אבשלומוב ואח' נ' מדינת ישראל

כללי

1. המערערים, בני זוג וקטינה, מבקשים להשיג על החלטת בית הדין לעררים (באר שבע) לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "בית הדין לעררים"), מיום 1.1.2023, במסגרתה נדחה ערר על החלטת המשיבה מיום 6.12.2021 לסרב להסדיר את מעמדה של הקטינה כקטינה נלווית "להליך המדורג" של אמה ובן זוגה.

2. המערער 1 - מר אמיל אבשלומוב, (להלן: "המערער"), הנו אזרח ותושב ישראל, יליד 1983, המערערת 2 - הגב' ליובוב טראסקובסקי (להלן: "המערערת") הנה נתינת אוקראינה, ילידת 1985, המערערת 3 - ביתה של המערערת 2, (להלן: "הקטינה"), הנה נתינת אוקראינה, ילידת 2005.

3. על פי העובדות המפורטות בפסק הדין של בית הדין לעררים מיום 1.1.2023, המערערת נכנסה לישראל לראשונה ביום 22.10.2017 באמצעות רישיון תייר מסוג ב/2. ביום 25.10.2017 הגישה המערערת בקשה פרטנית לקבלת מקלט מדיני בישראל אשר נדחתה על ידי המשיבה ביום 7.11.2017. ביום 14.11.2017 הגישה המערערת בקשה לקבלת מעמד הומניטרי בישראל אשר נדחתה גם היא על ידי המשיבה ביום 4.6.2018. ביום 7.4.2019 הגישו המערערים בקשה להסדרת מעמדה של המערערת בישראל מכוח חייהם המשותפים וביום 13.10.2020 ניתנה החלטת המשיבה המאשרת את הבקשה בכפוף להפקדת ערבות בסך 30,000 ₪ לשם המשך בחינת ההליך המדורג. ביום 21.10.2020 הפקידו המערערים את הערבות וביום 22.10.2020 הונפק למערערת רישיון מסוג ב/1. ביום 12.10.2021 הגיש המערער בקשה לשינוי מצב אישי לאור נישואיו האזרחיים עם המערערת מיום 6.7.2021 וכן הוגשה בקשה להסדרת מעמדה של המערערת מכוח הנישואין וכן בקשה לאשרה עבור הקטינה והסדרת מעמדה כ"קטינה נלווית" בהתאם לנוהל. ביום 12.10.2021 נערך למערערים ראיון בפני המשיב ובמועד זה שודרג רישיונה של המערערת לרישיון מסוג א/5. ביום 22.11.2021 ניתנה החלטת ראש צוות מרשם ומעמד בלשכת המשיבה הדוחה את בקשת העוררים לצירוף הקטינה כקטינה נלווית בהתאם לנוהל, בהיותה מעל גיל 15 והיות ואינה עומדת בתנאי הנוהל בהעדר הוכחה מצד העוררת בדבר חזקה משפטית ובפועל על הקטינה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה. כנגד החלטה זו הוגש ערר פנימי וביום 13.3.2022 ניתנה החלטה הדוחה את הערר הפנימי. צוין כי ביום 20.3.2022 ביקשו המערערים כניסתה של הקטינה לישראל בהתאם למדיניות הזמנית בתקופת המלחמה באוקראינה וכניסתה לישראל אושרה. ביום 15.3.2022 יצאה המערערת מישראל וביום 21.3.2022 נכנסה חזרה לישראל יחד עם הקטינה. לקטינה ניתן רישיון ביקור מסוג ב/2 למשך 3 חודשים. ביום 24.4.2022 הוגש ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, ערר אשר נדחה כאמור בפסק דין מיום 1.1.2023.

