עמיגור ניהול נ' סהלו מולט ואח'

פסק דין

מבוא

לפניי תביעה לפנות את הנתבעים, בני זוג הרשומים כנשואים, מדירה אשר הושכרה לנתבע מס' 1 בשכירות בדיור הציבורי. עילת הפינוי הינה הטענה כי לאחר נישואיו, הוא כבר אינו עונה להגדרה של "זכאי" ע"פ חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח- 1998 היות ובבעלות אשתו, הנתבעת מס' 2, דירה אחרת.

הנתבעים, מאידך, טוענים כי למרות שהם בני זוג הרשומים כנשואים, הרי שהם מתגוררים בנפרד מזה זמן, והנתבעת מס' 2 אינה מתגוררת בדירה בדיור הציבורי, אלא בדירה שבבעלותה. ומשכך, הנתבע מס' 1 עונה להגדרה של "זכאי" שכן בפועל אין לו כל דיור חילופי אחר.

הצדדים:

התובעת הינה חברה משכנת המנהלת מרשמים על פיהם נרשמים משתכנים בלשכת רישום מקרקעין, בהתאם לחוק רישום שיכונים ציבוריים, תשכ"ד -1964, ובעלת הזכויות בדירה נשוא כתב התביעה, אשר הינה דירה בת 3 חדרים באשקלון, רחוב סמטת הפורצים 2/28, מספר יחידה בעמיגור- 455/28 (להלן:" הדירה").

הנתבע 1 הינו דייר בשכירות ציבורית בדירה מכוח חוזה שכירות אשר נחתם עימו ועם אמו, הגב' יברקן זנבץ ז"ל, ביום 18/5/97 ( להלן:"הנתבע"). הנתבעת 2 הנה אשתו (להלן:"הנתבעת") של הנתבע .

תמצית העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

בין התובעת, לנתבע ולאמו נחתם חוזה שכירות ציבורית ב-18/5/97 (החוזה צורף לכתב התביעה וסומן שם, נספח א' (להלן: "חוזה השכירות הציבורית" ).

אמו של הנתבע נפטרה ביום 9/1/06. עם היוודע לתובעת כי הדיירת הגב' יברקן זנבץ נפטרה, התברר גם לתובעת כי הנתבע נישא לנתבעת ביום 24/7/03. נוכח זאת, נדרשו הנתבעים להמציא תעודת זכאות חדשה, על מנת שניתן יהא לחתום עימם, על חוזה שכירות ציבורית עדכני.

במהלך תהליך הנפקת תעודת הזכאות לבני הזוג הנתבעים, התברר לתובעת כי לנתבעת ישנה דירה בבעלותה ברחוב העלייה 7/6 ברחובות ( להלן: "הדירה ברחובות") שנרכשה על ידיה עוד בטרם נישואיה לנתבע. התובעת פנתה מס' פעמים לנתבע, על מנת שיסדיר את זכאותו לשכירות ציבורית על פי חוק מול הועדות השונות ו/או ידאג לפינוי הדירה.

בשנת 2006 פנו הנתבעים לרבנות על מנת לפתוח בהליך גירושין. בתאריך 5/6/06 התקיים דיון בבית הדין הרבני, אשר במהלכו הביעו הדיינים תמיהה באשר לגורם שהביא לפתיחת תיק הגירושין ובאשר לסיבה לפיה ילדתם המשותפת, ילידת 2003 (בת שנתיים ושמונה חודשים נכון לאותו מועד), תישאר בחזקתו של הנתבע (ראה נספח א' לכתב ההגנה של הנתבע). מיום הדיון בבית הדין ( 5/6/06) ועד יום עדותם בבית המשפט (30/6/13), לא פעלו הנתבעים בבית הדין הרבני ו/או אצל כל גורם אחר, לקידום הליכי הגירושין ולמעשה הם עדיין נשואים, עד עצם היום הזה.

בתאריך 20/5/08 חתמו הנתבעים על הסכם ממון (צורף לכתב ההגנה של הנתבע וסומן שם, נספח ה') לפיו הדירה ברחובות תישאר על שמה של הנתבעת בלבד וכי הנתבע לא היה שותף לרכישתה וכי לא השקיע בה סכום כלשהוא.

לנתבעים ישנן שתי בנות משותפות. הראשונה, כאמור לעיל, ילידת שנת 2003 ואילו השנייה ילידת 6/10, אשר נולדה לנתבעים לאחר פתיחת תיק הגירושין בשנת 2006 ולאחר חתימת הסכם הממון בשנת 2008.

כתובתה הרשומה של הנתבעת, לרבות כתובתן הרשומה של שתי הבנות המשותפות (ילידות 2003 ו-2010) הינה באשקלון, בדירה נשוא התובענה.

טענות הצדדים בקליפת האגוז:

לטענת התובעת, הנתבע הפר את חוזה השכירות הציבורית משנת 1997 שכן נישא לנתבעת, מבלי לעדכן את התובעת. כמו כן התברר כי לנתבעת, אשר נשואה לנתבע, ישנה דירה ברחובות אשר בבעלותה, טרם נישואיה לנתבע. לטענת התובעת, היות והנתבעת עונה להגדרה על פי חוק של "קרובו" של הנתבע, והיות ובבעלותה הדירה ברחובות, הרי שהתובע כבר אינו עונה להגדרת "זכאי" על פי חוק הדיור הציבורי. משכך, הוא אינו זכאי להמשיך להתגורר בדיור ציבורי ועליו להתפנות מהדירה, על מנת לאפשר ל"זכאי" לשכור את הדירה ולהתגורר בה.

לטענת התובעת, הנתבעים גרים בפועל, יחד עם שתי בנותיהן, בדירה. טענת הנתבעים כי הם פרודים החל משנה ואילך לאחר נישואיהם וכי הנתבעת מתגוררת בגפה בדירה ברחובות, אינה נכונה ואינה תואמת את העובדות בשטח, לפיהן בכל ביקור שנעשה בדירה נמצאה שם הנתבעת.

מאידך טוען הנתבע, כי על אף היותו רשום כנשוי לנתבעת, הרי שבפועל, כשנה לאחר נישואיהם ( 2003) הם נפרדו והנתבעת חזרה להתגורר בגפה בדירה ברחובות. לטענתו, הוא עונה על ההגדרה של "זכאי"- ע"פ חוק הדיור הציבורי, וזאת על אף העובדה כי לנתבעת, היא אשתו הרשומה, ישנה דירה בבעלותה.

לטענתו, היות ובתם של הנתבעים שוהה במסגרות חינוך באשקלון, לעתים רחוקות נשארת הנתבעת ללון בדירה באשקלון, אולם מרכז חייה הינו בדירה ברחובות. לטענת הנתבעים, הסכם יחסי ממון בין הצדדים אשר אושר ע"י בית המשפט, וקיבל תוקף של פסק דין ביום 22/6/08, מלמד כי הדירה ברחובות הינה בבעלות הנתבעת בלבד היות ורכשה אותה לפני נישואיהם, ולנתבע אין ולא תהא כל זכות בדירה הנוספת.