עע"מ 62/16 מתפרות ליאור בע"מ נ' המשרד לביטחון פנים משטרת ישראל ואח'

1. בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, המורה למשיבה 1 (להלן: משטרת ישראל) להימנע מביצוע הזמנות מהמשיבה 2 במסגרת המכרז לאספקת אפודי מגן, וזאת עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' שילה) מיום 13.12.2015 בעת"מ 63208-10-15.

2. ביום 6.10.2014 פרסמה משטרת ישראל מכרז ל-"אספקת אפוד מגן משולב לסייר", שתכליתו הצטיידות באפודי מגן חדשים להגנת השוטרים מפני איומי נשק קר (סכין) או חם (אקדח 9 מ"מ). אחר פתיחת ההצעות הסתבר שבערבות שהגישה המשיבה 2 נכתב כי הערבות תהיה בתוקף "מתאריך 08/02/0201 עד תאריך 2.5.15". ועדת המכרזים ראתה בכך טעות סופר, בשים לב לכך שבראש הערבות נכתב התאריך הנכון, 8.2.15 ושהשנה שנכתבה בגוף הערבות אינה שנה קיימת, ויצרה קשר טלפוני עם הבנק. פקיד הבנק הודה מיד כי מדובר בטעות של הבנק והמציא בו ביום ערבות מתוקנת. כן הסתבר, כי המשיבה 2 הגישה חמישה דו"חות מעבדה לענין עמידת האפודים בדרישות המפרט הטכני, אולם לא הגישה בצדם דו"חות מעבדה של כלל בדיקות רבדי המיגון כנגד ירי וכנגד דקירות, אלא צירפה רבדי מיגון רבים לבדיקת המשטרה. בשימוע בענין הסבירה, כי הבינה את הוראות המכרז כאומרות שהמשטרה היא שתערוך את הבדיקות על מדגם אפודים, על מנת שיהיו בלתי תלויות, ולכן הגישה את רבדי המיגון לבדיקת המשטרה. ועדת המכרזים קיבלה כי ניתן היה להבין את נוסח הוראות המכרז אחרת ולפיכך אִפשרה למשיבה 2 להשלים הגשת הדו"חות. ביום 9.9.2015, הכריזה ועדת המכרזים על המשיבה 2 כזוכה, על יסוד שקלול ציוני האיכות והמחיר שניתנו למבקשת ולמשיבה 2, ההצעות היחידות שנותרו לבחינה.

3. עתירה שהגישה המבקשת כנגד ההחלטה נדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט א' שילה). בית המשפט קבע, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת הגשתה בשיהוי. לגוף הענין קבע, כי הטעות שנפלה בתאריך שצוין בערבות היא טעות סופר שנעשתה בתום לב, לא פגעה בשוויון ולא העניקה יתרון למשיבה 2. כן קבע, באשר לדו"חות המעבדה, כי השימוש באותו מונח בהקשרים שונים בהוראות המכרז עשוי היה לגרום לאי הבנה, וכי החלטת ועדת המכרזים לקבל את הסברי המשיבה 2 בדבר האופן בו הבינה את הוראות המכרז ולאפשר לה להשלים את הגשת הדו"חות הייתה סבירה ואין עילה להתערב בה.

4. מכאן הערעור, עמו הגישה המבקשת כאמור בקשה למתן סעד זמני המורה למשטרת ישראל להימנע מביצוע הזמנות מהמשיבה 2 במסגרת המכרז, עד להכרעה בערעור. המשיבות התנגדו לבקשה. לאחר עיון במכלול טענות הצדדים, אלה של המבקשת, אשר האריכה יתר על המידה (45 עמודי בקשה לסעד זמני!), ואלה של המשיבות 2-1, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

5. הכלל הוא, כי בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי ליהנות מפירות זכייתו, ולפיכך במקרים חריגים בלבד יינתן סעד זמני בתקופת הערעור (עע"מ 2264/11 רשות השידור נ' אראן אלקטרוניקס (1969) בע"מ (24.5.2011)). על המבקש לשכנע את בית המשפט כי סיכויי ערעורו גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, אם כי אבן הבוחן המרכזית לבחינת הבקשה היא מאזן הנוחות, ובפרט הבחינה האם ביצוע פסק הדין טרם ההכרעה בערעור ימנע או יקשה מאוד על החזרת המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעורו (עע"מ 2628/11 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' מדינת ישראל (11.5.2011)).

6. במקרה דנן, שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף בבירור לאי היענות לבקשה למתן הסעד הזמני שנתבקש, אף בלא צורך לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור. המדובר ברכישת אפודי מגן חדשים אשר לטענת משטרת ישראל דרושים באופן דחוף להגנת השוטרים באירועי דקירות וירי. האינטרס הציבורי באי עיכוב ההזמנות הוא אפוא ברור ומובהק, ובעיקר בעת הזאת. לעומת זאת, אינטרס המבקשת הוא בר פיצוי כספי, ולפיכך אין מדובר בנזק בלתי הפיך, ובמיוחד כאשר בעל הדין שכנגד הוא המדינה. עוד יצוין, כי עד כה הוזמנו רק 3,000 אפודי מגן מאת הזוכה, וביצוע הזמנות יתרת אפודי המגן שבגדר המכרז כפוף לאישור תקציב לכך.

7. אשר על כן, איני רואה לעכב את ביצוע הזמנות אפודי המגן לשוטרים עד להכרעה בערעור. הבקשה נדחית אפוא.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבות 2-1 בסך 3,000 ₪ לכל אחת.

           ניתנה היום, י' בשבט התשע"ו (20.1.2016).