   טענות המערערים

4. נטען כי המערערים הנם בני הזוג מנהלים קשר זוגי מאז שנת 2017. בשנת 2018 פנו בני הזוג ללשכת באר שבע בבקשה לפתיחת תיק "חיים משותפים" ולאחר פרק זמן נוסף בו ניהלו משק בית משותף, הסיקו כי ברצונם להקים משפחה והחליטו בשנת 2019 להינשא זה לזו. אלא, שבחודש פברואר 2020 פרצה מגפת הקורונה אשר בעטיה בוטלו טיסות רבות ומשרדי הממשלה עברו לפעול במתכונת מצומצמת, ומשכך נמנע מהמערערת לקבל "אינטרויזה" ולצאת את הארץ לצורך עריכת הנישואין. נטען כי המערערים ייצאו את הארץ בהזדמנות הראשונה שהדבר התאפשר וביום 6.7.2021 נישאו זו לזה בגיאורגיה.

5. עוד נטען כי המערערת הנה אם חד הורית המכלכלת לבדה את בתה הקטינה ולא נפרדה ממנה טרם עזיבתה לישראל במטרה למצוא מקור פרנסה ולצורך קיומן בכבוד. נטען כי כבר ביום 12.10.2021, שלושה חודשים לאחר נישואי המערערים ורישומם כנשואים במרשם, הגישו בני הזוג בקשה להעברת התיק מ"ידועים בציבור" לנישואין" ולצירוף קטין נלווה.

6. נטען כי מגבלות הקורונה הם שמנעו מבני הזוג לערוך נישואיהם במועד מוקדם יותר ובהתאם לכך להגיש בקשה לצירוף הקטינה לפי "נוהל הנישואים" במועד מוקדם יותר, באופן שהיה מקנה להם זכאות לצרף את הקטינה ללא הוכחת חזקה בפועל אלא בשל גילה של הקטינה אשר בעת הגשת הבקשה (12.10.2021) הייתה בת 16 שנים.

7. המערערים טוענים כי בית הדין לעררים שגה בהחלטתו כי המעררים אינם עומדים בתנאי סעיף 4.ג.ד. לנוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג הנשוי לאזרח ישראלי, מס' 5.2.0008 (להלן: "נוהל הנישואין" או "הנוהל") מכוחו נדרשת הוכחה להימצאות הקטין בחזקת ההורה לפחות שנתיים קודם להגשת הבקשה. נטען כי אילולא מגבלות הקורונה היו המערערים נישאים במועד מוקדם יותר ומגישים בקשתם מוקדם יותר באופן בו לא היו נדרשים להוכיח חזקה בפועל, ועתרו לזקיפת "תקופת הקורונה" - תקופה של כשנה וחצי בה חלו מגבלות משמעותיות - לטובתם.

8. נטען, כי בית הדין יישם באופן שגוי את פסק הדין בעניין עמ"נ 2853-03-18 בראייש ואח' נ' מדינת ישראל (נבו 27.4.18), שם נקבע כי קיים תנאי סף חלופי לחזקה בפועל, לפיו ניתן לבחון בקשה לצירוף קטין נלווה אשר לגביו לא מתקיים תנאי החזקה בפועל, בהוכחת קשר רציף עם הקטין בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה. נטען כי המערערת מעולם לא עזבה את הקטינה והן מקיימות קשר קרוב הדוק ורצוף לאורך כל חייהן.

9. נטען כי התשתית העובדתית עליה נסמך בית הדין שגויה ואינה מתיישבת עם הראיות שהובאו בפניו וכי בית המשפט התעלם מפגמים מהותיים בהחלטת המשיבה ונמנע משיקול דעת פרטני לפי נסיבותיו הייחודיות של המקרה.

10. ב"כ המערערים ביקש כי ככל ובית המשפט יידרש לפירוש ה"חזקה" לפי הנוהל, כי זה יפורש באופן תכליתי המתיישב עם טובת הקטינה ובהתאם לכוונת המחוקק להגן על התא המשפחתי ולמשש זכותם של אזרחי ישראל ותושבי המדינה להתאחד עם ילדיהם הקטינים בהתאם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

11. המערערים עותרים לביטול פסק הדין של בית הדין לעררים ולהורות למשיבה לצרף להליך המדורג את הקטינה (כיום בת 17) כקטינה נלווית בהתאם לנוהל הנישואים ולהעניק לה מעמד זהה למעמד בו מחזיקה המערערת (א/5 – תושב ארעי).

