עמ"ש 1596-12-12.XXX

השופט א. ואגו:

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה בקרית גת (כב' סגנית הנשיא השופטת א. אשקלוני) שניתן ביום 9.10.12, בתמ"ש XXX.

2.בפסק דינו, נשוא הערעור, דחה ביהמ"ש לענייני משפחה את עתירת המערער (להלן: גם "XXX") למתן פס"ד הצהרתי שלפיו תצהירי המתנה שעל פיהם העבירו הוריו ז"ל את משק XX במושב XXX (להלן: "המשק"), לאחיו, המשיב (להלן: גם "XXX") הם בטלים וחסרי תוקף. המערער חוייב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ ומע"מ.

3.הצדדים הם, כאמור, אחים, בניהם של המנוחים XXX ז"ל (להלן: "המנוחים"). המנוחים היו בעלי זכויות בר רשות במשק, וכך היו רשומים בספרי מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "ממ"י). יחידי המשפחה פעלו, בפרקי זמן שונים תחת עסק משפחתי הקרוי "אחים XXX". התגלעו חילוקי דעות וסכסוכים שונים בין האחים, והדיון הנוכחי התמקד באחד מאלה, שלגביו לא השכילו הצדדים להגיע לפשרה.

המנוח, XXX ז"ל, יזם בעבר העברת הזכויות במשק לבן הבכור XXXז"ל, אולם, הדבר לא הסתייע, וXXX ז"ל שהלך לימים לבית עולמו, כנראה לא רצה בכך. אין מחלוקת שלאחר מכן המנוחים הניעו מהלך של הענקת הזכויות במשק במתנה לאח XXX – המשיב. טיבה המדוייק של הענקה זו ותנאיה, כמו גם שאלת השתכללותה של המתנה, שנויים במחלוקת. במסגרת זו, נחתמו על ידי המנוחים, כל אחד בנפרד, תצהירי העברה במתנה של הזכויות במשק לXXX. כמו כן, חתמו המנוחים על יפויי כח בלתי חוזרים, בעבור עורכי הדין ממשרד ב"כ המשיב, לביצוע העברת הזכויות.

4.ליתר דיוק – נחתמו, על ידי המנוחים, שני "סטים" של תצהירי מתנה, בנוסח זהה, הן בינואר 1999, והן בשלהי שנת 2000 (חתימת המנוח היא מיום 28.12.00), ותחילת שנת 2001 (חתימת המנוחה היא מיום 7.1.01). טעמי הכפילות לא הובררו ולא נדונו בפסק הדין. לצד תצהירי המתנה הללו, נחתמו והוגשו לרשויות השונות, המסמכים והדיווחים הצריכים לקידום העברת הזכויות במשק, על פי נהלי הרשויות והוראות הדין הרלוונטיות (בקשה לממ"י להעברת זכויות במגזר החקלאי, דיווחים לרשויות המס, קבלת הסכמת האגודה, אישורי העדר חובות למועצה האזורית, וכו'). כמו כן, במקביל, חתם המשיב על תצהירי קבלת הזכויות במתנה מההורים.

מתן המתנה הותנה, בתצהירים השונים, בתנאים, שפרשנותם ונפקותם הם סלע מחלוקת מרכזי בין הצדדים, ופסה"ד נשוא הערעור התייחס לכך בהרחבה. יוטעם, שאחת הסיבות לכך שהעברת הזכויות לא התבצעה בפועל, ולא נרשמה בספרי ממ"י, עד מועד פטירת המנוחים (האב XXXז"ל נפטר בנובמבר 2003 והאם XXX ז"ל ביולי 2006), היא בכך, שהמינהל לא הסכים לבצע העברה על פי תצהירי מתנה מותנים ודרש הסרת כל התנייה.

5.בתצהירי ההורים (שנוסחם זהה בשינוי המתחייב מזהות ההורה שחתם עליו), נאמר כי (לשם הנוחות הציטוטים הם מתצהירו של XXX ז"ל) – "הנני נותן במתנה גמורה ומוחלטת את זכויותי במשק מס' XX במושב XXX לבני XXX... הנני מעביר במתנה וללא תמורה את זכויותי במשק... לבני... הנני מתנה את מתן המתנה בכך שבני מתחייב לטפל בי וברעייתי, לדאוג לכלכלתנו, לפרנסתנו ולזוננו, עד תום אריכות ימים ושנים שלי ושל רעייתי... אני מתנה את מתן המתנה בכך שבני מתחייב לדאוג לפעילות המשק, חובות והתחייבויות המשקיות עם תום אריכות ימי ושנותיי שלי ושל רעייתי".

עוד נאמר בתצהיר, כי הוא ניתן "לצורך הגשתו למינהל מקרקעי ישראל ולסוכנות היהודית ולכל רשות לשם העברת הזכויות שלי במשק, על שם בני".

יוער, שבתצהירו של XXX, כמקבל המתנה, הוסף תנאי נוסף והתחייבות, שאינם מופיעים בתצהירי מעבירי הזכות ונאמר שם, בין השאר, כי "מתן המתנה מותנה בכך שלאבי ולאמי תהיה זכות מגורים בבית המצוי במשק עד אריכות ימים ושנים...". התקיימות תנאי זה לא היתה במחלוקת במשפט.