רקע:
הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה - עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה; נהיגה בשכרות כשהוא נתון תחת השפעת סמים - עבירה לפי סעיפים 62 (3) ו- 39 (א) ו- 64ד (א) בקשר עם סעיף 38 (1) לפקודת התעבורה ובקשר עם תקנה 26 (2) לתקנות התעבורה; נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף - עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה.
לפי עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, בתאריך 25/7/12 בשעה 07:10 לערך, נהג ברכב מסוג מיצובישי בחיפה, כשהוא יוצא מרח' נתיב חן 33, ונוהג לכל אורך הרחוב, לכיוון היציאה מהרחוב, עד שנעצר ע"י השוטרים בסוף הרחוב. באותו מעמד נהג הנאשם ברכב כשהוא כלל לא מחזיק ברשיון נהיגה תקף (תוקפו פג בשנת 85'), ובניגוד לשני צווי פסילה שניתנו עליו בבית משפט לתעבורה בחיפה. בצו הפסילה האחד, נפסל בנוכחותו למשך 12 חודשים, ובצו הפסילה השני נפסל בנוכחותו, למשך 24 חודשים. זאת ועוד, באותו מעמד נהג הנאשם כשהוא תחת השפעת סמים, וזאת מכיוון שנדרש ליתן דגימת סם שתן או דם לצורך איתור סמים בגופו, לאחר שיום קודם לכן עישן סמים, אך סירב ליתן דגימות אלה וממילא סירב לבדיקה.
טענות הצדדים:
ב"כ המדינה המלומד, עו"ד ארז לוי, עמד על חומרת מעשיו של הנאשם, ועל הסיכון הרב שנשקף ממנו לציבור, בשים לב לעבירות אותן ביצע ולעברו המכביד. הוא הדגיש בפני בית המשפט, כי מדובר בנאשם רב מעללים, הגורר אחריו רישום פלילי מכביד. עברו הפלילי מתפרס על עבירות רכוש, סמים, אלימות, שוד ועוד, הוא ריצה עונשי מאסר בחייו. לדבריו, לנאשם כ - 250 הרשעות. בנוסף, לחובתו עבר תעבורתי המעיד על מסוכנותו. עברו כולל עבירות של נהיגה בזמן פסילה ועבירות נוספות. לדבריו, יש לשלוח את הנאשם למאסר ארוך וממושך נוכח מעלליו, ועברו המעיד על מסוכנותו, קל וחומר כאשר מדובר בהישנות העבירה. עוד הוסיף וטען, כי על בית המשפט להעביר מסר ברור וחד משמעי לציבור, כי מי שמתנהג בצורה שמתנהג הנאשם, מזלזל בצווי בית המשפט, וסבור כי לא יאונה לו רע בשל נסיבותיו האישיות, או שיכמרו עליו רחמי בית המשפט, טועה. עבריין כזה ראוי שישלח לבית הסוהר ולתקופה ארוכה לצורך הרתעת הרבים. ב"כ המדינה תמך יתדותיו בשורה של פסיקה שהגיש לעיונו של בית המשפט, וטען לאורה כי הגיעה העת למצות עם הנאשם את הדין.
ב"כ הנאשם המלומד, עו"ד רומן קלוגרמן, טען עבור שולחו בטוב טעם וכל אשר יכל לטעון, עמד באריכות על השינוי שלשיטתו חולל תיקון מס' 113 לחוק העונשין. לדבריו, המחוקק קבע קריטריונים חדשים מרכזיים ביחס לענישה. אחד הקריטריונים החשובים ביותר לצורך גזירת דינו של נאשם, הינו, לשיטתו של הסניגור המלומד, שיקול השיקום. המחוקק ביקש להעביר מסר ברור, כי אדם אשר נמצא בתהליך של שיקום, ראוי לא לקטוע מסלול זה, ולאפשר את יישומו. לדבריו, הנאשם נמצא בתהליך כזה וראוי לאפשר לו להשלימו. באשר לעברו המכביד של הנאשם, מסכים הסנגור, כי לנאשם יש "רישום פלילי לא מבוטל". עם זאת, הוא סבור, כי המאשימה עושה שימוש לא נכון בהצגת הדברים. הטענה כי לנאשם יש 244 הרשעות קודמות בפלילים, כוללת כמות רבה של תיקים, בהם הודה הנאשם, במסגרת 'צירוף תיקים' שעשה הנאשם, לפני שנים רבות. כך למשל, מפנה הסנגור לשנת 1991, עת ביצע הנאשם צירוף של כ-160 תיקים, בגין עבירות מגוונות,הכוללות עבירות רכוש שונות. בשנת 1993, צירף לא פחות מ-40 תיקים. בנוסף, חלפו מאז 20 שנה, ולא ראוי שמידע זה ישמש לחובתו של הנאשם. עוד מוסיף הסנגור וטוען, כי הרשעתו האחרונה של הנאשם היא משנת 2005 בגין עבירות בשנת 2003 ומכאן הוא מבקש ללמוד, כי הנאשם עשה לתיקון דרכיו ולא סטה מדרך זו, כבר קרוב ל-9 שנים. עוד טען, כי הנאשם עבד עד למעצרו במסגרת מחלקת התברואה בעיריית חיפה, שם הוא עובד כבר שמונה שנים, מאסר ממושך יביא בהכרח לפיטוריו, ויהרוס את דרך השיקום בה הוא צועד, לדבריו, במשך שמונה שנים כבר. עוד עמד הסנגור המלומד, על תכליתו של חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים. לדבריו הרעיון המרכזי הגלום בחוק, הוא לאפשר לאדם אשר שילם את חובו לחברה, לעלות על דרך המלך, ולשוב לחברה כאדם נורמטיבי, ועל כן אסר המחוקק את חשיפת המידע הפלילי הישן שלו אותו אדם. כמו כן, עמד הסנגור המלומד על נסיבותיו האישיות של הנאשם, על הסתבכויותיו הכלכליות ועל החובות הגדולים בהם הוא נתון. הוא הציג לעיונו של בית המשפט מסמכים שונים התומכים בטענותיו. לסיכום, הפנה הסנגור לשורה של פסיקה, התומכת לשיטתו בטיעוניו להקלה בעונשו של הנאשם.
