ד' ול' נ' רשות האוכלוסין וההגירה,משרד הפנים

1. המערער, אזרח ישראלי, והמערערת, אזרחית הפיליפינים, הגישו בקשה למתן מעמד למערערת מכוח "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (נוהל 5.2.0009, להלן: נוהל חיים משותפים או נוהל ידועים בציבור או הנוהל). רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (להלן: הרשות או המשיבה) דחתה את הבקשה מחמת אי הוכחת כנות הקשר שבין בני הזוג. ערר שהוגש על החלטת הרשות נדחה (ערר (ת"א) 5189-1), מיום 7.12.2020, כב' ראשת בית הדין, הדיינת מיכל צוק-שפיר, להלן: פסק הדין). על פסק דינו של בית הדין לעררים הוגש הערעור לפניי.

עיקרי העובדות שלעניין

2. המערער, מר ד', הינו אזרח ישראלי, יליד 1969, גרוש פעמיים ואב לשני קטינים מנישואיו הקודמים, (להלן: המערער או דרור). המערערת, גב' ל', הינה בת זוגתו של המערער (להלן: המערערת או ל'). המערערת רווקה, בעלת שני תארי מהנדסת ממדינת מוצאה (העתק התעודה הרשמית צורף נספח מע/2 לערעור), ילידת 1976, אזרחית הפיליפינים (העתק דרכון המערערת צורף כנספח מע/4 המצורף לערעור, להלן יחדיו: המערערים).

3. המערערת נכנסה לישראל לראשונה ביום 2.12.2007, כעובדת זרה בתחום הסיעוד ושהתה בישראל מכוח רישיון ביקור מסוג ב/1, אשר חודש מעת לעת, עד ליום 1.10.2017. ביום 1.10.2017 מעסיקה של המערערת נפטר, ורישיונה לישיבת ביקור סיעודי מסוג ב/1 בוטל.

4. בחודש יוני 2017 הכירו המערערים באמצעות אתר ההיכרויות "OkCupid". בחודש אוקטובר באותה שנה, לאחר פטירת מעסיקה של המערערת, עברו השניים להתגורר יחדיו בדירת המערער. ביום 30.10.2017 קבעו המערערים פגישה בנושא איחוד משפחות במחלקת אשרות, לצורך פתיחת בקשה (העתק הזימון צורף כנספח מע/5 לערעור).

5. ביום 13.11.2017 הגיעו המערערים ללשכת הרשות, לצורך פתיחת תיק בקשה למעמד מכוח נוהל ידועים בציבור; המערערים הגישו את כלל המסמכים הנדרשים וזומנו לריאיון לבחינת כנות הקשר ליום 4.12.2017 (בקשת המערערים צורפה כנספח ב' לתגובת הרשות). ביום 4.12.2017 נערך למערערים ריאיון לבחינת כנות הקשר, ממנו עלתה התרשמות שלילית (פרוטוקול הריאיון צורף כנספח מע/7 לערעור, להלן: הריאיון הראשון).

ביום 10.12.2017 נשלחה למערערים החלטת הרשות מיום 7.12.2017 (אשר הגיעה למערערים, לדבריהם, בדואר רגיל ביום 15.1.2018), הדוחה את בקשתם, עקב התרשמות מאי כנות הקשר של המערערים, סתירות בריאיון ו"אי שיתוף של פרטים בסיסיים ביניהם". כן נרשם, כי על המערערת לצאת מן ישראל בתוך 30 ימים (העתק החלטת הרשות צורף כנספח ד' לתגובת הרשות).

בהתאם לרישומי הרשות, המערערת לא עזבה את הארץ כנדרש, וביום 21.1.2018 הגיע המערער ללשכת הרשות והגיש מכתב לפיו המערערת והוא מיוצגים על ידי עורך דין, המציא ייפוי כוח וכן מכתב באת כוחו, ובו בקשה למסור לו מסמכים מתיק הבקשה והעתקי ריאיונות אשר נערכו למערערים. כמו כן, התבקשה הרשות שלא לנקוט בהליכים כנגד המערערת, שכן בכוונת המערערים למצות זכותם לעיון חוזר תוך הזמן שהוקצב לכך על ידי הרשות (העתק הבקשה צורף כנספח מע/9 לערעור).

6. ביום 4.2.2018 (בפקס, וביום 5.2.2018 במסירה) הגישו המערערים ערר פנימי כנגד החלטת הרשות. בערר נטען כי החלטת הדחייה לאקונית, אינה מפרטת את הסתירות הנטענות ועל סמך מה נקבע כי המערערים אינם משתפים פרטים בסיסיים זה עם זו. כן נטען, כי ההחלטה מתעלמת מהתשובות הזהות הרבות שניתנו על ידי המערערים, וכי המערערים הסבירו את המקור לאי הדיוקים בפרוטוקול הריאיון (העתק הערר הפנימי צורף כנספח מע/10 לערעור). ביום 12.3.2018 נשלחה למערערים החלטת הרשות, לפיה הוחלט להיענות לבקשת המערערים ולקיים ריאיון נוסף עימם ביום 21.3.2018 (העתק ההחלטה צורף כנספח מע/11 לערעור).