ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (עו"ד עינת איילון- אב"ד, גב' עדנה סבן, מר ראובן פרידון) בת.מ 2/14 מיום 8/9/14, המטיל על המשיב, בגין הרשעה בדיווחים כוזבים, את אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, קנס כספי ע"ס 6000 ₪, השבה של ימי ההיעדרות מן העבודה, הורדה בדרגה לתקופה של שישה חודשים ופיטורים על תנאי לתקופה של שלוש שנים. בערעור שבפני מבוקש כי בית המשפט יחמיר בעונשו של המשיב ויורה על פיטוריו לאלתר.
רקע:
המשיב מועסק אצל המערערת כמפקח עבודה אזורי במינהל איכות הסביבה ובמסגרת עבודתו אמון על פיקוח על עבודתם של קבלני חוץ מטעמה של המערערת.
ביום 14/1/14 הוגשה תובענה משמעתית כנגד המשיב, בגדרה יוחסו לו שתי עבירות משמעת. האחת, מסירת דיווחים כוזבים בנוגע לשעות עבודתו, עת נהג להחתים את שעון הנוכחות ולאחר מכן להעדר מעבודתו ללא ביצוע עבודה וללא אישור. השנייה, עבירה בגין ביצוע עבודה פרטית ללא קבלת אישור הממונים עליו בזמן בו נעדר המשיב מעבודתו (כתב התובענה התייחס לשלושה ימים בהם החתים את שעון הנוכחות, אך על פי הנטען, עבד למעשה במוסך, ויום נוסף בו עבד שם, אך דיווח על חופשה). למשיב יוחסו עבירות לפי סעיף 9(1), (2), (3) ו- (4) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח-1978 (להלן: "החוק").
בהכרעת הדין מיום 31/7/14 הרשיע בית הדין למשמעת את המשיב בעבירת מסירת דיווחים הכוזבים, אולם זיכה אותו מחמת הספק מביצוע עבירה של עבודה פרטית ללא היתר. בית הדין ייחס משקל רב לעדות המשיב, ולהודאתו בפה מלא בכך שאכן שהה במוסך, מקום עבודתו של אביו, בזמן שאמור היה להמצא במקום עבודתו, זאת מבלי שדיווח לממונים עליו ומבלי שעדכן את כרטיס הנוכחות שלו. על כן, מצא, בית הדין, כאמור, להרשיעו בעבירת הדיווחים הכוזבים. לעומת זאת, נקבע בהכרעת דין, כי עדויות החוקרים הפרטיים באשר לאישום בגין ביצוע עבודה פרטית, הינן ראיות נסיבתיות בלבד, בעוד שמיתר העדויות והראיות, לא ניתן לקבוע מה עשה המשיב במוסך, למעט העובדה כי שהה במקום. על כן, הוחלט, כאמור, לזכותו מחמת הספק, מביצוע עבירה זו.
בגזר הדין מיום 8/9/14 עמד בית הדין למשמעת על תכליתו של הדין המשמעתי, על חומרתה של עבירת הדיווחים הכוזבים בה הורשע המשיב, הצורך להחמיר בענישה בגינה מחד גיסא, ומאידך גיסא, על נסיבות המקרה: התנהלות הרשות, נסיבותיו האישיות, תפקידו ומעמדו של המשיב, ולאורן, סבר, כי אין הצדקה להורות על פיטוריו של המשיב במקרה זה.
בהקשר זה, פירט בית הדין וקבע, כי על פי התרשמותו, ההתנהלות במנהל איכות הסביבה יצרה תרבות ארגונית המאפשרת פיתויים של שוטטות ויציאה לסידורים פרטיים. עוד נטען כי הנורמה, איננה ברורה, לכל הפחות, באשר לנדרש ממפקח לאחר שסיים את מטלותיו בטרם סיום שעות העבודה. ולראייה, עדותו של המשיב לפיה, לאחר שביצע את מטלות יומו, הוא נוהג לבלות עם עמיתיו המפקחים בבתי קפה כשהם חסרי מעש. כן התרשם בית הדין, שלא קיים מעקב ובקרה אחר עבודות המפקחים בשטח למעט בירור טלפוני.
לפיכך, סבר בית בדין, כי על הרשות היה להקצות לכל המפקחים בצוותא משרד כללי אליו יבואו בסוף יום עבודה או כאשר הם מסיימים את מטלות יומם, ולו בראיה כוללת של העצמה וערבות הדדית בין כל המפקחים. מכל מקום, נקבע כי מן הראוי היה לרענן את הנהלים בקרב כל המפקחים על מנת למנוע ישיבות בבתי קפה והיעדרות ללא רשות.
בהינתן נסיבות אלו, כמו גם נסיבותיו האישיות של המשיב, בהיותו עובד מסור בעל ותק של 15 שנים אשר החל כעובד זוטר והתקדם לעמדת מפקח, וכן מצבו הכלכלי והנפשי בשל ההליכים שננקטו כנגדו, ועל אף המגמה המחמירה בפסיקה, הוחלט שלא להורות על פיטוריו תוך שצויין "שוכנענו מעל כל ספק, לצד חומרת העבירה שזו הנורמה והתרבות הארגונית השורה בקרב מפקחי המינהל ולכך נתנו ביטוי גם באמצעי המשמעת. סברנו שבנסיבות העניין שאין הצדקה לפיטורי הנאשם במקרה זה. לו הרשות היתה פועלת כדבעי היינו מורים על פיטוריו ללא היסוס."