עמרי לבקוביץ נ' מועצה איזורית ברנר ואח'

פסק דין

1.מידי שנה בשנה נחגג אירוע המכונה חג המעלות.

חג זה מסמל את תחילת פעילות החינוך הבלתי פורמלי (ע' 7 ש' 4) ואת עליית הילדים לקבוצה בוגרת (ע' 5 ש' 2-3).

2.למרבה הצער ביום 01.11.03 נפגע התובע באירוע האמור מזיקוק/ נפץ.

ביום 22.07.10 ניתן תוקף של פסק דין לפיו יפוצה התובע- הנפגע בסך של 100,000 ₪, באופן שכל נתבעת תשלם מחצית הסכום ומבלי שאף אחת מהנתבעות מוותרת על טענותיה כלפי חברתה.

התיק הועבר לטיפולי לפני כמחצית השנה ועדויות הצדדים נשמעו.

3.מטעם הנתבעת 1- המועצה האזורית ( להלן: "המועצה") העידה הגב' ורד צברי שהיתה רכזת נוער במועצה ומטעם הנתבעת 2- תנועת הנוער העובד ( להלן: "התנועה" /"תנועת הנוער") העיד מר אייל עוזון שהיה משנת 2006 מזכ"ל תנועת בני המושבים שהיא חטיבה של תנועת הנוער העובד והלומד.

4.לאחר ששמעתי העדים ובחנתי הראיות ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה הנתבעת 1 היא הגורם החב בתיק וכי עליה לשפות את הנתבעת 2.

5.ראשית, מדובר באירוע שאורגן על ידי המועצה. הגורם אשר פנה להסדיר את סדרי הבטיחות מול המשטרה, מד"א ומכבי האש היה קב"ט המועצה (ע' 5 ש' 14). כך גם העיד מר עוזון כי חג המעלות הוא אירוע של המועצה לכל דבר (ע' 7 ש' 5).

המועצה היא שהנחתה את המדריכים והישובים בדבר סדרי הבטיחות לרבות לעניין הבאת נפצים (ע' 5 ש' 20-24). מכאן שהמועצה צפתה אירוע נזיקי כפי שהתרחש ולא עשתה די על מנת לוודא שהדבר לא יקרה. שונים הם פני הדברים בנוגע לתנועת הנוער אשר לא הייתה קשורה במישרין לאירוע ולא הייתה נוכחת במקום.

המועצה היא שבחרה את מקום האירוע ומועדו, המועצה היא שפעלה לכך שהמשתתפים באירוע יגיעו אליו, המועצה היא שניהלה את סדרי הארוע, שלטה בלוחות הזמנים של האירוע ונשאה באחריות לסידורי הבטיחות והביטחון.

המועצה שארגנה את האירוע נושאת בחובה כלפי המשתתפים, הכוללת חובת מישנה לנקוט מבעוד מועד אמצעים סבירים למניעתו של נזק צפוי.

אמנם, המועצה הנחתה את המדריכים בדבר סדרי הבטיחות, אך בכך לא היה די בנסיבות העניין ומשלא נקטה המועצה באמצעי הזהירות, התרשלה המועצה ( ראו והשוו: ע"א 2061/90 אילנה מרצלי נ' מדינת ישראל פ"ד מז(1) 802; ע"א 10083/04 חגי גודר נ' המועצה המקומית מודיעים ואח' (15.09.05)).

ויודגש כי העדר הפיקוח ונקיטת אמצעי הבטיחות במקרה דנן היה של המועצה ולא של תנועת הנוער ובכך קם חיובה של המועצה.

6.שנית, האירוע היה אירוע יישובי.

הגב' צברי העידה שכל הקהילה מגיעה לאירוע הכולל צעדה, הפנינג וטקס (ע' 5 ש' 29-ע' 6 ש' 2).

מאחר שמדובר באירוע יישובי ולא באירוע של תנועת הנוער גרידא, מתבקשת המסקנה כי האחריות לאירוע רובצת לפתחה של המועצה.

בנוסף, המועצה היא המחזיק במקרקעין והיא בעלת היכולת הטובה ביותר לחזות סיכונים הטמונים במקרקעין ולפעול למניעתם (לעניין החזקה במקרקעין ואחריות קיבוץ, ראו: ע"א 1167/11 פלוני נ' פלוני (18.11.13)).

7.שלישית, לא הוכחה נוכחות של מי מתנועת הנוער העובד והלומד באירוע. בעניין זה העיד מר עוזון כי במושבים יש מדריך נוער בוגר שמקבל את שכרו מהמושב או מהמועצה, מעליו יש רכז אזור שמקבל את שכרו מהמועצה האזורית ורק ברמה הארצית יש עובדים של תנועת הנוער המקבלים את שכרם מהתנועה (ע' 9 ש' 1-7). הגב' צברי העידה כי בתור רכזת מתחתיה יש מדריכי נוער לכל ישוב ולכל קיבוץ שהם עובדים של הישובים והקיבוצים ואלה עובדים מול המדריכים הצעירים (ע' 4 ש' 22-25). מכאן שהמדריכים באירוע, היו מדריכים של המועצה ולא מדריכים של התנועה ולא הוכחה נוכחות של מי מאנשי התנועה באירוע הנדון. מסקנה זו נתמכת גם מדו"ח אירוע שמילאה הגב' צברי בזמן אמת ובו נרשם כי נערך תחקיר ראשוני עם מדריך הנוער ולא נרשם כי התחקיר נערך עם מדריך מתנועת הנוער.

בעניין זה יצויין כי אמנם התנועה מעבירה כספים למועצה אשר רשאית לעשות שימוש בכספים לשכר או לפעילות (ע' 9 ש' 3-4) ואולם לא הוכח שהתנועה מימנה את האירוע דנן וממילא אין מדובר בעובדים של התנועה ואין אחריות שילוחית של התנועה.