ב.ג. בטחון הצפון אבטחת מוסדות נ' רשות המיסים בישראל

1.בפניי ערעורה של חברת ב.ג בטחון הצפון אבטחת מוסדות, ליווי טיולים ומתן שירותי רפואה בע"מ (להלן – המערערת) על החלטת ועדת הערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות של עסקים (להלן – ועדת הערר) מיום 28.4.21. הערעור הוגש לפי סעיף 21(ה)(2) לחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף-2020 (להלן –החוק או החוק לסיוע כלכלי).

החלטת ועדת הערר צורפה כמוצג 1 לתיק המוצגים מטעם המערערת. אבהיר, כי המשיבה, רשות המיסים (להלן – המשיבה) לא טרחה להגיש תיק מוצגים מטעמה, על אף החלטתי מיום 17.6.21, ועל כן כל התייחסות בהמשך פסק הדין לתיק המוצגים, משמע – תיק המוצגים מטעם המערערת.

הרקע הנדרש:

2.המערערת, עוסקת מאז שנת 1999 בשירותי אבטחה, ליווי ומתן שירותי רפואה לטיולים ומחנות בהם משתתפים ילדים ובני נוער, בין אם באמצעות משרד החינוך ובאין אם באמצעות תנועות נוער ועמותות המונחות על ידי משרד החינוך.

3.בחודש מרץ 2020 פרצה מגפת הקורונה בישראל. עם פרוץ המגפה והעלייה בנתוני התחלואה, הוכרז מצב חירום במדינת ישראל, אשר כלל הגבלות שונות, בין היתר על פתיחת מקומות עבודה ותיירות, אשר אילצו עסקים רבים לסגור את שעריהם או לצמצם את פעילותם.

בתוך כך, נסגרו גם מוסדות החינוך ותנועות הנוער, ובוטלו כל הטיולים השנתיים ברחבי הארץ. מצב זה גרם להפסקה מוחלטת של פעילות המערערת, ולהוצאתם לחופשה ללא תשלום של 134 עובדיה.

4.החוק לסיוע כלכלי חוקק ביום 29.7.20 ומטרתו היא מתן סיוע לעסקים שנפגעו בשל מצב החירום על רקע מגפת הקורונה, על מנת שיוכלו להמשיך ולשלם את הוצאותיהם הקבועות, שלא חל בהם שינוי חרף ההגבלות, ובעלי העסקים נאלצו להמשיך לשלמם. חוק זה, בא על רקע מדיניות הממשלה להבראת המשק ולבלימת הצמיחה הכלכלית השלילית שהייתה צפויה לעת ההיא.

ראו דברי ההסבר לחוק, בה"ח הממשלה 1341 בעמוד 453:

"בשעת משבר זאת נדרשים העסקים לשלם את הוצאותיהם הקבועות, אף אם אין להם כל הכנסה. בשל כך, מוצע לתת מענק לעסקים אשר כושר השרידות שלהם נמוך מלכתחילה, כדי שיסייע להם בתשלום ההוצאות הקבועות..."

5.בהתאם להוראות חוק הסיוע הכלכלי הגישה המערערת ביום 13.8.20 בקשה למענק בעד השתתפות בהוצאות קבועות לחודשים מאי-יוני 2020 (הבקשה צורפה כמוצג 2 לתיק המוצגים) וטענה כי היא זכאית למענק בעד תקופה זו בסך של 386,398 ₪.

6.המשיבה לא קיבלה את בקשת המענק במלואה וקבעה כי המערערת זכאית למענק בסך של 214,637 ₪ בלבד. סכום זה שולם לידי המערערת.

7.המערערת טוענת כי ביום 9.9.20 נמסרה לה באופן מקוון החלטת המשיבה בעניין בקשת המענק, והיא הגישה השגה על החלטה זו ביום 10.9.20 (ראו נספח 6 לכתב הערעור). בשלב מאוחר יותר, ביום 11.10.20, הגיעה לידי המערערת ההחלטה בכתב בנוגע לבקשת המענק הנ"ל. המערערת טענה כי מטעמי זהירות הגישה את ההשגה פעם נוספת, ביום 28.10.20.

8.ביום 9.3.21 הגישה המערערת לוועדת הערר את הערר במסגרתו טענה כי יש לקבל את בקשת המענק שלה על פי המוצהר בה, וזאת מאחר והחלטה בהשגה לא ניתנה על אף שחלף המועד המקסימלי שנקבע בסעיף 20(א) לחוק הסיוע הכלכלי למתן החלטה בהשגה (120 יום ממועד הגשת ההשגה).

9.רק ביום 18.3.21 הוגשה לתיק הערר החלטת המשיבה בהשגתה של המערערת מיום 17.3.2021 (ההחלטה בהשגה צורפה כמוצג 6 לתיק המוצגים). בהחלטה זו קבעה המשיבה כי יש להקטין את המענק למערערת לסך של 110,930 ₪ וזאת אף כי בהחלטתה בבקשת המענק העמידה את סכום המענק על סך של 214,637 ₪.

10.בהחלטה בהשגה קבעה המשיבה כי ערכה בדיקה נוספת לנתון של השכר שנחסך והעמידה אותו על סכום של 9,383,221 ₪, בעוד המערערת טענה בבקשת המענק כי סכום השכר שנחסך עומד על סך של 6,537,726 ₪. המשיבה קבעה את סכום השכר שנחסך על פי השוואת השכר המדווח בתקופה של חודשים מאי-יוני 2019 אל מול הנתונים של מאי-יוני 2020. המשיבה קבעה כי אין זה נכון להשוות את נתוני השכר של חודשי מאי-יוני 2020 אל מול נתוני השכר של חודשים ינואר- פברואר 2020, וזאת מאחר ולעמדת המשיבה בהחלטה בהשגה:

"שכר העבודה המשולם הוא בעצם עלות המכר של החברה, והכנסות 05+06/2019 גבוהות מאוד ביחס ל 01+02/2020, כך גם הוצאות השכר של 05+06/2019 גבוהות ביחס להוצאות השכר של 01+02/2020. השוואת ההכנסות מבוצעת לעומת 05+06/2019 ולכן גם השוואת השכר מבוצעת מול תקופה זו גם."

המשיבה הוסיפה וקבעה בהחלטתה בהשגה כי נערכה בדיקה נוספת ונמצא כי סך ההוצאות הקבועות של החברה לכל שנת 2020 עומד על 665,580 ₪, על פי מאזן הבוחן לשנת 2020, ומכאן קבעה המשיבה כי סך ההוצאות הקבועות לתקופה דו-חודשית עומד על סך של 110,930 ₪. לפיכך קבעה המשיבה כי המערערת קיבלה מענק ביתר והיא נדרשה להשיב את היתר, בסך של 103,707 ₪ בתוך 90 יום.

11.למערערת ניתנה אפשרות על ידי ועדת הערר להתייחס לנימוקי ההחלטה בהשגה, והשלמת טיעון אכן הוגשה על ידה לוועדת הערר ביום 29.3.21 (ראו מוצג 7 לתיק המוצגים).