12. יוער כי בדיון שהתקיים ביום 27.3.2023 אישר ב"כ המערערים כי הוא מודע לתחולתו של נוהל עדכני משנת 2020 אשר צמצם את האפשרות להוכיח חלופה לחזקה פיזית והוכחת קשר רציף, אך טען כי יש לפרש הנוהל העדכני באופן שמותיר שיקול דעת בשאלה האם הדרישה להחזקה בפועל משמעותה גם הוכחה של קשר רציף, שאחרת תסולף תכלית החוק ורצונו של המחוקק כאמור בסעיף 8א לחוק האזרחות העוסק במתן אזרחות לקטינים וכל פרשנות אחרת אינה סבירה ויוצרת מצב של יש מאין. לאור הערת בית המשפט כי טענה זו לא נטענה במסגרת הודעת הערעור, הסכימו הצדדים על תיקון הודעת הערער על דרך הוספת הטענה והתייחסו אליה בע"פ במסגרת הדיון.

     

    טענות המשיבה

     

13. המשיבה עתרה לדחיית הערעור. נטען כי קביעת בית הדין לעררים מיום 1.1.2023, אשר דחה את טענות המערערים ביחס לעמידתה של הקטינה בהוראות הנוהל כקטינה נלווית, היא החלטה סבירה, שניתנה כדין ובהתאם לשיקול דעתו וסמכותו של בית הדין ואין עילה להתערבות בה לאור כללי המשפט מנהלי בדבר ביקורת שיפוטית על החלטה של ערכאה קמא.

14. נטען כי הקטינה אינה נכנסת בגדרי הגדרת קטין נלווה כהגדרתו בנוהל שכן לא היתה למערערת חזקה בפועל ביחס אליה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה. נטען כי בית הדין אשר פעל בהתאם לסמכותו כדין, לא מצא כי הקטינה עומדת בהוראות הנוהל, לא מצא את החלטת המשיבה בלתי סבירה ולא מצא נסיבות בגינן על המשיבה לסטות מן הנוהל.

15. צוין כי בית הדין לעררים הפנה את המערערים לאפשרות לפנות לוועדה הבינמשרדית הפועלת בהתאם להוראות "נוהל הסדרת עבודתה של הוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים (מס' 5.2.0022)" (להלן: "הנוהל ההומניטרי") לצורך בחינת מעמד הקטינה.

16. המשיבה ציינה כי המערער היה נשוי בעבר לנתינת מולדובה והגיש עבורה בקשה למעמד בישראל ובהמשך התגרש ממנה – והיא עדיין נמצאת בישראל. נמסר כי כיום נמצאת המערערעת, נתינת אוקראינה בעלת מעמד תושב ארעי בהליך מדורג עם המערער וכי הקטינה היא ביתה של המערערת מנישואין קודמים.

17. המשיבה סקרה את העובדות הצריכות לעניין, מאז כניסתה של המערערת לישראל לראשונה ביום 22.10.2017 ברישיון תייר התקף למשך 3 חודשים, דרך הגשת בקשותיה השונות לרשויות לצורך הסדרת מעמדה בישראל ועד הגשת ההליך דנן.

18. המשיבה עתרה לסילוק הערעור על הסף בשל העדר ניקיון כפיים, עשיית דין עצמי וחוסר תום לב, נוכח התנהלות המערערת הנגועה בחוסר תום לב ואי גילוי מלא של העובדות מתוך רצון לעמעם קורותיה.

19. לחילופין עתרה המשיבה לדחיית העתירה לגופה הואיל והחלטת המשיבה ניתנה כדין, בסמכות ובהתאם לנוהל, בעוד המערערים לא המציאו הוכחות המעידות על הימצאות הקטינה בחזקת המערערת, החזקה בפועל, שנתיים קודם להגשת הבקשה, כנדרש בנוהל.

