עמידר, החברה הלאומית לשיכון בי נ' בן עזרא

פסק דין

התביעה

לפני תביעה לפינוי וסילוק יד של הנתבע מדירת מגורים ברח' ויצמן 16 בטירת הכרמל (להלן "הדירה"), ותביעה לתשלום שכ"ד ראוי בסך 3,605₪.

הנתבע, מר יעקב בן עזרא (להלן: "הנתבע") הוא בנו של המנוח דוד בן עזרא ז"ל (להלן: "המנוח") שחתם על הסכם שכירות עם התובעת ביום 16/09/1988.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, לאחר מות המנוח ביום 06/07/07 לא היה איש זכאי לקבל את זכויות המנוח בדירה. לטענתה, הנתבע פלש לדירה בניגוד להסכמתה ובניגוד לכל דין. מעולם לא ניתנה לנתבע רשות להחזיק בדירה. יתר על כן ביום 31/07/07 ועדה מרחבית דחתה את בקשתו להתגורר בדירה. בנוסף היא זכאית לדמי שימוש ראויים מיום הפלישה ועד לפינוי העומדים ביום הגשת התביעה ע"ס 3,605 ₪ .

לטענת הנתבע הוא מתגורר בדירה משנת 1995 ומאחר והתגורר בנכס תקופה העולה על 3 שנים טרם הפטירה, הוא עונה על הגדרת דייר ממשיך כמשמעו בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח – 1988 (להלן: "החוק") ולכן הוא זכאי להיות בעל הזכות לשכירות של דייר ממשיך לפי סעיף 3 לחוק. עוד טוען הנתבע כי שכר הדירה ששולם על ידי אביו הוא 200 ₪ לחודש ואין באפשרות התובעת לחייב אותו בשכר דירה גבוה יותר.

מצב משפטי

לשם הכרעה בתיק, יש לבדוק אם הנתבע עונה על הגדרת דייר ממשיך כמשמעו בסעיף 1 לחוק ואם עונה על תנאי הזכאות שבסעיף 3 לחוק:

"דייר ממשיך" מוגדר בסעיף 1 לחוק כ: "בן זוג של זכאי שנפטר... וכן ילדו ... ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של 3 שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי ...".

סעיף 3 לחוק קובע:

א.נפטר זכאי ..., יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך להתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין.

ב. הוראות סעיף אלו יחולו על דייר ממשיך אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי... וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים.

לצורך הזכות לשכירות של דייר ממשיך על הנתבע להוכיח כי גר בדירה עם אביו 3 שנים לפני פטירתו ובנוסף כי 5 שנים לפני פטירתו לא היתה בבעלותו ו/או דירה נוספת.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות ובחנתי את הראיות אני סבורה שהתובעת לא הרימה את הנטל הנדרש במשפט האזרחי ודין תביעתה להדחות, כפי שאפרט להלן:

לפני כניסה לניתוח הראיות ראוי להקדים רקע קצר.

הנתבע הוא בן להורים גרושים, שניהם קשיי יום ונתמכים בקצבת נכות מהמל"ל שחיו בעוני ודלות. הנתבע התגורר בילדותו במשפחות אומנות לאחר שבן זוגה של אמו זרק על ביתם רימון ולאחר מכן עבר להתגורר אצל דודתו ובמשך שנים גר אצל אביו בדירה מושא התביעה, בטרם האב נפטר ואף לאחר מכן.

לעניין מגורי הנתבע בדירה, הגישה התובעת תצהיר של מר חי נבון, המשמש רכז שטח אצל התובעת. על פי תצהירו (ת/1) בכל ביקורי השטח שערך בחמש השנים שקדמו לפטירת המנוח, מצא כי בדירה התגורר המנוח בלבד. לתמיכה בטענתו צרף דוחות על ארבעה ביקורים כנ"ל בתאריכים 15/5/01, 25/11/02, 26/10/03, 18/07/04, ומיום 23/11/05 עוד צורפו לתצהירו מכתב ששלח המנוח לתובעת במאי 2007 בו התלונן על מטרדים שונים וציין כי הוא גר לבד. בנוסף גם אימו של הנתבע היא דיירת מוגנת ובהליך שנוהל נגדה נמצא כי הנתבע מתגורר איתה התובעת צירפה את פסק הדין בעניין (נספח "ה" לת/1 ).

מר נבון נחקר על אופן עריכת הדוחות. מסתבר כי הדוחות בין השנים 2001-2003 הודפסו עוד בטרם היציאה לשטח ונחתמו רק מספר חודשים לאחר ביצוע הביקור, כך ביחס לדו"ח מה-18/2 " בתאריך 18 לפברואר ב-6 לנובמבר 2002 ביצעתי ביקור בדירה...אף אחד לא נכח בדירה לכן רשמתי למטה את התאריך שביקרתי בנכס. לאחר מכן בתאריך 25 לנובמבר 2002 אני בעצם מצאתי את הדייר בתוך הדירה ואז בעצם החתמתי אותו" (עמוד 5 שורות 30-33) עולה שהדו"ח הוחתם 10 חודשים לאחר ביצוע הביקור, ואותו דבר לעניין הדוח של ה – 26/03/03, תקופה של 7 חודשים בין הביקור לבין החתמת הדייר. ממילא אין מקום להתייחס לביקורים משנת 2002-2003 כראיה שכן הדרישה על פי דין היא לשלוש שנים בלבד.