על משרד השיכון לחדד את חובת ההנמקה בהחלטותיו בעניין זכאות לדיור הציבורי.

1.         המשיב קבע נוהלים שונים לקביעת זכאות לדיור ציבורי ובכללם הועדות השונות שהוסמכו על ידו לבחון בקשות של מבקשי סיוע בדיור הציבורי.

            בקשות של מבקשי סיוע מופנות לועדות המחוזיות של משרד הבינוי והשיכון (משב"ש) ובמקרים בהם לא מתקיימים הקריטריונים הקבועים בנוהלים לצורך הזכאות מועבר הדיון בבקשות אלו ל"ועדות החריגים".

            ועדות אלה - לשם האילוסטרציה  - מהוות את "הערכאה הראשונה" הדנה בבקשות מבקשי הסיוע בדיור (ראו בפירוט בהוראת הנוהל מס' 08/05 של משה"ש בנושא: "הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי" וכן הוראת נוהל מס' 08/04 של משה"ש בנושא "השתתפות בתשלום שכר דירה").

            מבקש שבקשתו לסיוע בדיור נדחתה ע"י הועדה של "הערכאה הראשונה" רשאי, עפ"י הוראת נוהל מס' 08/13 לערער על אותה החלטה בפני "ועדת אכלוס עליונה" (להלן " ועדת אכלוס עליונה").

            בס"ק 2.1 לנוהל האמור, הוגדרה תכלית הועדה העליונה, כדלהלן:

" 2.1 הועדה דנה ומחליטה בערעורים של מבקשי סיוע בדיור שבקשותיהם נדונו ונדחו בועדות האחרות של משרד הבינוי והשיכון, למעט הועדה הציבורית לאכלוס, או במקרים שאין בסמכות הועדה לדון בהם".

            ועליונה על עליונים הינה "הועדה הציבורית לערעורים בנושאי אכלוס" (להלן "הועדה הציבורית"). זו פועלת מכח הוראת נוהל מס' 08/17 של משב"ש - ותמצית סמכותה קבועה בס"ק 2.1 לנוהל כדלהלן:

" 2.1 הועדה (הציבורית - י.א.) דנה ומחליטה בערעורים של מבקשי סיוע בדיור שבקשותיהם נדונו ונדחו בועדות איכלוס עליונה...".

2.         שתי העותרות שבפני הינן עמותות ציבוריות הפועלות "להגנה על זכויותיהן של נשים מוחלשות כלכלית חברתית" (העותרת 1 כהגדרתה היא) והקמת מאהל מחוסרי דיור בבאר-שבע וניהול מאבק ציבורי בענין מצוקת הדיור" (העותרת 2 כהגדרתה היא בעתירה).

            בעתירתן זו עותרות הן כנגד נוהלי הועדה העליונה והועדה הציבורית בשלושה נושאים - וזאת, כלשון הסעדים הנעתרים, כדלהלן:

" 1. מדוע לא יאפשר המשיב לאדם שבעניינו עומדת להתקבל החלטה האם לספק לו דיור ציבורי או סיוע בשכר דירה, להשמיע את טיעוניו בפני הועדה העליונה והעודה הציבורית, בטרם תקבל החלטה בעניינו.

2. מדוע לא יירשם פרוטוקול לדיוני הועדות, העליונה והציבורית, אשר ישקף את הנאמר בדיון, מי ישב בועדה ואלו מסמכים עמדו מפניהם.

3. מדוע לא ינמק המשיב את החלטותיו בערעורים, שעניינם דיור ציבורי וסיוע בשכר דירה, המתקבלות בועדה העליונה ובועדה הציבורית, באופן פרטני המתייחס לנסיבות כל פניה ולשיקולים שעמדו בפניו בקבלת כל החלטה והחלטה".

            לאחר שהוגשה תגובת המדינה לעתירה (ואשר בא-כוחה הסכים לראותה כאילו היתה כתב תשובה), ובמהלך הדיון בעתירה (ביום 18.10.09), צמצמו ב"כ העותרות את הסעדים הנעתרים על ידן לסעד השלישי בלבד - וכנרשם מפיהן בפרוטוקול:

" אנו מסכימים, לאור העובדה שמדובר בכ-18,000 פניות בשנה לועדות (העליונה והארצית - י.א.) כי אין מקום לבקשתנו המקורית לחייב שימוע בעל פה בכל המקרים, אולם אנו עומדים בעתירתנו על כך שחובת הנמקה מפורטת תחול על כל פניה ופניה לועדה זו (צ"ל - "לועדות אלו" - י.א.). ההנמקה שאנו עותרים לה לא חייבת להיות של עמודים רבים, אלא היא חייבת להכיל את הנסיבות הספציפיות של המקרה שהיו רלבנטיות לדעת הועדה, את אחיזתן בראיות ואת הנימוקים מכוחם החליטה הועדה כפי שהחליטה".

הדיון בעתירה זו יתייחס איפוא להלן למסגרת הסעד הנעתר כפי שהועמד ע"י העותרות במהלך הדיון בעתירה כמפורט לעיל.

3.         בתשובתה לעתירה טוענת המדינה כי "העותרות הציבוריות" שבפנינו אינן מתייחסות בעתירתן למקרה או החלטה קונקרטית המאפשרת את העמדתה לביקורת שיפוטית - אלא המדובר ב"עתירה כוללנית ומעורפלת" אשר יש למוחקה על הסף "לנוכח היותה אקדמית, בלתי קונקרטית ובלתי ניתנת לטיפול משפטי ראוי במתכונת בה הוגשה".

            אשר לסעד הנעתר הנותר בעתירה זו (חובת ההנמקה של הועדות והיקפה) מוסיפה המדינה בתשובתה, כי:

" לגבי ההנמקה - ככלל, ועדות האכלוס (עליונה וארצית - י.א.) מנמקות את החלטותיהן כדבעי.