20. נטען כי המערערת יצאה את מדינתה לרוסיה כבר בשנת 2016, עוד טרם הגעתה לישראל באוקטובר 2017 באשרת תייר, בעוד הקטינה נותרה באוקראינה בהיותה בת 11 יחד עם סבתה, והתגוררה בנפרד מאימה במשך 5 שנים עד להגשת הבקשה הנוכחית. צוין כי ראיות אחרות, ככל שישנן, המוכיחות המשך קיומו של קשר רציף בזמן שהותה של המערערת בישראל בנפרד מהקטינה, דאגה לצרכיה ומעורבותה בחינוכה, אינן מגבשות ומקימות את החזקה המשפטית והחזקה בפועל ואינן עונות על דרישות הנוהל.

21. נטען כי מתן מעמד בישראל אינו דבר של מה בכך בהיותו מעניק זכות ויוצר סטטוס ובפרט כאשר מדובר במתן מעמד בדמות תושבות ארעית, קבע או אזרחות ישראלית וכי מדיניות משרד הפנים היא שלא לתן רישיון קבע לזרים ואין רצונו של תושב זר להימצא בקרבת בן משפחתו שהוא אזרח או תושב ישראל טעם מספק למתן רישיון.

22. עוד נטען כי נוהל הנישואין הנו חריג לכלל הקבוע כי אין לזר זכות קנויה לישיבה בישראל ובמסגרת נוהל זה הוסדר גם עניינם של קטינים נלווים וזאת מתוך הכרה בערך ההומניטרי של חיי הקטינים בסמיכות להורה ולמניעת הנתק בין הקטין להורה. צוין כי הנוהל מבחין בין קטינים שגילם צעיר מ-15 שנים לקטינים שגילם עולה על 15 שנים, וקובע מבחנים שונים ביחס לכל אחת מן הקבוצות, כאשר ביחס לקטין הבוגר יותר הערך המוגן מתקיים בעוצמה פחותה ולמשיבה שיקול דעת רחב יותר.

23. המשיבה ציינה כי הנוהל עודכן בשנת 2018 ונקבע כי התנאי לקיומה של חזקה משפטית וחזקה בפועל, הנו תנאי הכרחי כאשר מדובר בבקשה עבור קטינים נלווים מעל גיל 15 ואין עוד מקום לשיקול דעת הגורם המוסמך כפי שהיה מוקבל על פי הנוהל משנת 2014. ההבחנה ב"קטין נלווה" הנה תלוית גיל ותלוית קשר קודם בין ההורה והקטין הואיל וחשיבות הענקת המעמד פוחתת ככל וארע כבר ניתוק בפועל בין הקטין להורה והקטין לא נמצא עוד בחזקתו.

24. נטען כי בית המשפט לעניינים מנהליים מוגבל במסגרת התערבותו בהחלטות של בית הדין למקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה עקרונית או שעלול להיגרם עיוות דין ואילו החלטת המשיבה הנה סבירה בנסיבות העניין.

25. ביחס לטענת המערערים כי נמנע מהם להינשא מוקדם יותר ולהגיש בקשה לצירוף קטין במועד מוקדם יותר נטען כי בני הזוג יכלו להינשא קודם לכן שכן בראיון שנערך לבני הזוג בשנת 2019 נמסר על ידם כי הכירו כבר בדצמבר 2017. עוד נטען כי מגבלות הקורונה אשר מנעו מבני הזוג לצאת לישראל על מנת להינשא לא הוכחו ולא הובאו ראיות להוכחת טענה זו.

26. עוד צוין כי בראיונותיהם המוקדמים של המערערים, בין היתר בשנת 2019, לא ציינו המערערים כל רצון או כוונה עתידית לצרף את הקטינה ולהקנות לה מעמד בישראל וזאת עד לבקשה הנוכחית לצירוף הקטינה כנלווית, אשר הוגשה באוקטובר 2021, עת היתה הקטינה בת 16.

