עמ"ת 36838-06-15 אבו (עציר) נ' מדינת ישראל

ערר על החלטת בימ"ש שלום בחיפה (כב' השופטת קלמפנר-נבון) במסגרת מ"ת 23541-06-15, בה הורה בהמ"ש קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

1. כנגד העורר ושניים אחרים (להלן: "אמר" ו-"דהן"), הוגש כתב אישום ביום 11.6.15 הכולל שלושה פרטי אישום. האישום הראשון בלבד רלוונטי לעורר הנוכחי, ולגביו נטען כי ביום 2.6.15, בשעות 9:20 עד 9:53, הגיעו הנאשמים לשכונת יפה נוף בעתלית, וזאת ברכבו של אמר. בהמשך, כך לפי כתב האישום, חברו השלושה יחדיו ופרצו לדירה של המתלוננים (להלן: "הדירה"), באופן שהרימו תריס בחלון חדר השינה, פתחו חלון, נכנסו פנימה, נטלו מכשיר אייפון, שני מכשירי אייפד, מצלמת וידאו ומצלמה דיגיטלית ועזבו את המקום כשהרכוש עימם. למחרת היום, 3.6.15, ברח' דרך הים בחיפה, נמצאו אמר ודהן וברשותם חלק מהרכוש שנגנב.

   עקב האמור, מיוחסות לכל השלושה, עבירות של התפרצות לבית מגורים וגניבה – בכל הנוגע לאישום הראשון. כתב האישום כולל שני אישומים נוספים אך הם מתייחסים רק לאמר ולדהן.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרם של שלושת הנאשמים עד לתום ההליכים. בא כוחו של העורר, הסכים בדיון כי ככל שקיימות ראיות לכאורה, קיימת גם עילת מעצר, וזאת לאור העבר הפלילי המכביד של העורר בעבירות דומות. עם זאת, עמדתו היתה כי אין ראיות לכאורה בכל הנוגע לעורר וזאת מן הטעם שהראיות היחידות שקיימות בתיק הינן אימרות או הודעות של אמר ודהן המפלילות את העורר. עמדתו היא, כי לא ניתן לראות כראייה הודעה של נאשם אחד הכוללת מידע מפליל כנגד נאשם אחר, שעה ששניהם מואשמים יחדיו באותו כתב אישום, ולכן, דברים שמסרו אמר ודהן אינם קבילים ולא יכולים לשמש כבסיס לקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה לחובת העורר.

3. בהחלטת בית המשפט קמא נשוא הערר, קבעה כב' השופטת כי קיימות ראיות לכאורה ופירטה בהחלטתה מהן אותן ראיות (כולל האימרות של אמר ודהן). בהמשך, קבעה כב' השופטת כי קיימת עילת מעצר והדגישה שאמנם עסקינן בעבירת רכוש אשר אולי, כשלעצמה, אינה מהווה עילת מעצר, אך לאור העבר המכביד של העורר, הכולל הרשעות מרובות בתחום עבירות הרכוש, עבירות כנגד רכב, הצתה, עבירות הונאה בכרטיס חיוב, סמים ועוד (אשר בגין חלק מהן ריצה עונשי מאסר בפועל) – אזי שקמה עילת מעצר, תוך שהיא אף מפנה למאסר מותנה בן 6 חודשים התלוי ועומד נגד העורר, דבר אשר אף מעלה חשש להימלטות.

4. בהודעת הערר, כמו גם במהלך הדיון, חזר למעשה בא כוחו של העורר על הטיעונים שהושמעו בבית המשפט קמא, כאשר עמדתו היא שללא ההודעות של אמר ודהן, אין ראיות נוספות כלשהן בתיק לחובת העורר, וכי אותן הודעות אינן יכולות לשמש כנגד העורר, בשקילת קיומן של ראיות לכאורה, כל עוד השלושה נאשמים באותו כתב אישום. טענתו היא שככל שבמהלך ניהול הדיון בתיק העיקרי, יבחרו אמר ודהן שלא להעיד, אזי שלא ניתן יהא בכלל להגיש את הודעותיהם או אימרותיהם כראיה, והמשמעות הינה שלא תהאנה כל ראיות לחובת העורר – כלל וכלל. בהקשר זה מפנה בא כוחו של העורר לבש"פ 2557/04 מ"י נ' בן ציון, פד נח(4), 83, שם נקבע כי הודעת נאשם אחד אינה יכולה לשמש כראיה כלפי נאשם אחר באותו כתב אישום, וכי בעת הדיון בסוגיית המעצר, עדיין לא ניתן לדעת אם הנאשם, מוסר ההודעה, יבחר להעיד אם לאו. אם יבחר אותו נאשם להעיד, אפשר שניתן יהא לעשות שימוש בהודעתו בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), אך אם הוא יחליט שלא להעיד, לא ניתן יהיה לעשות כן. עוד נקבע שם, כי לא ניתן להביא בחשבון במסגרת הליכי בירור הבקשה למעצר עד תום ההליכים, הודעות של נאשמים במשותף וזאת כיוון שקבילותן של הראיות כאמור מותנית בהתפתחות האפשרית במהלך המשפט בתיק העיקרי, ולכן התבססות על ראיות שכאלו בשלב שבו אנו בוחנים אם קיימות ראיות לכאורה אם לאו, הינה "משום ספקולציה" (עמ' 92 לפסה"ד מול האות א').

5. ב"כ המדינה מנגד סוברת כי יש מקום לדחות את הערר ועמדתה היא כי ישנן ראיות אף ללא ההודעות של אמר ושל דהן, אשר לקבילותן או למשקלן מתנגד הסניגור.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בארבעת תיקי החקירה שהונחו לעיוני, מצאתי כי דין הערר להידחות.

7. ראשית, לשיטתי קיימות ראיות לכאורה גם ללא ההודעות המפלילות של אמר ודהן. ואפרט.

   מהדירה נגנבו (ביום 2.6.2015), בין היתר, שני מכשיר אייפד, כאשר אחד מהם בעל רכיב המשדר אותות המלמדים על מקום הימצאו. יום לאחר הפריצה והגניבה, ביום 3.6.2015, בשעה 17:20 לערך, התקשרה המתלוננת ודיווחה למשטרה כי האותות מהאייפד מלמדים כי הוא נמצא ברחוב דרך הים 197 בחיפה, כי הבטריה כמעט נגמרה וכי הוא חובר לחשמל לצורך טעינה. עקב המידע, יצאו החוקרים לעבר הכתובת כאמור, ושם, ברחוב, ראו את אמר ודהן הולכים, כאשר דהן מחזיק בידו שקית לבנה ועליה הכיתוב KITAN באנגלית (להלן: "השקית הלבנה"). כאשר השניים ראו את השוטרים התחילו להחיש את צעדיהם, הניחו את השקית הלבנה בצד הדרך והמשיכו ללכת. השוטרים רצו לעברם ועצרו אותם, ובשקית אותרו שני מכשירי האייפד שנגנבו.