פס"ד בערעור על החלטה לקיים צוואה

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 26.4.24 (כב' השופטת סיגלית אופק בת"ע 63010-05-19), שדחה את התנגדות המערערים לקיום צוואת אביהם המנוח, וקיבל את בקשת המשיב לקיים את הצוואה.

א. רקע עובדתי

1. המערערים והמשיב, הם ילדיו של המנוח י.י. ז"ל (להלן: המנוח) שנפטר ביום 6.3.19 בהיותו בן 86, ושל רעייתו, אם הצדדים, שנפטרה בשנת 2017 וניתן אחריה צו ירושה.

2. ביום 8.12.14 חתם המנוח על צוואה נוטריונית ולפיה הוא העניק את כל עיזבונו למשיב בלבד (להלן: הצוואה). עיזבון המנוח כולל משק במושב שבו הוא התגורר, וכספים.

3. לאחר פטירת המנוח, הגיש המשיב את הצוואה לקיום והמערערים הגישו התנגדות לצוואה. המערערים טענו שהמנוח לא היה כשיר לערוך צוואה וכי יש לפסול אותה גם מחמת השפעה בלתי הוגנת מצד המשיב וגם מאחר שהמשיב נטל חלק בעריכתה. המשיב טען שהמנוח היה כשיר, הוא לא השפיע על המנוח לערוך את הצוואה, לא נטל חלק בעריכתה, והצוואה משקפת את רצון המנוח להעניק לו את כל עיזבונו. זאת, מאחר שהוא הילד היחיד שטיפל במסירות במנוח בשנותיו האחרונות והוא מתגורר במושב שבו התגורר המנוח וטיפל בכל צרכיו.

4. בית המשפט קמא מינה כמומחה רפואי מטעמו את הפסיכיאטר פרופ' שמואל פניג (להלן: המומחה), על מנת שיגיש חוות דעת בשאלה האם המנוח היה כשיר לערוך צוואה במועד עריכתה. המומחה קבע בחוות דעתו כי: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה".

5. לאחר שמיעת עדי הצדדים וחקירת המומחה, קבע ביהמ"ש קמא בפסק הדין, שלאור הראיות שהוגשו, אין לקבל את מסקנות המומחה ויש לדחות את טענת המערערים לפיה המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה. ביהמ"ש קבע שיש לדחות גם את יתר טענות המערערים והורה על קיום הצוואה (להלן: פסק הדין).

6. המערערים לא השלימו עם פסק הדין והגישו את הערעור שלפנינו.