הבן, החבר והאחיינית: משולש ירושה דרמטי נגמר בביטול צוואה - פסקדין

קשיש דמנטי נישל את בנו היחיד לטובת אחרים. אלא שביהמ"ש למשפחה קבע כי הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת ומעורבות הזוכים, וכעת דחה המחוזי את ערעורם. התוצאה: הבן הוא היורש היחיד

קשיש הסובל מדמנציה קלה ערך צוואה בה הוריש רכושו לאחייניתו וחבר של בנו, תוך נישול הבן, המתגורר בחו"ל. האחרון לא שתק והגיש לבית המשפט, אחרי מות אביו, התנגדות לצוואתו – שהתקבלה. בתגובה פנו הזוכים בערעור למחוזי בתל אביב, שנדחה לאחרונה על-ידי השופטים נפתלי שילה (אב"ד), סיגל יעקבי ויחזקאל אליהו. התוצאה: צו ירושה לבן בלבד.

המשיב הוא בנו היחיד של מנוח שערך בספטמבר 2018, בהיותו סובל מדמנציה קלה, צוואה לטובת המערערים – אחייניתו וחבר של בנו. בפסק הדין צוין שהאחרון נהג לגור בחינם בדירתו הצפופה של המנוח, בת שני חדרים, יחד עם משפחתו המונה שבע הנפשות. המנוח התגורר בחדר הקטן יותר, שהיה מלא בקופסאות השייכות למשפחת החבר, תוך שהחבר גובה ממנו מחצית מהוצאות אחזקת הבית, למרות שלא שילם למנוח שכר דירה.

ביוני 2022 הלך המוריש לעולמו. שלוש שנים אחר כך – ביוני 2025, בשל התנגדות שהגיש הבן - קבע בית המשפט למשפחה שהצוואה בטלה מחמת השפעה בלתי הוגנת ומעורבות של הזוכים. השניים לא השלימו עם התוצאה והגישו ערעור למחוזי, בטענה שלא זממו להשתלט על הירושה בדרכים פסולות.

המערערים תיארו, בהקשר לכך, סכסוך בין המנוח לבנו - שכלל, בין היתר, את שינוי שם משפחתו לזה של אימו - והוסיפו שהיו הקרובים ביותר למנוח, ומכאן ההיגיון שבצוואתו. לעומתם גרס הבן כי פסק הדין נכון: נטען שהאחיינית והחבר ניצלו את חולשת האב ותלותו בהם על מנת לייצר את הצוואה לטובתם.

נהגו בו כחומר ביד היוצר

ואכן, השופט שילה שכתב את פסק הדין קבע שצודק הבן בטענתו כי לא קמה סיבה להתערב בפסק הדין. למסקנתו הצוואה לא נערכה מרצונו החופשי של המנוח, אלא מחמת השפעה בלתי הוגנת ומעורבות עמוקה מצד האחיינית.

בראש ובראשונה הפנה השופט לתנאי המגורים הבלתי סבירים של המנוח יחד עם חברו של בנו ומשפחתו. נכתב ש"העובדה שהמנוח הסכים לגור בתנאים קשים אלו מבלי לפצות פה - מוכיחה את התלות שלו במערער", וכי החבר והאחיינית תפקדו כאפוטרופוסים למעשה של המנוח אשר שלטו בהיבטים רבים של חייו, וליוו אותו לקניות, לבנק, לסידורים, לבית המרקחת ועוד.

לזאת הוסיף השופט את העובדה שהמנוח היה אלמן, שבנו היחיד התגורר בחו"ל, ושאחותו סבלה אף היא מדמנציה - באופן שלא היו לו קשרים משמעותיים אחרים מלבד עם המערערים, דבר שהוביל לתלות "מקיפה ויסודית" בהם. ברוח זו נמצא שהשניים מנעו תקשורת בין המנוח לבנו: כך למשל, ב'ווטסאפ' מאוגוסט 2018 כתבה האחיינית לבן, שרק רצה לדבר עם אביו, כי "יעזוב אותו בבקשה".

מסרון נוסף שלימד על כוונות לא טהורות מצד המערערים, נשלח בשבוע שקדם לעריכת הצוואה: האחיינית כתבה אז לבן ש"היום אני ו[חברו של הבן] עובדים על מנת להגן על אבא שלך". לדברי השופט, "התבטאות זו מלמדת על מעורבות משמעותית של המערערים ביוזמת עריכת הצוואה והפקתה".

הוא קבע שלפניו "מקרה מובהק" בו יש להחיל את הלכת "החוטים השזורים" – כלומר אריגת טלאי על טלאי של ראיות עד שמתקבלת תמונה כוללת של השפעה פסולה על המוריש. נקבע שהמערערים נהגו במנוח "כחומר ביד היוצר" וניצלו את תשישותו הנפשית והיותו זקן מוחלש על מנת לרקוח את הצוואה לטובתם – אשר למסקנת השופט שילה, בהסכמת השופטים אליהו ויעקבי, אינה משקפת את רצונו, ומכאן שצדק בית המשפט כשהורה על ביטולה.

לחובת המערערים נפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 40 אלף שקל.

• ב"כ המערערים: עו"ד אביטל חורף
• ב"כ המשיב: עו"ד אביטל כהן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.