פס"ד בערעור על אי-קיום צוואה

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 9.6.25 (כב' השופטת סגלית אופק בת"ע 19106-09-22) שדחה את בקשת המערערים להורות על קיום צוואת אבי המשיב ז"ל, מחמת השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בעריכת הצוואה.

• תמצית פסק דינו של ביהמ"ש קמא

  1. י.נ. ז"ל (להלן: המנוח), נפטר ביום 26.2.22 כשהוא אלמן והותיר אחריו בן יחיד שהוא המשיב (להלן גם: הבן).

  2. המערערת 1 היא אחיינית של המנוח (להלן גם: האחיינית) והמערער 2 הוא חבר ילדות של הבן (להלן: חברו של הבן).

  3. המערערים הגישו בקשה לקיום צוואת המנוח מיום 6.9.18 (להלן: הצוואה) שבמסגרתה הוא ציווה את זכויותיו (75%) בדירתו (להלן: הדירה) לחברו של הבן "אשר מטפל בי ודואג לי במסירות כל העת" ואת יתרת עיזבונו הוא ציווה לאחיינית "שגם היא מטפלת בי ודואגת לי במסירות כל העת". הצוואה נערכה על ידי עו"ד נבון והוא ומר ב.ד (להלן: ב.ד) היו העדים לצוואה.

  4. הבן הגיש התנגדות לצוואה וטען שהמנוח לא היה כשיר לערוך צוואה, שהמערערים השפיעו עליו בהשפעה בלתי הוגנת לערוך את הצוואה ולהדיר אותו כליל מעיזבון אביו והם אף נטלו חלק בעריכתה. בנוסף טען הבן, שלא התקיים מרכיב יסוד בצוואה, היות שהמנוח לא "הביא" את הצוואה לפני שני עדים ולא הצהיר בפניהם שזו צוואתו, מאחר שב.ד העיד שהוא רק חתם על הצוואה ואולם המנוח לא אמר לו שזו צוואתו והיא לא הוקראה לו בפניו. כמו כן, טען הבן שטענת המערערים שלפיה המנוח כעס עליו מאחר שהוא כביכול "גנב" את כספי הירושה המגיעים למנוח מעיזבון סבתו (מצד אמו), התגלתה כסיפור בדים ואין שחר לטענת המערערים שהוא היה מסוכסך עם אביו.

  5. המערערים טענו שעו"ד נבון העיד שהליך החתימה על הצוואה היה תקין ואף אם נפל בו פגם, הוא ניתן לריפוי לאור גמירות דעתו הברורה של המנוח. בנוסף לטענתם, הוכח שהמנוח היה כשיר לערוך צוואה וכך סבר גם המומחה שמינה בית המשפט לבדיקת כשירותו. לשיטתם, לא הייתה כל השפעה בלתי הוגנת מצדם, הם לא נטלו חלק בעריכת הצוואה והצוואה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח.

  6. יש להכריע בארבע שאלות בהליך זה: האם נפל פגם בצוואה וככל שנפל פגם האם ניתן לקיימה למרות הפגם? האם הוכח שהמנוח לא היה כשיר לערוך צוואה? האם הוכח שהצוואה נערכה מחמת השפעה בלתי הוגנת והאם הוכח שהמערערים נטלו חלק בעשיית הצוואה?

  7. האם נפל פגם בצוואה? – על פי סעיף 25 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן: חוק הירושה), מרכיב יסוד בצוואה בעדים הוא שהמצווה "הביאה בפני שני עדים". המשמעות של ביטוי זה היא שהמצווה הציג את הצוואה בפני שני עדים כצוואתו. לאחר בחינת העדויות "מצאתי לקבוע כי אין בפגמים הצורניים שהועלו כדי לפגום כשלעצמם בצוואה. עם זאת... אני סבורה כי הצוואה בסופו של יום איננה משקפת את רצון המנוח ואין מקום לקיימה בשל פגמים מהותיים".