עמ"ש 49305-10-17 פלוני נ' פלונית

לפנינו ערעור על פסק דין מיום 24.8.17 של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ש' גליק) בתמ"ש 31204-07-16, בגדרו דחה בית המשפט את תביעת המערער להפחתת מזונות וקבע שלא הוכח שינוי נסיבות מהותי. עוד קבע בית המשפט, כי מתוך התחשבות במצבו של המערער וכן מתוך כוונה שהצדדים ישכילו להגיע להבנות ביניהם ולא יוחמר הקרע - לא נפסקו הוצאות.

הרקע ותמצית פסק הדין

1. המערער והמשיבה נישאו בשנת 2006 והתגרשו בשנת 2015. מנישואיהם נולדה ביום 13.3.07 בתם הקטינה ונולד ביום 25.10.09 בנם הקטין. שני הילדים כיום במשמורת המשיבה.
2. המערער מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה, אשר אי כושר העבודה שלו בשיעור 100% בשל מחלה הגורמת לצמצום שדה ראייתו והוא מחזיק בתעודת עיוור. המערער אינו עובד. הוא מקבל מהמל"ל קצבאות נכות שונות המשולמות לו בסך כולל של 4,113 ₪, כאשר קצבת התלויים בסך 1,870 ₪ משולמת לידי המשיבה. המשיבה עובדת במשרה מלאה ומרוויחה סך של 11,500 ₪ נטו.
3. ביום 18.5.15 ניתן פסק דין על ידי כבוד השופטת ש' גליק (תמ"ש 29696-03-14) בעניין מזונות הקטינים ובו צוין כי המערער לא הגיש תצהירי עדות ראשית ואף לא צירף תדפיסי חשבונות בנק וכרטיסי אשראי. עוד קבע בית המשפט כי תצהירה של המשיבה לא נסתר ולכן חויב המערער בתשלום חודשי בסך כולל של 4,660 ₪ לשני הילדים, דהיינו לכל ילד סך של 2,330 ₪ (מזונות – 1,300 ₪, 20% מההוצאה למדור- 780 ₪, הוצאות החינוך- 250 ₪). בנוסף נקבע כי קצבת התלויים תשולם לידי המשיבה. כמו כן נקבע כי המערער יישא במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות, שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי.
4. ביום 14.7.16 המערער הגיש תביעה להפחתת סכום המזונות בה נטען כי סך הקצבאות שמקבל המערער מהמוסד לביטוח לאומי הוא 4,113 ₪ (2,342 ₪ - קצבת נכות; 372 ₪- קצבה נוספת; 1,093 ₪ גמלת שירותים מיוחדים; 306 ₪ - גמלת מוגבלות).

עוד ציין המערער כי הוא מתגורר בשכירות וצירף את חוזה השכירות ממנו עולה כי הוא מתגורר בדירת שני חדרים בXXX ומשלם דמי שכירות חודשיים בסך של 2,300 ₪ (הכוללים דמי ניהול בסך של 350 ₪). עוד נטען כי למערער חובות רבים בהוצאה לפועל המגיעים לכ- 393,614 ₪.

לטענתו, שינוי הנסיבות נובע מכך שבהליך הקודם נעשו על ידו טעויות ומחדלים ולא הוגשו תצהירים באשר המערער שקע בסבל עצמי ולכן לא ניהל את ההליך וכעת הוא מפוכח יותר וכן אינו מרוויח את אשר צוין על ידי בית המשפט. עוד ציין כי הקצבאות שלו מעוקלות לטובת תשלומי המזונות, הכנסתו פחותה ממה שנקבע על ידי בית המשפט והוא אינו יכול לשלם מים, חשמל או לרכוש תרופות ומוצרים בסיסיים.

5. המשיבה טענה כי אין כל שינוי נסיבות בחייו של המערער ולכל היותר יש הפחתה בסכום דמי השכירות שהוא משלם מידי חודש משום שעד המעבר לXXX התגורר בXXX ושלם 3,200 ₪ לחודש. ראו חקירת המערער בבית המשפט לענייני משפחה:

"ש.    קודם שילמת בXXX– כמה ?

ת.       3,200 ₪, גרתי בבניין בלי תנאים ובלי מעלית, היום יש לי תנאים שמתאימים לי.

ש.      נגיד שיש לך הכנסה פנויה נוספת של 900 ₪ לעומת שכירות ששילמת בXXX.

ת.       נכון." (עמ' 7 שורה 32 עד עמ' 8 שורה 1).

