילך, החזיק העורר בכלוב בחנות בשם "כן לחיות" במבשרת ציון שבבעלותו, במשך כחצי שנה, תוכי ממין "קקדו גופין" (להלן – התוכי) שנמסר לו על ידי אחת בשם מיכל אשרי, זאת ללא היתר. כמו כן מואשם הנאשם בכך שהחזיק בחנות בחיות נוספות: "ג'אקו" אחד, שישה תוכונים, קוקטייל אחד, שבע ציפורי אהבה, חמישה שרקנים, ארבעה ארנבונים, צ'ינצ'ילה אחת, עשרה אוגרים סוריים ושישה גרבילים (להלן – בעלי החייםׂ). בעלי החיים הוחזקו על ידו מבלי שהיה לו היתר להחזיק ולסחור בהם במועד הנזכר.

במסגרת הבקשה לגילוי חומר חקירה, ביקש העורר למסור לו חומרים הנוגעים לחקירתה של הגב' אשרי, מכלול ההליכים שננקטו כנגדה ובמידה ולא ננקטו הנימוקים להימנעות מהעמדתה לדין, כמו כן התבקשו כתב אישום ופרוטוקולים בתיק המתנהל כנגד חנות החיות "גרובר" במודיעין שבה על פי הנטען, נרכש התוכי נשוא האישום וכן נימוקים להימנעות מהעמדתה לדין, ככל שלא ננקטו כאלה. עוד נתבקשו נתונים הנוגעים לדוחות פעולה של הפקחים ולכתב הסמכה של הפקחים.

במסגרת החלטת בית-משפט קמא, הורה בית-המשפט למשיבה להעביר את חומר החקירה הנוגע להליכים שננקטו כנגד חנות "גרובר" ועניין זה אינו שנוי במחלוקת. מוקד הערר הינו בהחלטת בית-משפט קמא שלא להיעתר לרכיבים אחרים של הבקשה והם קבלת הנחיות ושיקולי המדיניות המנחים את הרשות בהחלטתה באילו תיקים ניתן להסתפק בהטלת קנס חלף הגשת כתב אישום, בעבירות לפי סעיף 8(א)(3) לחוק וכן הנחיות הנוגעות להגשת כתב אישום בעבירות לפי סעיף 8(א)(1) לחוק. עוד נתבקשו הנחיות ושיקולי המדיניות המנחים את הרשות בהחלטתה באילו מקרים שבהם מוחזקות חיות בחנות חיות, יוגש אישום רק בהחזקה לפי סעיף 8(א)(3) ומתי יוגש בעבירת סחר לפי סעיף 8(א)(1). בנוסף התבקש מידע לגבי מספר התיקים בשלוש השנים האחרונות שבהם הוגשו כתבי אישום בגין עבירות של החזקת חיית בר מוגנת, לפי סעיף 8(א)(3) לחוק כנגד חנויות חיות; מספר התיקים בהם הוגשו כתבי אישום בגין עבירה של סחר בחיית בר מוגנת לפי סעיף 8(א)(1) לחוק כנגד חנות חיות; מספר התיקים בעבירות אלו בהן הסתפקה הרשות בהטלת קנסות; מספר התיקים שנסגרו ללא כתב אישום או קנס תוך ציון עילת הסגירה.

לטענת העורר בבקשה חומר חקירה זה נחוץ לעורר לצורך ביסוס טענת אכיפה בררנית וכן לצורך הוכחת העדר מדיניות סדורה בנוגע להגשת כתבי אישום בעבירות ברירת קנס, המקימה כשלעצמה אכיפה שרירותית וכן נתונים לגבי הגשת כתבי אישום לצורך הוכחות האכיפה הבררנית הלכה למעשה.

בית-המשפט קמא דחה רכיבים אלה של הבקשה וקבע כי ב"כ המשיבה הסביר שבכל מקרה שבו פקע היתר החזקה (כמו בענייננו), מדיניות המשיבה היא להעמיד לדין בעבירה של סחר. בית-המשפט הוסיף, כי בכל הנוגע לטענות בדבר שיקולי הפקחים וההוראות לגבי הסתפקות בעבירת קנס לעומת העמדה לדין וכתב אישום, הוא לא שוכנע כי המצאת כתבי אישום שהוגשו בעבר כבקשת העורר, תסייע לבית המשפט להכריע בנושא זה ואין מניעה לחקור את הפקח לגבי שיקוליו במקרה דנן. עוד הוסיף כי לגבי העמדת הנאשם לדין באמצעות כתב אישום להבדלי מהסתפקות בברירת משפט, מקובלים עליו דברי ב"כ המשיבה שהעורר עמד גם לדין בעבירות שהן גם ברירת משפט ולא היה מנוס מהגשת כתב אישום.