הנאשם בדבריו טרם מתן גזר הדין, ביקש את רחמי בית המשפט, ציין כי הוא משנת 2002 מנסה לשרוד בעבודות שונות, בשנים האחרונות החל לדבריו להתנהג כאדם נורמטיבי, עובד, מקבל תלוש משכורת, ומנהל חיים כתיקונם. לדבריו, מציאות זו אינה מציאות חדשה עבורו והוא מבקש שבית המשפט יאפשר לו להמשיך בחיים אלה. עוד הדגיש, כי הוא סבא לנכדים, הוא מתבייש במעשיו, הוא חש חסר אונים והוא מבקש מבית המשפט לתת לו הזדמנות חד פעמית לחזור ולהיות אדם נורמטיבי ולהשיב לו את כבודו.
דיון והכרעה:
בטרם אגזור את דינו של הנאשם אציג בקצרה את מדיניות הענישה וחובת ההחמרה בענישת אלה המסכנים מדעת את ציבור המשתמשים בדרך. לאחר מכן, אציג באופן קונקרטי יותר את מדיניות הענישה בעבירות קא עסקינן, ומשם אעבור לסקור את הנתונים שבפני לצורך גזירת הדין על הנאשם שבפני.
ברע"פ 2842/96
ויקטור כחלון נגד מדינת ישראל, תקדין - עליון 96 (2) עמ' 481:
"הקטל הנורא בכבישי הארץ מחייב אותנו להקשות את לבנו ולנהוג עם עבריינים כאלה במידת הדין ולא במידת הרחמים. משמעות הדברים היא, שיש להעלות את רמת הענישה בכיוון העונשים המרביים הקבועים בחוק, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות".
בע"פ 7434/04
חוסאם אבו אלקיעאן נגד מדינת ישראל, (פורסם במאגר נבו) נקבעו על ידי בית המשפט העליון הדברים הבאים:
"ריבוי עבירות התעבורה והקטל בכבישים מחייב מדיניות ענישה מחמירה וזאת על מנת להילחם בנגע זה של תאונות הדרכים אשר גובה קורבנות רבים מזה זמן רב בכבישי הארץ...".
בע"פ 4088/90
ניר נ' מדינת ישראל, הוסיף וקבע בית המשפט העליון נחרצות:
".... אשר לרמת העונשים המקובלת, מן הראוי כי המציאות כביטוייה בהתנהגותם של נהגים לא מעטים בכבישי הארץ, מחייבת נקיטת אמות מידה עונשיות מחמירות יותר. אם העונשים מוטלים בבתי המשפט במקרים דומים קלים יותר מהעונש שנגזר במקרה דנן, מן הנכון לשנות את המדיניות העונשית, כדי שמעשי הרשלנות המסכנים חיי אדם ייענשו כנאות, וכדי שיהיה משקל מרתיע משמעותי יותר להתנהגות נלוזה בעת נהיגה".
זוהי אם כן, מדיניות הענישה הכללית, שבית המשפט העליון מצווה את הערכאות הדיוניות לנהוג בה. מדובר על מדיניות ענישה הנובעת בעיקרה מהקטל הנמשך בכבישים, הבריונות, והעבריינות הקשה שפושה בכבישי הארץ. במטרה להדביר את נגע התאונות והעבריינות בכבישים, אשר הפכה את כבישי הארץ, לא אחת, לכבישי דמים ולזירה אלימה. בית המשפט העליון,מבהיר, כמדיניות ענישה רצויה בעבירות תעבורה חמורות, כי על שופטי הערכאות הדיוניות,'להרים את קולם', להקשיח את ליבם, ולהכות בעבריינות זו בשבט קולמוסם השיפוטי, באמצעות ענישה כואבת, תוך העדפה ברורה של האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי של הנאשם.
באשר למדיניות הענישה הקונקרטית יותר, ביחס לעבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה בזמן שכרות או השפעת סמים, גם כאן, וביתר שאת, הבהיר בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין שיצאו תחת ידיו, כי החמרה ועונשי מאסר הם צו השעה.