27. בהתייחס לנסיבותיה האישיות של הקטינה, טענה המשיבה כי בית הדין לעררים לא מצא כי יש בהחלטת המשיבה לפעול בהתאם לנוהל חריגה ממתחם הסביר וציין כאמור, כי עומדת לקטינה האפשרות לבקש מעמד מכוח הנוהל ההומניטרי.

28. נמסר כי בשלב זה, בשים לב למצב הלחימה באוקראינה, מוארכת אשרת התייר של הקטינה מעת לעת והקטינה והמערערת יכולות לשהות בישראל יחדיו, ואף לכשתסתיים המדיניות המאפשרת לנתיני אוקראינה לשהות זמנית בישראל במהלך המלחמה, והקטינה תשוב למולדתה, תוכל הקטינה לבקש אשרת תייר לצורך ביקור אמה בישראל.

29. לעניין סעיף 8 לחוק האזרחות נמסר כי טענות דומות הועלו גם בבית הדין לעררים ובית הדין לא קיבלן. נטען כי סעיף החוק עוסק בהתאזרחות קטינים ואינו רלוונטי במקרה דנן וזכאותה של האם שודרגה למעמד של א/5 בתאריך 12.10.21 ורק ממועד זה ישנה זכאות לקטינה להתאזרח בהליך מדורג שמשכו כ-4 שנים בסיומם לא תהא עוד קטינה. עוד נטען כי הנוהל נועד לשרת את המקור הנורמטיבי שמעליו ונוהל הנישואין נבחן בהתאם לזיקה האמורה ואף עמד במבחן הפסיקה (המשיב הפנה לפסיקה בעניין אנה קספ, עת"מ 1195/06).

     

    עיקרי פסק הדין של בית הדין לעררים

    בית הדין לעררים סקר את העובדות ואת טענות הצדדים, והחליט לדחות את הערר מהטעם שלא נפל בהחלטת המשיב פגם המצדיק התערבות שיפוטית, משלא הוכח כי התמלאו הוראות הנוהל לחזקה בפועל, שנתיים עובר להגשת הבקשה.

    בית הדין התיחס לרציונל העומד בבסיס ההבחנה בנוהל בין קטינים נלווים עד גיל 15, ומעל גיל 15, כאשר לקטינים נלווים מעל גיל 15 נדרשת החזקה בפועל לפחות שנתיים קודם להגשת הבקשה. לדעת בית הדין לעררים ככל שגיל הקטין עבורו מתבקש המעמד מכוח הנוהל הוא בוגר יותר הערך המוגן של חיי קטין בסמיכות להוריו מתקיים בעוצמה פחותה יותר ולמשיב שיקול דעת רחב יותר במסגרתו הוא שוקל את נסיבות הענין.

    צוין כי כאשר נכנסה המערערת לישראל בשנת 2017 נותרה הקטינה, שהיתה אז בת 12, במדינת המוצא - אוקראינה, בנפרד מהעוררת, למשך 4 שנים, עד להגשת הבקשה בערר.

    בית הדין לעררים לא חלק על טענת המערערים כי המערערת שמרה על קשר רציף עם הקטינה ודאגה לכל צרכיה, אך נקבע כי אין בכך למלא אחר הוראות הנוהל לחזקה בפועל שנתיים קודם להגשת הבקשה להסדרת מעמד הקטינה.

    בית הדין לעררים לא השתכנע כי היה מקום לסטות מההנחיות המנהליות באופן בו יוענק לקטינה מעמד כקטינה נלווית.

    עוד התיחס בית הדין לעררים לשוני בין הוראות נוהל 5.2.0008 להוראת נוהל 5.2.0009 שדן בידועים בציבור, שאחד מהם הוא זר המבקש מעמד, ואשר אינו מאפשר את אותה זכות הקיימת לגבי ילדים קטינים של בן הזוג הזר הנשוי לישראלי.