6. בית המשפט קמא קבע בפסק הדין מיום 24.8.17, כי על פי ההלכה המשפטית, אין די להוכיח שינוי נסיבות כשלעצמו, אלא יש צורך בהוכחת שינוי נסיבות מהותי, שיצדיק התערבות במזונות שנקבעו, ושינוי כזה ייעשה במקרים נדירים בלבד, ובכפוף לשלושה תנאים מצטברים: הצדדים השאירו פתח במפורש או מכללא לשינוי נסיבות; מבקש השינוי פעל בתום לב; עקב השינוי המהותי בנסיבות, לא יהיה זה צודק להשאיר את פסק הדין הקודם על כנו. עוד ציין בית המשפט קמא כי לא הוכח שינוי נסיבות מהותי ולכל היותר הוכח כי המערער משלם כעת סכום נמוך יותר לשכר דירה, אשר מפנה לו הכנסה.

תמצית טענות הצדדים בערעור

7. המערער טען, כי בית המשפט שגה משום שהוא הוכיח לבית משפט קמא כי מצבו החמיר מבחינה כלכלית ובריאותית, משום שכיום הוא זקוק לעזרה של אדם נוסף ומקבל לשם כך קצבת שירותים מיוחדים, אך קצבתו מעוקלת לטובת תשלום המזונות. עוד הוא מציין כי לאחר פסק הדין הראשון עוקלו כל קצבאותיו בשל ההליכים שנוקטת המשיבה, ולכן לא נותר לו כסף לממן את צרכיו הבסיסיים.
8. עוד טען המערער, כי הותרת המצב על כנו יגרום לתוצאה בלתי צודקת, משום שאין בהכנסתו, ולו מזונות מינימליים למחייתו. עוד טען, כי היה צריך בית המשפט קמא לנכות את קצבת התלויים מסכום המזונות ולא לקבוע אותו בנוסף.
9. המשיבה טענה, כי מדובר בערעור סרק שהוגש בחוסר תום לב. לטענת המשיבה, המערער לא הוכיח כל שינוי נסיבות מהותי ולא הוכיח מה היה מצבו בעת פסק הדין הראשון ("תחנת המוצא"). עוד טענה המשיבה, כי למען הסר ספק, גם בעת מתן פסק הדין הראשון למזונות המערער הוכר כבעל 100% נכות, הכנסותיו היחידות היו קצבאות המל"ל וגם אז צבר המערער חובות בתיקי הוצאה לפועל רבים והוכרז חייב מוגבל באמצעים.
10. עוד טענה כי פתיחת תיק הוצל"פ בשל אי תשלום מזונות אינה מהווה שינוי נסיבות מהותי ואין למערער להלין אלא על עצמו שהפר את פסק הדין.
11. עוד ציינה המשיבה כי המערער הותיר אחריו חובות כגון תשלום לקרנית, בשל תאונת דרכים שגרם, וחוב משותף לארנונה בעיריית בית שמש בה התגוררו הצדדים, כאשר המשיבה היא שנשאה בחובות אלה לבדה.
12. בדיון בערעור בפנינו הובהר, כי מרבית הקצבאות של המערער מעוקלות לטובת מזונות, ולכן המערער מקבל, בנוסף לקצבאותיו המעוקלות, הבטחת הכנסה מהמל"ל בסך של 1,650 ₪.

דיון והכרעה

13. לאחר שעיינתי בכל טענות הצדדים אמליץ לחברי לדחות את הערעור.
14. כב' השופט מ' שמגר בע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187, 188 (1982), קבע לעניין שינוי הנסיבות, שיגרום לשינוי בגובה המזונות שנפסקו כך:

"אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות".

15. מהראיות שהוצגו בפני בית משפט עלה, כי אין בהם כדי לעמוד בתנאים שנקבעו בהלכה המשפטית. הוצאותיו של המערער דווקא פחתו, משום שהוא שכר דירה שדמי השכירות שלה נמוכים יותר מן הדירה שקדמה לה, כאשר מנגד, לטענתו, קיבל לאחרונה תוספת של קצבה. כל טענותיו של המערער להחמרה משמעותית במצבו הבריאותי לא גובו בכל תיעוד רפואי כנדרש ובבקשה למנות מומחה רפואי לנושא. הטענה כי ניתן ללמוד מקצבת השירותים המיוחדים, שלטענת המערער נוספה לו לאחרונה, על שינוי מהותי במצבו הבריאותי אין לה, לדעתי, על מה שתסמוך. מתן הקצבה במועד זה דווקא, ככל שהחלה רק לאחרונה, יכולה להיות משום שנתבקשה רק לאחרונה ללא קשר להחמרה של ממש במצב הבריאותי. דרך המלך להוכיח החמרה במצב רפואי היא תיעוד רפואי ובקשה למינוי מומחה רפואי, והמערער בחר שלא להגיש תיעוד שכזה ואף לא לבקש מינוי מומחה, וטעמיו עימו.
16. טענתו של המערער לפיה פתיחת הליכי הוצאה לפועל בשל אי תשלום מזונות, היא שינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתת מזונות, היא טענה שאין לה מקום כלל, משום שאי קיום חיובי פסק הדין והעמדת המשיבה ובית משפט בפני העובדה המוגמרת של אי תשלום המזונות, אינה יכולה להיות בגדר שינוי נסיבות. לכך יש להוסיף, כי המשיבה ציינה, כי למערער היה חוב בהוצאה לפועל והוא היה חייב מוגבל באמצעים גם ב"נקודת המוצא".
17. למעלה מן האמור, אציין כי, בחינת העובדות והראיות בתיק זה, מביאה למסקנה כי רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע להכנסותיו של המערער. המערער טוען כי אינו משתכר דבר וכל הכנסותיו אך ורק מקצבאות הביטוח הלאומי, אשר כולן מעוקלות לטובת המזונות, אשר אינו משלם, ובכל זאת משלם שכר דירה בסכום חודשי של 2,500 ₪ XXX, כאשר בתקופה קודמת התגורר בXXX בשכר דירה גבוה יותר. עוד הפקיד המערער פיקדון לערעור בסך של 10,000 ₪. המערער מצליח להתקיים, כאשר אינו גר אצל בני משפחה או חברים ואף אינו פושט רגל. לטענתו, הוא מתקיים מסיוע מחברים ועזרה ממשפחתו וכן מהסכום של הבטחת הכנסה. אמירה כזו, שאינה מגובה בתצהירים, ובהוכחה ברורה על העברות כספים וכיו' אינה יכולה לעמוד, והיא מעלה ספק לגבי מקורות הכנסתו של המערער, ולכן ככל שלא הובאו ראיות ברורות המצביעות על שינוי נסיבות מהותי, כפי שלא הובאו ראיות לגבי מקורות הכנסתו של המערער בדיון הראשון בבית משפט קמא עת נקבעו המזונות, הרי לא הייתה הצדקה לשנות את סכום המזונות.
18. לא התעלמתי מכך, שלכאורה, מרבית הכנסתו של המערער מועברת למזונות, אולם כאמור הדבר נקבע עוד בפסק דינו החלוט של בית משפט קמא ללא שהמערער הציג ראיות סותרות לגבי הכנסתו עוד בשלב הקודם, ובהתחשב בתהיות העולות, כאמור, וכן בהיעדר כל ראיות של ממש לשינוי נסיבות, אין לדעתי הצדקה להתערב בפסק דינו של בי משפט קמא ויש לדחות את הערעור.

סוף דבר

19. לו דעתי תשמע כי אז יידחה הערעור.
20. המערער ישלם למשיבה הוצאות ההליך בסך של 10,000 ₪. המזכירות תעביר את הפיקדון לב"כ המשיבה.

השופט ישעיהו שנלר –סג"נ, אב"ד

אני מסכים ומצטרף לאמור בחוות דעתה של חברתי כב' השופטת עינת רביד.

מוצא אני לנכון להוסיף כי עוד במסגרת קדם הערעור, לאור פנייתו של ב"כ המערער כי המערער מבקש לפתוח דף חדש, התבקש בא כוחו לנסות ולמצוא הסדר לסיוע לתשלום חד פעמי ביחס לעבר, על מנת שניתן יהיה לנסות ולהגיע להסדר ביחס לעתיד, אולם הדבר לא הסתייע.

עוד יש לציין כי ניתן היה להבין מדברי ב"כ הצדדים שהמערער מקבל כיום קצבת הכנסה אשר אינה מעוקלת וזאת לאור עיקול מלוא הקצבאות האחרות והעברת קצבת התלויים לאם, ועל כן הפחתת המזונות באופן של שינוי באמור יכול ותבטל קצבה זאת.

לבסוף, ואולי כעיקר, נציין כי בתום הדיון בפנינו הוצעה הצעה לפשרה ע"י ב"כ המערער ואשר המשיבה ביקשה שהות לבחון ההצעה. בסופו של דבר, המשיבה אמנם לא הסכימה לאשר הוצע אך הסכימה להפחתה בסכום החיוב החודשי, הגם שלא כפי שחפץ המערער. עוד הוסיפה "לחילופין וככל שביהמ"ש לא יקבל את הצעת הפשרה מטעמה של המשיבה, מתבקש ביהמ"ש הנכבד להחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת לדון מחדש בהפחתת המזונות בהתאם להכנסותיו של המערער והוצאותיו מאחר ורב הנסתר על הגלוי ויש להגיע לחקר האמת". בית המשפט ביקש התייחסות המערער ובעיקר לעתירה החלופית, אולם המערער סרב לכך, ועל כן לא היה מנוס אלא להכריע בערעור לגופו, אשר כפי שציינה חברתי רובו ככולו אינו בגדר טיעונים לשינוי נסיבות, אלא ערעור על פסק הדין המקורי ולאחר שבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על אותו פסק דין נדחתה.

השופט קובי ורדי, סג"נ:

אני מסכים לאמור בחוות דעתה של חברתי, השופטת רביד, וכן לתוספת של חברי, אב"ד השופט שנלר.

הוחלט בהתאם לפסק דינה של השופטת עינת רביד.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום,  ג' כסלו תשע"ט, 11 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.