פסק דין
מונחת בפני תביעה שטרית.
העובדות בקצרה:-
התובע הגיש לביצוע 23 שיקים, על סך 20,000 ₪ כל אחד , בלשכת ההוצאה לפועל, במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר 13-04566-08-3 , בסכום כולל של 460,000 ₪ בערכים נומינליים, וסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל עמד ביום פתיחתו על סך 563,860 ₪.
השיקים משוכים מחשבון הנתבע בבנק הפועלים סניף 735 קריית טבעון, כשהראשון זמן פירעונו ליום 10.4.06 והאחרים לכל 10 לחודש שלאחר מכן.
הנתבע לא הגיש התנגדות במועד וביום 21.7.08 הגיש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצוע שטר.כב' הרשם נדים מורני, בהחלטה מנומקת ומפורטת , החליט להאריך את המועד להגשת ההתנגדות בהחלטה מיום 28.1.09.
גרסת הנתבע;
הנתבע טען כי השיקים אבדו ונגנבו ממנו וכבר ביום 9.8.06 הוא מסר הודעת ביטול לבנק שעליו משוכים השיקים (ת-4), והגיש תלונה למשטרת ישראל והודעה על אובדן וגניבת שיקים החל משיק מס' 10776 ועד 10800.
עוד הוסיף כי מעולם לא הייתה התקשרות בינו לבין התובע. אך יחד עם זאת הודה הנתבע השיקים חתומים בחתימת הנתבע והם הוכנו לפני גניבתם לצורך עסקה לרכישת צמיגים וג'נטים לעסק המנוהל על ידי הנתבע בשם "פנצ'ריית זרזיר".
החתימה על שיקים ;
הנתבע הודה בחתימתו על השטרות.
כידוע בדיני השטרות הנטל להוכיח כי החתימה על השיקים היא של הנתבע, מוטל על כתפי התובע (ראה בעניין זה ע"א 5293-90 בנק הפועלים נ' רחמים, פד"י מז(3) עמ' 240). במקרנו זה מאחר והנתבע לא חלק על חתימתו, בכך הוכיח התובע כי כל השיקים הם בחתימת ידו של הנתבע בשל ההודאה המפורשת של הנתבע.
גניבת השיקים –סיווג הטענה בנוף המשפטי;
בטרם אכריע עובדתית אם הוכח בפני שהשיקים נגנבו או לא, אעמוד בקצרה על משמעות טענת הגניבה.
המשמעות המשפטית של טענת הגניבה היא, כי נפל פגם בשטרות שרק אוחז כשורה יכול להתגבר עליו. בספרו של כב' השופט זוסמן, דיני שטרות, מתייחס המחבר למספר מקרים של שיקים שנגנבו, ומבחין בין שני סוגי שטרות חתומים שנגנבים:
האחד , הוא במצב שהשיק נגנב כשהוא נושא את חתימת המושך, במקרה זה יש לבחון האם החתימה נחתמה כדי להתחייב בחוזה או מטעם אחר ושטר אשר החתימה על גביו לא נועדה להפוך אותו למסמך סחיר אלא לצורך אחר ונגנב, ניתן לקבוע, כי הוא כלל לא הוצא. מסמך כזה, שהוא מסמך לא שלם ולא הוצא כדין, אף אוחז כשורה אינו זוכה על פיו. כידוע, אוחז כשורה יכול להתגבר על פגם בשטר, במידה והשטר הוא מסמך סחיר. מקום שאין המסמך הוא מסמך סחיר, בא לעולם אלא מקום שאדם שחפץ להתחייב במסמך כזה.
בע"א 195/68 נחמיה קהא נ' בנק פויכטונגר בע"מ, פד"י ל"ב (2) עמ' 331, 333 נקבע:"מסמך לא שלם שכלל לא הוצא, אינו יוצר כל זכויות ואם מסמך כזה מגיע לידי אוחז כלשהו, לרבות אוחז כשורה, לאחר שהוא הושלם וסוחר ללא סמכות, אין האוחז יכול להפרע על פיו מהאדם שהיה חתום עליו, וזאת למרות שהזכות העדיפה המוקנית לאוחז כשורה בסעיף 19 (ב) לפקודת והחזקה החלוטה הניתנת לו על ידי סעיף 20(ב) שבה".
השני, הוא מקרה שבו השטר נחתם על מנת להפכו למסמך סחיר והוא נגנב ללא שמולאו בו כל הפרטים. מסמך כזה, אפילו הוא לוקה בחסר ואינו שלם, אוחז כשורה יכול לגבור על פגם מסוג זה.
כב' השופט זוסמן מסביר את ההגיון שבקביעה זו בעמוד 108 :
"..החוק החרות היטיב עם אוחז כשורה, מתוך השיקול שאם אדם כתב מסמך היכול להיות סחיר לאחר הוצאתו, מן הצדק שהוא יישא בנזק, אם נגנב המסמך או אבד, שכן בידיו האפשרות לשמור אותו מכל משמר. מתוך שאיפתו לחלוקה צודקת של סיכון כזה, בא החוק החרות ומשתיק כלפי אוחז כשורה גם את הטענה שהשטר לא הוצא. אך משהלך החוק עד כדי כך, אין צידוק להרחיק לכת ממנו ולהכיר בזכותו של אוחז כשורה גם כאשר המסמך לא היה שלם בעת הגניבה. אם יזכה אוחז כשורה על יסוד מסמך כזה, מדוע לא יזכה גם על יסוד פיסת נייר עליה היתה חתימתו של אדם, שהיא עפה החוצה ונהפכה שלא ברשותו לשטר?"