עמ"ת 18282-12-14 דרי נ' מדינת ישראל ואח'

ביום 3/11/14 התקיים משחק כדורגל בין קבוצות מכבי והפועל תל אביב (להלן: "הדרבי"). המשחק הופסק בעקבות התרחשויות שונות במגרש וביציעים. אוהדים משני המחנות נעצרו וביום 4/11/14 התקיים דיון בהארכת מעצרם בבית משפט השלום בתל אביב. אוהדים של הקבוצות התגודדו סמוך לשער כניסה להיכל המשפט ובין המחנות פרצה תגרה אלימה. מי מן האוהדים היריבים השתמשו במקלות, שרשראות וחגורות, כדי להכות האחד את השני. מאבטחים של היכל המשפט ניסו להשליט סדר וספגו אגב כך חבטות וחבלות מהאוהדים היריבים.

העורר הוא מאוהדי קבוצת הפועל תל אביב שהשתתף באותה תגרה. ביום 11/11/14 הוגש נגדו כתב אישום שמייחס לו השתתפות בתגרה במקום ציבורי, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ותקיפת עובד ציבור.

בכתב האישום מתוארת התנגדות של העורר למעצר בידי מאבטח, הצטרפות של מאבטחים נוספים בניסיון להתגבר על ההתנגדות, וכן מתוארת פגיעה שנפגע אחד המאבטחים מידי הנאשם השני באותו כתב אישום.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה לעצור את העורר עד תום ההליכים וכן ביקשה, בהתאם להוראות החוק למניעת אלימות בספורט, להרחיקו ממגרשי כדורגל למשך שלוש שנים.

ביום 1/12/14 דן בית משפט השלום (כבוד השופטת נועה תבור) בבקשה (הדיון התייחס לשני הנאשמים). בעת שנערך הדיון, היה העורר בגדר משוחרר בתנאים מסוימים. השופטת החליטה להשאיר את תנאי השחרור שכללו מעצר בית תוך התרת רשות יציאה לעבודה, שעות התאווררות והרחקה עד תום ההליכים ממגרשי כדורגל.

בדיון לפני שופטת בית משפט השלום התעוררו, בעניין העורר, שתי שאלות שהן גם נושא הערר שלפניי. השאלה הראשונה היא האם יש ראיות לכאורה כנגד העורר, והשאלה השנייה היא מקור הסמכות להרחיקו ממגרשי הכדורגל.

השופטת תבור בחנה את הראיות שבחומר החקירה. היא מצאה שלעניין עבירת התגרה קיימת עדות של מאבטח שתיאר שכאשר יצא מבית המשפט, הבחין בכ-40 אנשים מתקוטטים, חלקם עם מקלות, חגורות וברזלים בידיהם. הוא ניגש אל מרכז הקטטה והבחין בעורר כשהוא אוחז בידו חגורה עם "ניטים". החגורה הייתה מלופפת סביב האגרוף של העורר. המאבטח ביקש את החגורה, אך העורר נמנע מלמסור אותה. נוסף לכך, נמצאת בחומר החקירה אמרת העורר שבה נאמר, בין היתר: "קיבלתי מכות, ניסיתי להדוף אותם, לא הגעתי למצב שאני בועט באף אחד. במצב הזה שהייתי תחת סכנה, לא יודע אם זה היה באמצעים כשרים או לא. במשך עשר שניות עמדתי, לא זוכר אם העפתי בוקס למישהו בפנים, הכל קרה מהר והרגשתי סכנה ופעלתי ממש לפי איך שנראה לי באותו רגע כהתגוננות".

צירוף העדות של המאבטח להודאת פי העורר נקבעו כראיות לכאורה מספיקות לצורך השלב הדיוני האמור בהקשר לעבירת התגרה. לעניין עבירת תקיפת עובד ציבור ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, ציינה השופטת שכתב האישום אינו מתאר פעולות תקיפה כלפי המאבטחים (אלה עובדי הציבור) שבוצעו בידי העורר. יש תיאור בכתב האישום של פעולות כאלה שבוצעו בידי הנאשם השני בתיק. עם זה, השופטת מצאה שבחומר החקירה יש ראיות לכאורה גם בעניין עבירות אלה כלפי העורר והראיות הללו נשקלו בידה בהקשר לקיומה של "עילת מעצר".

בעניין ההרחקה ממשחקי כדורגל, ציינה השופטת שלדידה אין מדובר בהרחקה המבוססת על הוראות החוק למניעת אלימות בספורט, אלא הרחקה הנובעת מתנאי שחרור ממעצר במסגרת הליך פלילי. לפיכך, הגבילה את ההרחקה למסגרת זמן המקיפה את ההליך ולא למסגרת זמן הכלולה בחוק למניעת אלימות בספורט. לאור מכלול הנסיבות בתיק, סברה השופטת שהרחקת העורר ממגרשי כדורגל עד תום ההליכים "היא חלק חשוב בהפחתת הסיכון הנשקף [ממנו]".