עמירון סי.טי.אל. מימון והשקעות בע"מ נ' וולך

החלטה

תוקן כמבוקש בגוף ההודעה.

ניתנה והודעה היום ד' סיון תש"ע, 17/05/2010 במעמד הנוכחים.

אסתר שטמר, שופטת

החלטה

1.בתביעה שלפני נשמעו עדים רבים, והגיע לבסוף מועד סיום שמיעת הראיות. לאורך שמיעת הראיות עיינתי באפשרות למנות מומחה לדין העברי. בשלב קודם, לאחר ששמעתי עמדת ב"כ התובעת, שסברו שיהיה בכך משום ברכה לבטלה, וניתן יהיה למנות מומחה גם לאחר הגשת הסיכומים אם עדיין יהיה צורך במינוי – סברתי שאין לכפות זאת על הצדדים. דעתי השתנתה, ומשום כך ניתנת ההחלטה הבאה.

2.תביעת התובעת מבוססת על שטר התחייבות לשיפוי שחתם עליו הנתבע. שתי טענות לנתבע, שעליהן קיבל רשות להתגונן: כי שטר ההתחייבות לשיפוי מזויף, וכי לפי היתר עסקה שנחתם בין הצדדים איננו חייב בתשלום הריבית על הסכום שלווה מן התובעת.

בין הראיות שהובאו גם חוות דעת בדבר תוקפו של היתר העסקה: התובעת הביאה 4 חוות דעת שונות והנתבע הוסיף עליהן שלוש משלו.

בבוא המועד לשמיעת המומחים, ומסיבות שנכתבו באופן מפורש לפרוטוקול, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תיוותרנה חוות הדעת בתיק בית המשפט כחלק מחומר הראיות, ללא שמחברי חוות הדעת ייחקרו עליהן בבית המשפט.

3.הנתבע טוען כי שטר היתר העסקה שחתם עליו לא נמסר לידיו, והדבר גורע מתוקפו של היתר העסקה באופן שחל איסור ריבית. התובעת טוענת כי לפי דין תורה יש לה נאמנות לכך שהיא טוענת שהיא מסרה עותק מהיתר העסקה לנתבע. חילוקי דעות נוספים בין המומחים הם בשאלה האם מהתנהגות התובעת יש ללמוד שהיא "חשודה על הריבית" ואם כך – האם הדבר מבטל את תוקפו של היתר העסקה. ההתנהגות הרלוונטית היא לטענת הנתבע, כי למרות שחתם על היתר העסקה המסמך לא נמסר לידיו וכי התובעת עסקה במתן הלוואות, גם לאחרים, ללא היתר עסקה. כמובן בעינה עומדת השאלה מה דינו של היתר העסקה לאור שאלות אלה.

4.השאלות העובדתיות והמשפטיות שלעיל לא הוכרעו עדיין, כשם שלא הוכרעו כלל השאלות שלדיון. למרות זאת כדרכו של עולם, וכדרכו של אולם בית משפט, חוות הדעת של המומחים מתייחסות גם אל האפשרות העובדתית שהיתר העסקה לא נמסר לידי הנתבע.

5.ב"כ התובעת סבורים כי מינוי מומחה לעת הזו עלול להאריך את הדיון שלא לצורך ולסבכו. ההתארכות הצפויה היא בעצם מתן חוות הדעת, שאלות הבהרה, ואולי גם חקירת המומחה בבית המשפט. הסיבוך מיותר משום שלדעת ב"כ התובעת פתרון נכון של התביעה כולה יביא לכך שבית המשפט יכריע כי הצדדים לא הסכימו להחיל עליהם את הדין העברי, ומשום כך חוות הדעת לא תהיה רלוונטית.

6.אכן, אפשר שבמינוי מומחה של בית המשפט אוסיף להתארכות הדיון. ואולם מקום שתביעה נמשכת שנים רבות ואף זכתה לפחות לשתי החלטות מפורטות של בית המשפט העליון, ואיש מן הצדדים לא טמן ידו בצלחת בקשר להארכת הדיונים – לא אוכל לתת לנושא זה דווקא עדיפות. גם בנושא ההוצאות שהיו לצדדים, שהתפרשו על פני מומחים רבים הן לשאלת הזיוף של שטר ההתחייבות לשיפוי, הן לשאלה האם ת/1 הוא מסמך אותנטי – לא גובה ההוצאות בהבאת חוות דעת אחת נוספת הוא שיכריע את הכף.

7.הצדדים הם שמצאו לנכון להביא חוות דעת מפורטות וארוכות בשאלת היתר העסקה. אני סבורה שבתביעה שכבר בדקה כל פינה אפשרית בשאלות העובדתיות והמשפטיות שבין הצדדים, ראוי שגם חלק זה של הדיון יבוא לכלל פתרון. בוודאי ההכרעה היא של בית המשפט אולם ראוי להיעזר במומחה בתחום הדורש מומחיות רבה.

8.בשלבים מוקדמים של הדיון היו הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מי הוא המומחה הראוי, ואף הציעו מומחים אחדים. לצערי לא הצליחו להגיע לכלל הסכמה על האישיות שתכתוב את חוות הדעת מטעם בית המשפט.

9.אני ממנה את ד"ר יובל סיני והמרכז ליישומי משפט עברי במכללה האקדמית נתניה ליתן חוות דעת בתביעה זו. ד"ר סיני רשאי לקבוע מי ייתן את חוות הדעת מטעם המרכז ליישומי משפט עברי.

הצדדים יישאו בשכ"ט המומחה בחלקים שווים ביניהם. הצדדים יעבירו למומחה העתק מחוות הדעת שהוגשו לבית המשפט.

המומחה מתבקש להגיש חוות דעתו תוך 30 יום.

10.נקבע לתזכורת לאחר קבלת חוות הדעת, ליום 14.7.2010 בשעה 13:30.

ניתנה היום ד' סיון תש"ע, 17/05/2010 . כיוון שרק חלק מן ההחלטה הוקרא במעמד הנוכחים, תואיל המזכירות להעביר העתק ההחלטה לצדדים.

אסתר שטמר, שופטת