אופיר נ' עירית תל-אביב-יפו

בפניי ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בת"א [כב' השופט ע. מסארווה] מיום 20.07.16, לפיה, הורשע המערער בעבירה של שימוש חורג, בכך שעשה שימוש בדירתו לצרכי שתי יחידות דיור עצמאיות ונפרדות, שעה שעל-פי ההיתר הותר שימוש בדירת מגורים אחת בלבד.

בית משפט קמא גזר על המערער קנס בסך 60,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו, ניתן צו להפסקת השימוש החורג וצו להתאמה להיתר. עוד נקבע, כי המערער יישא בתשלום אגרת הבנייה בסך 7,000₪.

הרקע

נגד המערער הוגש כתב אישום בגין שימוש חורג ללא היתר, על-ידי כך שבתאריך 26.05.14 נעשה שימוש ביחידה בקומה 7 של הבניין וביחידה שבקומת הגג, לצרכי שתי יחידות דיור נפרדות ועצמאיות, וזאת בניגוד להיתר.

לאחר שמיעת ראיות הורשע המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, ובית משפט קמא קבע, בין היתר, כי המשיבה הוכיחה כי מדובר בשתי יחידות מגורים נפרדות עצמאיות. דירת הגג היא יחידה נפרדת מהדירה בקומה 7, הגישה אליה היא חיצונית דרך גרם המדרגות של הבניין ולא דרך דירתו של המערער.

עוד ציין בית משפט קמא, כי לדירה בקומת הגג יש "מטבח מאובזר, חדר שירותים, אמבטיה, חדר שינה, כניסה נפרדת, פעמון, דלת חיצונית ושאר אלמנטים המאפיינים יחידה נפרדת".

בית משפט קמא קבע, כי המשיבה הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי מדובר בשתי יחידות דיור עצמאיות, אשר נעשה בהן שימוש כשתי יחידות שונות ונפרדות, בהסתמכו הן על דברי עדי המשיבה, התמונות שהוגשו והן על דברי עד ההגנה, מר אורי גולן, קבלן הבנייה של הבניין, בהם נתן אמון.

בית משפט קמא דחה את טענת ההגנה של המערער, לפיה, נפל בדירתו "פגם גנטי מולד" והמשיבה, בכך שאישרה את האכלוס, אישרה גם את חוקיות הדירה וחלוקתה לשתי יחידות. עוד קבע בית משפט קמא, כי בכל ההיתרים שהוגשו לבית המשפט דובר ביחידת מגורים אחת עם חדר יציאה לגג ולא בשתי יחידות מגורים נפרדות עצמאיות, ואף אין טענה כי המערער רכש שתי יחידות מגורים כאלה אלא רק יחידה אחת.

להלן בתמצית טיעוני המערער:

1.שגה בית משפט קמא שלא נתן משקל לכך כי מצב הדירה תואם את מצבה בעת מסירתה למערער, וכי התקבל טופס 4 לבניין ולא בוצעו שינויים לאחר קבלתו.

2.טעה בית משפט קמא בכך שהתעלם מהעובדה שהמשיבה לא הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי דירת המערער איננה תואמת את היתר השינויים מאחר והוכח כי הגרמושקה עליה נסמכת המשיבה איננה רלוונטית.

3.טעה בית משפט קמא בכך שהתעלם מהתשתית הראייתית שהציג המערער, מהגרמושקה הרלוונטית שהביא שתומכת בטענותיו, ומעדויותיהם של עדי ההגנה.

4.שגה בית משפט קמא בכך שקבע כי הימנעות המערער להביא למתן עדות את ילדיו פועלת לרעתו, ובכך שהפך את נטלי ההוכחה.

5.לעניין העונש: בית משפט קמא קבע מתחם ענישה גבוה בהרבה מהמתחם המקובל במקרים דומים. מדובר במשפחה אחת שמתגוררת במבנה, המערער וילדיו הרווקים. אין תשתיות כפולות והמשפחה עושה שימוש משותף בכל חלקי הדירה.