    לבסוף, ציין בית הדין לעררים כי אין בהחלטתו כדי להוות סוף פסוק בסוגיית מתן מעמד לקטינה שכן באפשרות המערערים להביא את עניינה לפני הועדה הבינמשרדית, לצורך בחינת מעמד עבורה, והוסיף "סבורני כי במקרה זה מתבקש הדבר".

     

    דיון והכרעה

    1. המערערים הינם בני זוג אשר מנהלים קשר זוגי בישראל, לטענתם משנת 2017. המערער ישראלי,

    ואילו המערערת נתינת אוקראינה. בשנת 2019 פנו המערערים ללשכת המשיב בבאר שבע בבקשה לפתיחת תיק "חיים משותפים". לאחר שניהלו משק בית משותף, החליטו להינשא זה לזו, אלא שבחודש פברואר 2020 פרצה מגיפת הקורונה אשר בעטייה בוטלו טיסות רבות ומשרדי הממשלה עברו לפעול במתכונת מצומצמת, משכך נמנע, לטענת המערערים, מהמערערת לקבל "אינטרויזה" (אשרת כניסה שמטרתה להסדיר אפשרות המערערת לצאת מהארץ ולחזור אליה).

    נטען כי המערערים יצאו מהארץ בהזדמנות הראשונה שהדבר התאפשר, וביום 6.7.21 נישאו זה לזו, בגאורגיה. שלושה חודשים לאחר מכן, ולאחר שנרשמו כנשואים במרשם, ביום 12.10.21, עת היתה הקטינה בת 16 שנים, הגישו את הבקשה להעברת התיק לקבלת מעמד למערערת ממעמד של "ידועים בציבור" למעמד של "נשואין" ולצירוף הקטינה.

    2. נוהל הנישואין בסעיף ג.4.ד. קובע: "קטינים נלווים מעל גיל 15: בנוסף למסמכים המפורטים לעיל, יש לדרוש גם הוכחות להימצאות הקטינים בחזקתו של בן הזוג המוזמן, (הן החזקה משפטית והן החזקה בפועל), לפחות שנתיים קודם להגשת הבקשה. במידה ולא הומצאו הוכחות כנדרש, תסורב הבקשה על ידי ראש צוות אשרות בלשכת מינהל האוכלוסין".

    מאחר ובעת הגשת הבקשה מלאו לקטינה, ילידת 27.8.2005, 16 שנים, ומכיוון שהקטינה נכנסה עם המערערת לישראל רק ביום 21.3.2022 הרי שלא התקיים התנאי של החזקה בפועל של הקטינה במשך שנתיים קודם להגשת הבקשה. על כן, דחה המשיב את בקשת המערערת לקבלת מעמד ובית הדין לעררים דחה את הערר שהגישו המערערים כמפורט לעיל.

    3. הלכה היא "נהלים אינם חזות הכל, אלא הוראות כלליות שנועדו, בין היתר, לאפשר לגוף המנהלי להפעיל את סמכותו בקלות, במהירות, ותוך אחדות ושוויוניות. אף מקום בו קיים נוהל אין משמעות הדבר כי אין עוד צורך להפעיל שיקול דעת ולבחון את המקרה על נסיבותיו הפרטניות" (עת"מ (י-ם) 17095-06-13, מחאג'נה נ' משרד הפנים, 28.11.2013, נבו).

    וכן ראה עע"מ 4014/11, אבו עיד נ' משרד הפנים, 01.01.2014, נבו: "יישומן של הנחיות מנהליות אמור להיעשות בגמישות – באותם מקרים שבהם מצדיקות זאת נסיבותיו המיוחדות של המקרה (ראו ברק-ארז, בעמ' 347-348)"

    בית הדין לעררים אמנם התייחס לפסיקה הנ"ל, אך קבע כי לא הוכח בפניו כי מדובר בנסיבות בהן מוטל היה על המשיב לסטות מהנחיותיו המנהליות, באופן בו יוענק לקטינה מעמד כקטינה נלווית. ואולם, בית הדין לעררים התעלם מטענת המערערים, שלא נסתרה, שמגפת הקורונה היא שמנעה מהמערערים להינשא זו לזה בטרם מלאו לקטינה 15 שנים.

