עמ"נ 219-08-15 מנהל הארנונה -מועצה מקומית קדימה-צורן נ' ירון

העובדות הצריכות לעניין

1. במרכז המחלוקת בערעור זה ניצבים שני שטחים, ששטחם הכולל הוא 8.88 מ"ר (להלן "השטחים"). לטענת מנהל הארנונה במועצה המקומית קדימה-צורן (להלן: "המערער"), שטחים אלו מהווים "שטח מקורה" (5.22 מ"ר) ו"כניסה מקורה" (3.66 מ"ר), ועל כן הם כלולים בשטח המבנה החייב בארנונה. לטענת דניאל ירון (להלן: "המשיב") שטחים אלו הם "שטחים מתחת לבניין שאינם סגורים על-ידי יותר משני קירות", ועל כן אין לכללם בשטח המבנה, ואין לחייב בגינם ארנונה.

2. "שטח בית מגורים או שטח דירת מגורים" מוגדר בצו הארנונה של המועצה המקומית קדימה-צורן כ:

"כולל את כל שטח הרצפה שבתוך המבנה כולל קירות חוץ ופנים, בין במפלס אחד ובין בכמה מפלסים, וכן כל שטח מקורה אחר הצמוד למבנה או שאינו צמוד לו אשר משמש את המחזיק במבנה לרבות חדרי כניסה, חדר מדרגות בכל קומה, פרוזדורים, מטבח, הול, אמבטיה, מקלחת, ממ"ד, חדרי שירות, מרפסות מקורות, מרתפים, חדרי ביטחון וגגות מרוצפים ומקורים.

שטח חצר שאינה מקורה, מרפסת שאינה מקורה ושטחים מתחת לבנין שאינם סגורים ע"י יותר משני קירות וכן מקלטים אשר אינם משמשים למגורים לא יכללו בשטח המבנה"

3. ביום 05.04.11 הגיש המשיב השגה למנהל הארנונה בה נטען כי החל משנת 2010, הוספו לשומת הארנונה בה חויב שני שטחים: האחד, 5.22 מ"ר בגין מרפסת מקורה. השני, 3.66 מ"ר בגין כניסה מקורה. לטענתו, שטחים אלו אינם מהווים מרפסת מקורה וכניסה מקורה כטענת המערער, אלא שטח המהווה את הרצפה של הקומה השניה של הבית, שנכללת בשטח המבנה ובגינו משולמת ארנונה. השתת ארנונה על השטחים האמורים כשטח רצפה מחד וכשטח מקורה מאידך, משמעו השתת ארנונה כפולה על אותו שטח, פעם כרצפה ופעם כתקרה. עצם העובדה שרצפת הקומה השניה בולטת מהבניין ויוצרת בליטת קירוי אין בה כדי להפוך את השטח לשטח מקורה. יתרה מכך, שטח זה עומד בחריג לכלל ומדובר בשטחים מתחת לבניין (מתחת לקומה השניה) אשר אינם סגורים ע"י יותר משני קירות.

4. המערער דחה את ההשגה בנימוק כי החיוב בגין שטח המרפסת והכניסה המקורה נעשה בהתאם להוראות צו הארנונה, הכולל בהגדרת שטח הנכס שטחים מקורים לרבות מרפסות מקורות וחדרי כניסה.

ההליכים בפני ועדת הערר

5. המשיב לא השלים עם דחיית השגתו, והגיש ערר לוועדת הערר, בפניה חזר על טענותיו. בנוסף, טען המשיב כי השתת ארנונה על שטחים אלו החל מינואר 2010 היא בגדר שינוי מדיניות לגבי חיוב בארנונה, האסורה לאור חוקי ההקפאה כפי שנקבעו בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), התשנ"ג-1992. תכלית הוראות חקיקת ההקפאה הייתה להגביל את הרשויות המקומיות בהעלאת תעריפי הארנונה (נספח 3).

6. ביום 06.05.12 קיבלה ועדת הערר את הערר שהוגש ע"י המשיב. החלטתה האופרטיבית (לאחר שהציגה את עמדות הצדדים) היא קצרה ובלתי מנומקת ונאמר בה כי "בין הצדדים אין מחלוקת עובדתית לגבי תיאור הנכס נשוא הערר, והעובדה שמדובר בשטחים מתחת לבניין אשר אינם סגורים ע"י יותר משני קירות. הוועדה סבורה כי הדין עם העורר (המשיב דכאן – ז.ב.) המדובר בשטח אשר על פי צו הארנונה הוחרג מתחולת השטח בר החיוב."

הערעור על החלטות ועדת הערר והחלטת ועדת הערר השניה

7. על החלטת ועדת הערר הגיש המערער ערעור מנהלי (עמ"נ 34445-06-12). בהסכמת הצדדים הוחזר הדיון לוועדת הערר "על מנת שתתייחס לטענת המערער באשר לשאלה האם מדובר בשטחים שהם מתחת לבניין אם לאו".

8. ביום 15.06.15 דחתה ועדת הערר את הערר וחזרה וקבעה כי השטחים נשוא הערר הם אכן שטחים המצויים מתחת לבניין ולפיכך מוחרגים בצו הארנונה. גם הפעם לא נימקה ועדת הערר את החלטתה (להלן "החלטת ועדת הערר השניה").

9. על החלטת ועדת הערר השניה הגיש המערער ערעור מנהלי נוסף (עמ"נ 219-08-15) הוא הערעור הנדון כעת בפניי.

טענות המערער

10. ועדת הערר נמנעה בפעם השניה מלנמק את החלטתה כנדרש בהוראות הדין (תקנה 20 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר), התשל"ז-1977). בהחלטת ועדת הערר לא ניתן ביטוי לטענות המערער ולמדיניות המועצה מזה עשרות שנים. צו הארנונה של המועצה קובע חיוב "ברוטו ברוטו", לפיו תתקיים מדידה חיצונית של הנכס על כל השטחים שקשורים אליו, וכל שטח מקורה חייב בארנונה. משכך, ובהיעדר הנמקה נאותה, לא הובהר כיצד עולה החלטת ועדת הערר בקנה אחד עם תכלית צו הארנונה.

11. השטחים נשוא הערעור הם "שטח כניסה מקורה" ו"שטח מקורה" העונים להגדרת "שטח בית מגורים" בצו הארנונה ואינם מהווים חריג שיש בו כדי להביא לפטור מחיובם. המועצה סווגה את השטחים נשוא הערעור כשטח מגורים עוד בשנת 1996 ומאז הם מחויבים בארנונה.