עמ"נ 45647-11-16 אאימפו נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי גבול

עניינו של הערעור בהסדרת מעמד המערער בישראל מטעמים הומניטאריים. בית הדין לעררים (כב' הדיין מ' פשיטיצקי; ערר (י-ם) 4148-15) קיבל באופן חלקי את עררו של המערער על החלטת המשיבה לדחות את בקשתו למעמד בישראל, וקבע כי תוענק לו אשרת ישיבה זמנית מסוג ב/1 לתקופה בת שנתיים שלאחריה תבחן המשיבה האם להמשיך לתת למערער מעמד זה או לשדרגו. בערעור מבקש המערער, כי בית המשפט יורה על מתן מעמד קבע או לחלופין רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5.

רקע

1.המערער, נתין טוגו יליד 1989, נכנס לישראל ב-1997 יחד עם אביו, בהיותו ילד כבן שמונה. אמו של המערער נפטרה בילדותו. ב-2001, בהיותו כבן 12, נטש אותו אביו ועזב את ישראל במפתיע. המערער נותר בישראל בגפו, ללא מסמכים מזהים, לא השתלב במסגרת לימודית, כשהוא נתמך על ידי מכריו של אביו.

2.ב-2006 פנה המערער למשיבה בבקשה להסדרת מעמדו על יסוד החלטת הממשלה 156, שעניינה "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים-בלתי חוקיים, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל". מאחר שנמצא כי המערער אינו דובר השפה העברית ואינו לומד בכיתה א' או בכיתה גבוהה יותר בבית ספר בישראל או שסיים את לימודיו, סורבה הבקשה לנוכח אי עמידתו של המערער בקריטריונים אלה, הנדרשים כתנאי לקבלת המעמד מכוח ההחלטה האמורה. ערר פנימי שהגיש המערער על החלטה זו נדחה אף הוא. גם בקשה חלופית שהגיש, למתן מעמד מטעמים הומניטאריים, נדחתה וכן הערר הפנימי שהוגש עליה. החלטות אלה התקבלו במהלך 2007.

3.עם זאת, לנוכח הסכמות אליהן הגיעה המדינה במסגרת בג"צ 8204/05 האגודה לזכויות האזרח נ' מדינת ישראל (1.7.2007), הודיעה המשיבה למערער כי נתונה לו הזכות לפנות לשר הפנים, על מנת שיבחן את בקשתו באופן פרטני. המערער ניצל את ההזדמנות שניתנה לו, וביקש כי יינתן לו מעמד על יסוד החלטת הממשלה 156 או מטעמים הומניטאריים. הבקשה הועברה לבחינת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. על יסוד המלצת הוועדה ובחינת הבקשה, החליט שר הפנים להעניק למערער רישיון ישיבה מסוג ב/1 לתקופה של שנתיים, כשלאחר מכן הוא יוכל לשוב ולהביא את עניינו לפני הוועדה (החלטה מיום 19.8.2008, נספח ע/4).

בהתאם, ב-15.9.2008 קיבל המערער אשרת ישיבה מסוג ב/1, ומאז חודשו אשרותיו מעת לעת והוא שוהה בישראל כדין. יצוין, כי תנאי לחידוש אשרותיו הוא הצגת דרכון טוגולזי תקף. לשם כך, ובהיעדר יחסים דיפלומטיים עם מדינה זו, נאלץ המערער לצאת לטוגו לשם חידוש דרכונו.

4.ב-1.8.2011 הגיש המערער בקשה ליתן לו מעמד של קבע בישראל. לאחר שנערך למערער ראיון בלשכת המשיבה, הוחלט לדחות את הבקשה (נספח ע/8, החלטה מיום 9.2.2014). המערער השיג על ההחלטה ובסופו של יום נמחק הערר לנוכח הסכמת הצדדים לפיה תבחן המשיבה מחדש את הבקשה ולשם כך ייערך למערער ריאיון ועניינו יובא לדיון לפני הוועדה הבינמשרדית. עוד הוסכם, כי אשרתו של המערער תוארך עד למתן ההחלטה המחודשת (ערר (י-ם) 1435-14; החלטה מיום 17.9.2015, נספח ע/10).

5.ב-30.4.2015 נערך למערער ראיון נוסף, שבו הגיש בקשה עדכנית להסדרת מעמדו מטעמים הומניטאריים (נספחים ע/12-ע/13). ב-6.10.2015 נדחתה בקשת המערער. בהחלטה צוין, כי נבחנו זיקותיו של המערער למדינת ישראל ולמדינת מוצאו ונמצא כי המערער אינו שוהה בישראל פרק זמן שיש בו כדי להטות את מבחן הזיקות לישראל. למעלה מכך, שהייה רבת שנים בישראל אינה מהווה כשלעצמה טעם הומניטארי המצדיק מתן מעמד, בפרט כאשר המדובר בשהייה שלא כדין. כמו כן צוין, כי המערער בחר להתראיין בשפה האנגלית לא פעם, וכי רק לאחר מספר שנים החל ללמוד עברית באולפן, עובדה המלמדת על כך שעל אף שהותו בישראל, לא התערה בחברה הישראלית. ועוד נאמר, כי למערער אין קרובי משפחה בישראל או כל דבר אחר המטה את הכף במבחן הזיקות לטובת ישראל. המשיבה עמדה גם על כך שבחינת הכניסות והיציאות של המערער מלמדת כי אין לו מניעה לחזור לטוגו. נוכח האמור, ובשל כך שמדובר באדם צעיר היכול לשקם את חייו במדינת מוצאו, נדחתה הבקשה (נספח ע/15).

על החלטה זו הגיש המערער ערר לבית הדין לעררים.