עע"מ
בית המשפט העליון כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים
|
9023-14
27/07/2015
|
בפני השופטים:
1. הנשיאה מ' נאור
2. נ' הנדל
3. נ' סולברג
|
| - נגד - |
המערערת:
פנינת י.ב.א בע"מ
עו"ד איתמר מירון
|
המשיבים:
1. משרד האוצר - החשב הכללי - מנהל נכסי
הדיור הממשלתי
2. יוסף בכר
עו"ד נחי בן אור
עו"ד אמיר קמינצקי
|
| פסק דין |
השופט נ' הנדל:
המערערת ניגשה למכרז, אך הצעתה נדחתה. בהוראת בית משפט זה – הוחזר הדיון לוועדת המכרזים, בכדי שתעניק למערערת זכות טיעון כהלכתה. בתום דיון דחתה הוועדה פעם נוספת את הצעת המערערת. האם יש מקום להתערבותנו, על מנת שנקבע כי המערערת היא הזוכה במכרז?
עיקרי העובדות והמחלוקת בין הצדדים
- משיב 1 פרסם מכרז למכירת נכס בתל אביב. הנכס הוא "מגרש מיוחד", שאיננו משמש למגורים, אך יש פוטנציאל מסוים לשינוי ייעודו. הוגשה חוות דעת מטעם השמאי יעקב נוימן, ובה שתי חלופות לאומדן שווי הנכס: 0.88 מיליון ₪, לפי ייעוד של מגרש מיוחד; או 1.8 מיליון ₪, לפי ייעוד מגורים (להלן: שומת נוימן).
למכרז ניגשו ארבעה מציעים. הצעתה של המערערת, בגובה 1.18 מיליון ₪, הייתה הגבוהה ביותר. ברם ועדת המכרזים דחתה את כל ההצעות, שכולן היו נמוכות מן החלופה הגבוהה בשומת נוימן – 1.8 מיליון ₪.
עתירה מנהלית שהגישה המערערת – התקבלה (עת"מ 48700-02-11, כב' השופט י' נועם). נפסק כי הוועדה תקיים דיון נוסף, שם תינתן למערערת זכות טיעון בשאלה האם יש מקום לבחור את הצעתה. צוין כי בדיון הנוסף תוכל המערערת להעלות כל טענה רלבנטית בדבר סבירות הצעתה, והוועדה תהא רשאית להיוועץ בשמאי מקרקעין לשם קבלת ההחלטה (שם, פסקה 29).
ערעור שהוגש לבית משפט זה – נדחה. הודגש כי יש לאפשר למערערת זכות טיעון בכל הנוגע להחלטה לדחות את הצעתה. נפסק כי אם תחליט הוועדה, בתום הדיון הנוסף, לדחות את הצעת המערערת – תהא זו רשאית לעתור כנגד ההחלטה. יצוין כי במקביל להליכים משפטיים אלו פורסם מכרז שני למכירת הנכס. למכרז זה ניגש רק משיב 2. בית המשפט העליון הבהיר כי החזרת הדיון לוועדת המכרזים איננה מאיינת את המכרז השני, וכי אם לאחר הדיון הנוסף תידחה שוב הצעת המערערת – ניתן יהיה לחזור ולבחון את הצעתו של משיב 2 במסגרת מכרז זה (עע"מ 6546/12).
הדיון הוחזר, אפוא, לוועדת המכרזים. המערערת הופיעה לשימוע ושטחה את טענותיה. בהמשך הגישה המערערת מכתב מטעם השמאי בועז קוט, לפיו שווי הנכס איננו עולה על 0.884 מיליון ₪ (להלן: מסמך קוט). הוועדה מצדה הזמינה חוות דעת מטעם השמאי יעקב כהן, אשר העריך את שווי הנכס ב-1.5 מיליון ₪ (להלן: שומת כהן). שומה זו עמדה לביקורת של השמאי הממשלתי, אשר קבע כי היא "נוטה לצד הנמוך אך בתחום הסביר". כאמור, המערערת הציעה 1.18 מיליון ₪.
בהיאסף החומר החליטה הוועדה לדחות, בשנית, את הצעתה של המערערת. זאת משום שההצעה הייתה נמוכה מן השווי הראוי של הנכס, כפי שהוערך למשל בשומת כהן. כנגד החלטת הוועדה הוגשה עתירה מנהלית, וזו נדחתה (עת"מ 37482-07-14, כב' השופט ד"ר י' מרזל). פסק דין זה הוא שעומד בלב הערעור שבפנינו.