עע"מ
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים
|
839-14
09/11/2015
|
בפני השופטים:
1. הנשיאה מ' נאור
2. א' חיות
3. מ' מזוז
|
| - נגד - |
המערערת:
חברה לשיכון עממי בע"מ
עו"ד משה י' קמר
|
המשיבה:
עיריית ת"א-יפו
עו"ד שירי אשכנזי
עו"ד אורנה אחרק
|
| פסק דין |
השופט מ' מזוז:
- ערעור זה עניינו בשאלה: מה דין מקרקעין שיועדו בתכנית להפקעה לצרכי ציבור, ואולם נרכשו בתמורה על ידי הרשות מבעליהן לשם ביצוע התכנית ולימים, בחלוף השנים, שונה ייעודן הציבורי של המקרקעין, והבעלים מבקשים לרכוש חזרה את המקרקעין בהתאם להוראות סעיף 195(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה או החוק).
רקע והליכים
- ואלה עיקרי העובדות הצריכות לענייננו: החברה לשיכון עממי בע"מ (להלן: המערערת) הייתה בעלים של חלקות 1 ו-6 בגוש 6217 בתל אביב. בהתאם להליכי תכנון שיזמה עיריית תל אביב (להלן: המשיבה) יועדו חלק מחלקות אלה להפקעה לצרכי ציבור.
ביום 30.6.1946 התקשרה המערערת בהסכם עם המשיבה במסגרתו התחייבה המערערת להעביר למשיבה כ-23 דונם מתוך כ-65 דונם שבבעלותה בחלקות 1 ו-6 בגוש 6217 (להלן: המקרקעין). בתמורה התחייבה המשיבה להעביר למערערת 2 דונם משטח שביל שיבוטל, לצורך השלמת מגרשיה, וכן לשלם לה 3 לירות א"י למ"ר בגין ההפרש בין השטח הכולל המועבר למשיבה (23,420 מ"ר) לשטח שנמסר ללא תמורה (20,302 מ"ר) בצירוף השטח שהמשיבה התחייבה למסור למערערת (2,000 מ"ר).
המקרקעין והתמורות הועברו כמוסכם, ובשנת 1949, במסגרת תכנית איחוד וחלוקה, נרשמו המקרקעין כחלקות 481, 484, 488, ויועדו לצרכי ציבור.
- בשנת 2005 פורסמה למתן תוקף תכנית תא/2988 אשר כללה הוראות לשינוי ייעודי קרקע במתחם הנדון לאזור מגורים ולשטחי ציבור, וקבעה כי תיערך בו תכנית איחוד וחלוקה מחדש. בשנת 2013 פורסמה ברשומות הודעה בדבר אישור תכנית תא/מק/2988/א במסגרתה הוקצו למשיבה, כנטען, שטחים למגורים ולמסחר כנגד זכויותיה במקרקעין שהועברו לרשותה בשעתו במסגרת ההסכם מ- 1946.
- נוכח שינוי ייעוד המקרקעין עתרה המערערת לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב (עת"מ 23504-07-13) וביקשה להורות למשיבה להשיב לה את המקרקעין, בכפוף לתשלום היטל השבחה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה. לטענת המערערת, לאור הייעוד הציבורי שנקבע למקרקעין היא הייתה אנוסה למכור אותם למשיבה, שאלמלא כן הייתה זו מפקיעה אותם מידיה, ולפיכך מדובר בהעברת מקרקעין בכפיה שיש להתייחס אליה כאל "הפקעה"; ולחלופין - ביקשה להורות למשיבה להשיב לה את המקרקעין מכוח היקש מהוראות סעיפים 196-195 לחוק התכנון והבניה, או מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט, או מכוח עילה חוקתית עצמאית, או מכוח הפסיקה שעניינה זניחת המטרה הציבורית לשמה נערכה הפקעה.
- בתגובה לעתירה טענה המשיבה, כי בחלוף קרוב ל- 70 שנים מרכישת המקרקעין דין העתירה להידחות על הסף בגין התיישנות הזכות להשבת המקרקעין, בין לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: הפקודה או פקודת הקרקעות), ובין מכוח היקש מהוראות הפקודה, בהסתמך גם על הצעת החוק הממשלתית לפיה ייקבע גם במסגרת חוק התכנון והבניה הסדר התיישנות דומה לזה שנקבע בפקודה. כן הועלו לענין דחיה על הסף טענות בדבר חוסר תום לב, שיהוי ומניעות.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת