העותר, שנכנס לישראל ב-1997 יחד עם אביו בהיותו קטין, וננטש בגיל 12, ניסה כ- 11 שנים לקבל מעמד בישראל ולא הצליח. לאחרונה, קיבל ביהמ"ש את ערעורו והעניק לו אישור שהייה ארעי.
החל משנת 2006 ניסה הנתין הטוגולזי (28) להסדיר את מעמדו בישראל ולהשיג אישור ישיבת קבע או לכל הפחות, רישיון ישיבה ארעי שיאפשר לו לעבוד ולקבל זכויות סוציאליות של תושב. אולם כל שהוענק לו ע"י שר הפנים הוא אשרת תייר עם רישיון עבודה לשנתיים.
מאז חודשו אשרותיו מעת לעת ושהייתו בארץ הייתה כדין. יצוין כי לצורך החידוש נאלץ הצעיר לצאת אחת לכמה שנים לטוגו לצורך חידוש דרכונו, מה שהכביד עליו כלכלית לאורך השנים.
ב-2015, אחרי שבקשה שהגיש למעמד קבע נדחתה, ניסה הצעיר להסדיר את מעמדו מטעמים הומניטריים אך גם בקשה זו נדחתה, בין היתר, מהנימוק שהוא לא צלח את "מבחן הזיקות לישראל" – הבודק את מידת התערותו בחברה הישראלית – שכן העברית שלו אינה ברמה גבוהה, ואין לו קרובי משפחה בישראל.
הצעיר ערער על החלטה זו לביה"ד לעררים במשרד הפנים. בהחלטה שניתנה בעניינו נקבע כי הוא דווקא כן התערה בארץ לאור העובדה שרוב שנותיו חי בישראל והוא דובר עברית בסיסית, וכי לא ניתן המשקל הראוי לנסיבות חייו ולמספרם המצומצם של קטינים שהגיעו מאפריקה.
למרות זאת, ביה"ד קבע כי "לא בשלה השעה" להעניק לו מעמד קבע והסתפק בהארכת אשרת העבודה שלו לשנתיים נוספות עד לנובמבר 2017, כשבתומן ישקול שוב את שדרוג מעמדו.
בערעור שהוגש לביהמ"ש לעניינים מנהליים בירושלים על ההחלטה, טען העותר הצעיר כי החלטת ביה"ד אינה סבירה לאור המסקנה כי יש לו זיקה לישראל. עוד לטענתו, דבר לא צפוי להשתנות בשנתיים שאושרו לו למעט העמקת הזיקה לארץ. לדבריו, גם לפי חוק הכניסה לישראל הגיעה השעה לשדרג את האשרה שלו למעמד ישיבה ארעי.
רשות האוכלוסין טענה מנגד, כי ביהמ"ש לא צריך להתערב בשיקול הדעת הרחב שיש לה בכל הנוגע למתן מעמד מטעמים הומניטריים. לטענתה, כשמתקבלת בקשה לקבלת רישיון כזה אין חובה חוקית להעניק מעמד ארעי או מעמד קבע ואין כל מניעה להסתפק בהארכת הרישיון קיים, כפי שנעשה.
עוד לטענתה, נסיבות חייו המצערות של המערער והנטל הכלכלי שדורש ממנו חידוש הדרכון בטוגו אינן סיבות מספיק טובות לקבלת הערעור.
עזוב לנפשו
השופטת נאוה בן אור אמנם קיבלה את העמדה כי בענייני אשרות יש לשר הפנים שיקול דעת רחב, אך עם זאת, בנסיבות העניין היא מצאה לנכון להתערב ולבטל את החלטת ביה"ד לעררים.
לדבריה, משהגיע ביה"ד למסקנה כי במבחן הזיקות לישראל "הכף נוטה לטובת המערער" היה עליו לקבל את תביעתו. לדבריה, יש לבחון את מכלול הנסיבות, ולכן העובדה שהמערער למד את השפה רק לאחרונה או שהתקשה לפרוץ מעבר למעגל חברתי מצומצם אינה יכולה להכשילו, שכן נסיבות חייו הובילו אותו לכך כיוון שהיה "עזוב לנפשו".
השופטת ציינה לטובת המערער את העובדה שגם בנסיבות אלו "לא נקלע לאורח חיים עברייני והתפרנס מיגיע כפיו" וכן את העובדה שלא השתהה בהסדרת מעמדו ושהייתו בארץ הייתה כדין.
בסיכומו של דבר, השופטת העניקה למערער מעמד ארעי מסוג א/5 לתקופה של שנתיים שבתומן יהא על רשות האוכלוסין לשקול להעניק לו מעמד קבע.
המשיבה חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15 אלף שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד תומר ורשה
- ב"כ המשיבה: הילה כפיר
עו"ד יהושע פקס
עוסק/ת ב-
חוקתי ומנהלי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין