פודים נ' ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין בישראל

1.לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: "בית הדין הארצי") (עו"ד יוסף שמשי – אב"ד, עו"ד מזיוב אבירם – חב"ד, עו"ד דרור מתתיהו – חב"ד) בתיק בד"א 46/115 מיום 13.3.16, שבו נדחה ערעורו של המערער על הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בעניינו בתיק בד"מ 41/13 של בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים (להלן: "בית הדין המחוזי") (עו"ד עמיר אברהמי – אב"ד, עו"ד אינגריד הר-אבן – חב"ד, עו"ד מאיר דקל – חב"ד). בבית הדין המחוזי זוכה המערער מעבירות לפי סעיף 14(א)+(ב) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 (להלן: "כללי האתיקה") אולם הורשע בעבירה לפי סעיף 14(ג) לכללי האתיקה, וכן בעבירה לפי סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן: "חוק הלשכה") וסעיף 2 לכללי האתיקה. בעקבות ההרשעה, הוטל על המערער עונש של השעיה על תנאי של שלושה חודשים למשך שנתיים מיום סיום ההשעיה בפועל, שבה היה מצוי בעת מתן גזר הדין, שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע.

כתב הקובלנה

2.בכתב הקובלנה שהוגש נגד המערער נטען כי הגב' רות ביהם והגב' אסתר ביהם (להלן: "האחיות ביהם" ו/או "ביהם") משמשות כלקוחותיו של המערער בסכסוך משפטי רב היקף הנוגע לבית המשותף ברח' רבי עקיבא 20 ירושלים (להלן: "הבית המשותף"), שבו הן מתגוררות. בין היתר, ייצג אותן בהליכים נגד נציגות הבית המשותף (להלן: "הנציגות"). ביום 1.1.10, מונו האחיות ביהם כמנהלות הנציגות, בהתאם לרוטציה בין הדיירים. בשלב זה, החל המערער לייצג גם את הנציגות במסגרת אותו סכסוך עצמו. ביום 17.11.10, הוציא המפקח על הרישום המקרקעין צו מניעה זמני האוסר על הנציגות להעסיק את המערער בשל החשש הכבד לניגוד עניינים ובשל העובדה שהאסיפה הכללית של הנציגות לא אישרה את העסקתו. בעקבות הצו, הופסק הייצוג.

3.נטען נגד המערער כי ייצג בעלי אינטרסים מנוגדים באותו עניין והפר את חובת הנאמנות שחלה עליו כעורך-דין. עקב כך, הואשם המערער בעבירה של ניגוד עניינים, עבירה לפי סעיף 14(א)+(ב) לכללי האתיקה וכן בעבירה של הפרת חובת נאמנות ללקוח, עבירה לפי סעיף 54 לחוק הלשכה וסעיף 2 לכללי האתיקה.

פסק דינו של בית הדין המחוזי

4.בית הדין ציין בהכרעת הדין, כי המערער נמנע מהגשת סיכומים בכתב על אף שנצטווה לעשות כן וזאת לאחר שניתנו לו מספר אורכות, ועקב התנהלות זו ניתנה הכרעת דין ללא סיכומים מטעמו. בית הדין ציין את העובדה שהבית המשותף הפך נשוא לעשרות סכסוכים ודיונים משפטיים הנמשכים כבר שנים ארוכות וכמעט אין ערכאת שיפוט בירושלים שלא נדרשה לאחד מהם. הצדדים הניצים הם 4 דיירים שהם בעלי הזכויות בדירות והנציגות, בהרכבים שונים ובכובעים שונים. צוין, כי בתקופות מסוימות וחלף הסכסוכים וההליכים הייתה חפיפה בין מי מהדיירים לבין הנציגות, שכן נקבע שכל דייר יכהן כנציגות תקופה מסויימת. בעניין זה נאמר, כי מדובר במצב דברים נתון בתקופה הרלוונטית לקובלנה שאינו קשור למערער.

5.האחיות ביהם שהיו אחד מבעלי הדירות, היו לקוחותיו של המערער קודם ליום 1.1.10 גם בעניינים ובסכסוכים הנוגעים לבית המשותף לרבות כנגד הנציגות. עוד צוין, כי ביהם לא היו לא היו לקוחות מזדמנות של המערער, אלא יוצגו על ידו בייצוג קבוע וארוך טווח בעניינים שונים. כלומר, ביהם היו בגדר "לקוח קבוע" של המערער כפי הגדרת סעיף 14(ג) סיפא לכללי האתיקה. ביום 1.1.10 התמנו ביהם כנציגות והיו הראשונות ברוטציית הדיירים לכהונה זו. הדיירים הנוספים הם מר אברהם פריצי פריד (להלן: "המתלונן"), הגב' תמרה תמיר וכן משפחת הלנר שמר דניס צין (להלן: "צין") הוא נציגה.

6.המערער הכחיש בישיבת ההקראה מיום 4.3.14 את האמור בכתב הקובלנה באופן גורף וטען, כי מדובר בקובלנה כוללנית וסתמית שאינה מאפשרת מתן תגובה פרטנית, אולם עמדה זו נדחתה. בהמשך, נאמר כי המערער לא הציג עמדה סדורה אודות גרסתו ועמדתו העובדתית והמשפטית כלפי הקובלנה ובית הדין, בהעדר סיכומים מטעמו, נאלץ בית הדין להסיק את עמדתו ממכתבו לוועדת האתיקה המחוזית, מעדותו בפני בית הדין ומקווי החקירה שבהם נקט כלפי העדים האחרים. נאמר, כי טענתו של המערער בעדותו "שאני לא ייצגתי", נותרה בסתמיותה ללא תימוכין ואף נסתרה על ידי מקטעים בעדותו ובמכתבו לוועדת האתיקה המחוזית מיום 6.1.11. בין היתר, טען שם המערער, כי גם דיירים אחרים ייצגו במקביל את עצמם ואת הנציגות; הנציגות הממונה (ביהם) היא שמינתה אותו לייצג אותה ולפיכך לא מתקיים ניגוד עניינים; אין ניגוד עניינים בין ביהם לבין הנציגות בעניין בו ייצג את הנציגות והאינטרסים של ביהם והנציגות היו זהים; עורכת הדין שייצגה את הנציגות לאחר פרישתו מן הייצוג העלתה את אותם טיעונים שהעלה הוא עצמו כלפיה לא הועלו טענות לניגוד עניינים.

7.בנוסף, הועלו מפי המערער טענות נוספות ובהן ההיקף המועט של הפעולות המשפטיות שביצע בשם הנציגות, במקביל לייצוגו את ביהם; דחיפותם ונחיצותן של הפעולות שהיו דרושות לצרכי הנציגות והעדר עורך דין אחר בהישג יד שיבצען; תוצאתן החיובית של הפעולות שביצע בשם הנציגות שהועילו לה ולכלל הדיירים; שיקולים זרים של וועדת האתיקה הארצי שהגישה נגדו את הקובלנה, משזו נגנזה על ידי וועדת האתיקה המחוזית, שעה שוועדת האתיקה המחוזית אישרה ייצוג בניגוד עניינים לגבי עורכי דין אחרים; בחינת האשמה בעבירת ניגוד העניינים אינה טכנית ואינה בבחינת משוואה, כך שלא די בבדיקת השאלה מיהם הצדדים המנוגדים שיוצגו במקביל, אלא שיש לבדוק את התמונה הרחבה יותר.