עפ"א 19270-07-16 איגרא נ' עירית תל-אביב-יפו

בפני ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופט י' חסדיאל) בשני תיקים מאוחדים, מיום 27/6/16.

המערערת הורשעה כי החנתה את רכבה הנושא תו נכה בשתי הזדמנויות שונות במקום בו החניה אסורה על פי תמרור "אין עצירה" וגזר עליה קנס כולל בסך 1,000 ₪. המערערת הודתה בעובדות נשוא שני כתבי האישום אולם כפרה בביצוע העבירות. לדבריה "... וטענתי בגינה כפרתי היא שהתמרורים לידם חניתי אינם חוקיים, אין צורך להעיד את הפקחים שרשמו לי את הדו"ח".

המערערת טענה בבית משפט קמא כי התמרורים נשוא הדיון אינם חוקיים ועל כן אין להרשיעה וזאת מאחר ובהתאם להנחיות משרד התחבורה, התמרורים צריכים להכיל 9 מילים ולא יותר. מאחר ולנהג דרושה כחצי שנייה לקריאת מילה, יש לקצר ככל האפשר את זמן הקריאה בשלט והתמרורים בגינם הורשעה לא ענו על הדרישות הללו.

להלן טענות המערערת בקליפת אגוז:

1.הכרעת הדין וגזר הדין בתיקים הללו ניתנו ללא דיון הקראה ובנוכחות הפקחים רושמי קנסות החנייה ועל כן יש לבטלם.

2.בית משפט קמא נתן מספר החלטות במועד הדיון בהקראה אך בהמשך שונו ההחלטות ולא נשאר מהן זכר.

3.המערערת ביקשה לפסול את השופט שדן בהחלטות הללו מאחר והגישה תלונה נגדו לנציב תלונות על השופטים, וזו התקבלה.

4.ביום 26/6/16 ביקשה המערערת להגיש בקשה לפסילת כב' השופט הרמלין אולם המזכירות לא החתימה את בקשת הפסילה והעבירה את הדיון בתיק לשופט אחר.

5.במועד הדיון, ביום 27/6/16, ראתה המערערת את שני הפקחים רושמי הדו"חות באולם הדיונים ולא הופיע עד מטעם אגף התנועה כנדרש.

דיון והכרעה:

כבר עתה ייאמר כי דינו של ערעור זה להידחות.

בית משפט קמא ציין כי עמדתה המשפטית של המערערת אשר הוצגה בבית משפט קמא, נדחתה לא פעם הן ע"י בית משפט קמא והן ע"י בית משפט המחוזי בערעור. המערערת לא הצליחה לסתור את חזקת התקינות העומדת לרשות המנהלית ככלל ובנוגע להצבת תמרורים בפרט. בין היתר הסתמך בית משפט קמא על האמור ברע"פ 3791/13 פטל נ' מ"י. הלכה פסוקה היא כי על הטוען לאי חוקיות או פגם בתמרור עליו נטל ההוכחה. לרשות המנהלית כאמור עומדת חזקת תקינות פעולותיה, לרבות תקינות התמרורים (לעניין נטל ההוכחה ראה: רע"פ 6904/01 מוזס נ' מדינת ישראל).