    לא רק שבית הדין לעררים התעלם מהטענה האמורה, וממילא לא ראה בה נסיבות חריגות המצדיקות סטיה מהנוהל, אלא שבסקירתו את טענות המערערים קבע, (בסעיף 3 לפסק דינו) כי המערערים טוענים כי "ללא נסיבות אוביקטיביות אשר לא היו בשליטתם (מלחמה באוקראינה) יכלו להינשא טרם המועד בו נישאו ובכך לצרף את הקטינה להליך, ללא צורך בהוכחת חזקה בפועל".

    המערערים לא טענו ולא יכלו לטעון כי המלחמה באוקראינה שפרצה בשנת 2022 היא שמנעה מהם להינשא קודם למועד בו נישאו, אלא שטענו כי מגפת הקורונה היא שמנעה מהם להינשא קודם למועד בו נישאו, ביום 6.7.2021.

    יש לדחות טענת המשיב (בסעיף 77 לכתב התשובה) כי לא הוכחו הנתונים באשר למגפת הקורונה. נתונים אלה הם בגדר ידיעה שיפוטית, ולפיה (כעולה גם מאתר הויקיפדיה), פרצה מגפת הקורונה בישראל ביום 27.2.2020, וביום 14.3.2020 כבר הוטל הסגר הראשון. ב-15.3.2020 עבר המגזר הציבורי למתכונת חירום. מכאן, בהינתן שהמערערים פתחו תיק "חיים משותפים" כבר באפריל 2019, והמערערת קיבלה "אינטרויזה" כבר ביום 22.10.2020, שיש לקבל טענתם, שכאמור לא נסתרה, כי בכוונתם היה להינשא עוד קודם למועד בו נישאו, ובעת שטרם מלאו לקטינה 15 שנים, (שאז אין הנוהל מתנה חזקה בפועל של שנתיים ימים קודם להגשת הבקשה להסדרת מעמד הקטינה), אך בשל מגפת הקורונה נמנע הדבר מהם.

    יודגש, כי כפי שבית הדין לעררים ציין, אין לידועים בציבור הזכות להסדרת מעמד נלווה לקטין כפי שיש לנשואים, ועל כן לא יכלו המערערים להגיש הבקשה להסדרת מעמד הקטינה לפני נישואיהם.

    יש לראות איפוא במגפת הקורונה שגרמה לאיחור בנישואי המערערים, ולאיחור בהגשת הבקשה להסדרת מעמד הקטינה, כנסיבות מיוחדות, המצדיקות סטיה מהנוהל ומצדיקות את הענקת המעמד המבוקש לקטינה.

    4. לא למותר להוסיף כי הקטינה שוהה בישראל כחוק כבר מיום 21.3.2022, ורשיון הביקור שלה מוארך מעת לעת בהתאם למדיניות הזמנית בתקופת המלחמה באוקראינה, שלצערנו טרם הסתיימה, היינו שזה למעלה משנה נמצאת הקטינה עם אמה ובן זוגה בישראל. כמו כן, וכפי שגם ציין בית הדין לעררים בפסק דינו (סעיף 6) המערערת שמרה על קשר רציף עם הקטינה ודאגה לכל צרכיה, גם במהלך השנים בהן לא חייתה עמה.

    5. אין לקבל טענת המשיב בדבר אי נקיון כפיים של המערערים, זאת משהטענה נטענה לראשונה בערעור.

     

    6. סוף דבר, ובקבלי את הערעור, אני מורה כי המשיב יעניק לקטינה את המעמד המבוקש כ"קטינה נלווית" ממועד הגשת הבקשה.

     

    המשיב יישא בהוצאות המערערים בסך 5,000 ₪.

     

    המזכירות תודיע לצדדים.

     

    ניתן היום, כ"ח ניסן תשפ"ג, 19 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.

     

    חני סלוטקי, שופטת