עמל"ע 51446-07-17 כהן נ' ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, מ-16.7.2017, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין ולפיה יושעה המבקש מעיסוק בעריכת דין עד לתום ההליכים הפליליים נגדו בת"פ 50883-12-16 בבית משפט השלום בתל-אביב. הבקשה שלפניי היא כי אורה על עיכוב ביצוע פסק הדין וזאת עד לסיום ההליכים בערעור שהגיש המבקש על פסק הדין גופו.

החלטת ההשעיה, יש לומר, נכנסה לתוקף ב-20.7.2017, לאחר שבית הדין המשמעתי הארצי דחה את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע.

נגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו (ביחד עם אחרים) קשירת קשר לביצוע פשע, מהומה ועלבון במקום ציבורי, רעש באמצעות מכשירי קול, פרסומים מזיקים כלפי קטין, פגיעה בפרטיות, סחיטה באיומים, הטרדה ועוד. הרקע למעשים אלה הוא מה שתואר על ידי המבקש כמחאה חברתית, במסגרת פעילות פוליטית, נגד ראשי מערכת הבנקאות בישראל.

המעשים המיוחסים למבקש בוצעו בשנים 2015-2014, וכתב האישום נגדו הוגש בשלהי 2016. יש לומר, כי על דרך העיקרון אין המבקש כופר בעצם המעשים, אולם לטענתו הם לא חצו את גבול המותר במסגרת חופש הביטוי.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה לבית הדין המשמעתי המחוזי בקשה להשעיית המבקש מעיסוק במקצוע עריכת דין עד לתום ההליכים הפליליים נגדו. בית הדין, ברוב דעות, קיבל את הבקשה בהחלטתו מ-14.5.2017. שופטי הרוב מצאו כי יש ראיות לכאורה בעוצמה מספקת נגד המבקש וכי העבירות המיוחסות לו הן עבירות שיש עימן קלון (כנדרש על פי הוראת סעיף 78(ג) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961). שופט המיעוט עמד בחוות דעתו על התכלית המניעתית העומדת ביסוד ההשעיה הזמנית, להבדיל מהתכלית העונשית שמקומה בסוף ההליכים הפליליים ולאחר שאלה הפכו חלוטים. משכך, לטעמו, יש להשתמש בסמכות ההשעיה הזמנית במשורה, ורק כאשר מגיע בית הדין למסקנה כי קיימת סכנה ממשית לציבור שייגרם לו נזק אם ימשיך עורך הדין שהשעייתו מתבקשת בפעילותו המקצועית עד שיוכרע עניינו סופית. שופט המיעוט מצא, כי יש לשקול לטובת המבקש, מלבד השיקולים הכלליים של חופש העיסוק וחזקת החפות, גם את הנסיבות המיוחדות של ענייננו, המעלות, לטעמו, את הסוגיה של ההצדקה לנקיטת הליכים פליליים והליכי השעיה זמנית בעטיים, כאשר המעשים בהם מדובר נעשו במסגרת מחאה חברתית. בסופו של דבר הגיע למסקנה כי משקלן של הראיות הקיימות נגד המבקש אינו מספיק לצורך השעיה זמנית וכי ריחוק העבירות המיוחסות לו ממהות עיסוקו כעורך דין אינו מבסס את התכלית המניעתית שבהשעיה המבוקשת.

בית הדין המחוזי עיכב את ביצועה של החלטתו בשלושים יום, על מנת לאפשר למבקש לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי, כפי שאכן עשה.

הפעם, פה אחד, קבע בית הדין הארצי כי התנהגותו של המבקש, שעיקריה אינם שנויים במחלוקת, היא התנהגות חמורה ביותר בשים לב לטיב המעשים המיוחסים לו ולהיותו "קצין בית משפט". בית הדין הארצי עמד על כך שמחאה חברתית נגד המערכת הבנקאית יכולה להיות לגיטימית אולם המעשים המיוחסים למבקש, לרבות פעולות נגד בנותיה הקטינות של מנכ"לית בנק לאומי, חרגו בעליל מהתנהלות לגיטימית. לפיכך דחה את הערעור. בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה, ומכאן הבקשה שלפניי.

המשיבה סבורה כי אין יסוד לבקשה, משום שסיכויי הערעור נמוכים, משום שהמדובר בערעור "בגלגול שלישי" ומשום שהמדובר בקביעות עובדתיות שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן.