פלוני נ' רשות המיסים- תל-אביב

לפנינו ערעור על התנהלות רשות המיסים אשר לטענת המערער נמנעה במשך כשלוש שנים מלהשיב להשגתו לקבלת פטור רטרואקטיבי ממס הכנסה.

העובדות כפי שהן עולות מחומר הראיות:

• למערער נקבעו נכויות שונות על ידי קצין התגמולים בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים) ותקנות הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: תקנות הנכים) שהותקנו מכוחו.

• ביום 5.2.12 הגיש המערער בקשה לפטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה).

• ביום 7.3.12 התקבלה החלטת המשיב הדוחה את בקשת המערער, כמצוטט:

  "על פי המסמכים שהוגשו בפניה שבסימוכין, הנכות הרפואית שנקבעה הינה בשיעורים הנמוכים או לתקופה קצרה מהקבוע בסעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה" (ר' נספח 1 לתצהיר המערער).

• ביום 5.4.12 שלח ב"כ המערער מכתב אל פקיד השומה בו הוא מודיעו על השגתו על החלטת פקיד השומה הדוחה את בקשת המערער לפטור ממס, המערער פירט את נימוקי עררו. המערער ביקש כי לאור כלל ליקוייו ייקבע לו פטור ממס הכנסה וזאת באופן רטרואקטיבי משנת 1994 ולחילופין משנת 2004, המערער ביקש קבלת אישור נתקבל להגשת הודעת הערר וכן זימון לוועדה רפואית לצורך קביעת נכותו של המערער עובר ליום 26.7.11 (ר' הודעת המערער בנספח 2 לתצהירו).

• הודעת המערער התקבלה במשרדו של פקיד שומה ת"א -5, ביום 15.4.12 (ר' נספח 2א לתצהיר המערער).

• ביום 30.4.12 נשלח אל המערער אישור לפיו הוא זכאי לפטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה, החל מיום 26.7.11 ואילך (ר' נספח 3 לתצהיר המערער).

• ביום 6.8.12 שלח ב"כ המערער מכתב אל פקיד השומה, כמצוטט:

  "בתאריך 5.4.12 הוגש ערר וטרם ניתנה בו החלטה.

  נודה על קבלת החלטה".

• ביום 10.3.13 שלח המערער מכתב נוסף אל פקיד השומה, להשבת ניכויי מס הכנסה, זאת לאור העובדה כי לא התקבלה החלטה בעררו שהוגש ביום 5.4.12, אלא התקבלה החלטה המודיעה על פטור ממס הכנסה החל מיום 26.7.11 בלבד, ככל הנראה בשל הגשת בקשה להחמרה בנכותו שהוגשה למשרד הביטחון. לפיכך חזר המערער על בקשתו לקבלת הפטור עובר ליום 26.7.11. המערער ביקש כי יראו בבקשה זו כבקשה חדשה או לחילופין כדרישה להשיב לטענותיו בערר שהוגש ביום 5.4.12 (ר' נספח 4 לתצהיר המערער).

• ביום 18.3.13 נשלח אל המערער טופס הפנייה לוועדה רפואית לצורך קביעת נכות (ר' נספח 5 לתצהיר המערער).

• כן נשלח אל המערער שובר תשלום, עליו שילם (ר' קבלה על תשלום מיום 7.1.14 בנספח 6 לתצהיר המערער).

• ביום 6.11.14 שלח ב"כ המערער מכתב נוסף אל פקיד השומה בנושא השבת ניכויי מס הכנסה. שם טען כי חרף חלוף הזמן הרב ממועד הגשת הערר מטעמו ביום 5.4.12, ובקשותיו החוזרות והנשנות לקבלת החלטה בעניינו, טרם התקבלה החלטה בבקשתו להכיר בו כזכאי לפטור ממס עובר ליום 26.7.11 (ר' נספח 7 לתצהיר המערער).

• ביום 17.5.15 קבעה ועדה רפואית את דרגות הנכות של המערער, כדלקמן:

  נכות זמנית בגובה 10% מיום 1.1.16 ועד ליום 31.12.07.

  נכות זמנית בגובה 86.87% מיום 1.1.08 ועד ליום 31.12.10.

  ונכות יציבה בשיעור 88.84% החל מיום 1.1.11 (ר' נספח 8 לתצהיר המערער).

• ביום 30.6.15 הגיש המערער ערר על החלטה זו, שם חזר על טענותיו כי זכאי הוא לפטור ממס עובר ליום 26.7.11, שכן אך בשל טעות נקבעה נכותו באופן משוקלל ולא אריתמטי וזאת בניגוד לסעיף 3(ב) לתקנות הנכים (ר' נספח 9 לתצהיר המערער).

• ביום 25.11.15 קבעה ועדה רפואית לעררים את דרגות הנכות של המערער, כך:

  "דרגת נכות יציבה בשיעור 94.00% החל מ-01/09/94".

  בפרק הסיכום והמסקנות קבעה הוועדה כמצוטט: "הועדה שמעה את התובע ובא כוחו ועיינה בדו"ח משרד הביטחון. הוועדה קובעת כי תאריך התחולה של כל הנכויות שנקבעו בדרג I החל מ-1.9.94.

  כמו כן, לעניין החיבור הארטמטי – נועדה מחברת את הנכויות בגין קטיעת רגל שמאל ופגיעה בקרסול ימין" (ר' נספח 10 לתצהיר המערער).

• ביום 10.1.16 נשלח אל המערער אישור מאת המשיב, אשר מודיעו כי ועדת העררים קבעה את נכותו לצורך פטור בגובה של 93.81% וזאת מתאריך 1.9.94, בהתאם לבקשתו מיום 23.11.14. עוד צוין על גבי המכתב כי על החלטה זו זכאי הוא לערער לבית הדין האזורי לעבודה בתוך 60 ימים מקבלת ההודעה (ר' נספח 11 לתצהיר המערער).

ניהול ההליך לפנינו:

• ביום 12.2.15 הגיש המערער את הודעת הערעור מטעמו, בה עתר לכך שבית הדין יקבע כי דרגת נכותו בין התקופה שמיום 9.10.94 ליום 25.7.11 הינה מעל 90% וכן יורה על החלת הפטור ממס הכנסה באופן רטרואקטיבי. עוד ביקש המערער כי בית הדין יקבע כי אין לפגוע בזכויותיו שבדין במשך התקופה שבין הגשת השגתו לבין מועד בדיקתו הקלינית אצל המשיב.

• ביום 3.10.17 התקיים דיון במעמד הצדדים במהלכו טען ב"כ המערער כי יש לקבל את הערעור ממועד הגשת הבקשה המקורית ב01/2012 ולכל הפחות ממרץ 2013, היות ובתיק הסרוק שהתקבל מהמשיב, ישנה חותמת נתקבל על הבקשה ממרץ 2013. בסיום הדיון המליץ בית הדין לצדדים להגיע להסכמות, לכל הפחות באשר לתקופה שלגביה יש אסמכתא ממרץ 2013.

• ביום 20.2.18 הודיע המשיב כי קיבל את הצעת בית הדין להחיל את הפטור בעניינו של המערער מיום 10.3.13.

• המערער הודיע כי עומד הוא על ערעורו באשר לתקופה עובר לכך. קרי, מיום הגשת הבקשה לפטור ביום 5.2.12.

• ביום 22.2.18 התקיים דיון הוכחות, לאחר שהגיש המערער את תצהירו, הודיע ב"כ המשיב בפתח הדיון כי אינו עומד על חקירתו של המערער והצדדים סיכמו את טיעוניהם בעל-פה. בסיום הדיון הסכם ב"כ המערער לראות את מועד הגשת הערר למשיב כאילו הוגש ביום 6.8.12.

   

  טענות הצדדים

לטענת המערער, משקבעה ועדה רפואית לעררים מיום 25.11.15 כי נכותו בגובה 94% הינה מיום 1.9.94, לא יכולה להיות מחלוקת כי לו היה המשיב מתייחס לעררו שהוגש באפריל 2012, היתה מתקבלת טענתו, כפי שאכן התקבלה בסופו של יום, ומשכך הפטור ממס הכנסה היה מיום הגשת הבקשה ב-2012.

לטענתו, בהחלטת משרד הביטחון בקביעת נכותו נפלה טעות שכן נעשה חישוב משוקלל ולא אריתמטי. עם זאת, טעות סופר זו לא היתה צריכה להשפיע על החלטת המשיב באשר לפטור ממס הכנסה לו היה זכאי התובע עוד בשנת 1994. ובשל טעות זו של המשיב פנה הוא בבקשה לפטור ממס הכנסה באופן רטרואקטיבי, ורק לאחר מספר רב של פניות חוזרות ונשנות, קיבל התייחסות מאת המשיב וזאת לראשונה בשנת 2013, עם זאת זומן לוועדה רפואית בפועל רק בשנת 2015.

עוד טוען המערער כי בכל פניותיו למשיב, ציין את פנייתו, שלא נענתה, משנת 2012 ולפיכך יש לראות במועד זה כמועד הקובע להחלת הנכות.

לטענת המערער החלטת המשיב מיום 30.4.12 על פטור החל מיום 26.7.11 נעשתה ככל הנראה בעקבות החלטת משרד הביטחון לשנות את נכותו של המערער בהתאם לחוק הנכים והתקנות שהותקנו מכוחו, קרי חישוב אריתמטי, ולא כהחלטה בערר שהוגש ביום 5.4.12.

מנגד, לטענת המשיב, לבית הדין אין סמכות לדון בערעור שכן הוא לא מופנה כלפי החלטה ספציפית של ועדה רפואית לעררים, אלא על התנהלות המשיב והדבר אינו נתון לסמכותו של בית הדין. עוד טוען המשיב כי באם הוגש ערעור על הליך שהיה בשנת 2012, אזי הוא התיישן שכן הוגש בחלוף 60 ימים הנדרשים וגם אם אין החלטה, הערעור צריך היה להיות מוגש תוך זמן סביר. לטענתו, המערער לא קיבל ולא שילם אגרה, ולפיכך לא היה דיון.

עוד טוען המשיב כי יכול והמכתב מיום 30.4.12 הינו בתשובה להשגה שהגיש המערער ביום 5.4.12. וכי המערער לא הגיש על החלטה זו ערעור אלא פנה במכתבים אל פקיד השומה, לא טען כי לא דנו בעררו אלא הגיש בקשה חדשה ועצמאית לקבלת פטור ולא טען במועד כי לא זומן לדיון בעררו ולמעשה זנח את הערר.

דיון והכרעה

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, הסמכות לדון בערעורים על החלטות של ועדות לעררים לפי פקודת מס הכנסה נתונה לבית הדין לעבודה (ר' בג"צ 7078/08 הסה נ' מדינת ישראל משרד האוצר אגף מס הכנסה [פורסם בנבו] (24.8.08); בג"צ 3628/08 ציון יריב נ' מדינת ישראל נ' משרד האוצר אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין [פורסם בנבו] (6.5.2009)).

בית המשפט העליון קבע, כי בהתאם להוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), מוסמך בית הדין לעבודה לדון בערעורים על החלטות ועדות אלה בשאלות משפטיות בלבד. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין, האם נפלו פגמים בקביעת הנכות, אופן התנהלות הוועדה, השיקולים עליהם הסתמכה או הרכבה (ר' בג"צ 570/09 וינאפל נ' שר האוצר משרד האוצר, [פורסם בנבו] (18.11.09)).

בכך, הושוותה למעשה זכות הערעור של נכים לפי פקודת מס הכנסה לזכות הערעור של נפגעי עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי, והוענקה להם זכות לערער על החלטות הוועדה הרפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה בבתי הדין האזוריים לעבודה (ר' ע"ע 55191-11-12 אליעזר זר חן נ' פקיד שומה כפר סבא [פורסם בנבו] (28.5.2013)).

סעיף 9(5)(א) לפקודת מס הכנסה קובע פטור ממס על הכנסה מיגיעתם האישית של עיוור או של נכה שנקבעה לו נכות של 100% או נכות של 90% לפחות בהתקיים הנסיבות המפורטות בסעיף.

סעיף 9(5)(א)(א) קובע:

"נקבע אחוז נכותו של נכה על פי אחד החוקים שלהלן תחול הקביעה האמורה:

(1) חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב];

...".

תקנות 18-19 לתקנות מס הכנסה מסדירות את אופן הערר על החלטת ועדה מדרג ראשון, כך:

"18.(א) הנכה או הנציב רשאים לערור על החלטת הועדה בדבר אחוז נכותו של הנכה בפני ועדה רפואית לעררים (להלן - ועדה לעררים), תוך 45 יום מהתאריך שבו נמסרה להם ההחלטה; העורר ישלם למוסד את הוצאותיו כפי שייקבעו בידי המוסד.

(ב) ועדה לעררים תורכב משלושה רופאים אשר ייבחרו על ידי רופא מוסמך מבין הרופאים אשר שמותיהם כלולים ברשימת חברי ועדות רפואיות לעררים שנקבעה בידי שר העבודה ופורסמה ברשומות, על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968; חברי הועדה לעררים הדנה בערר יבחרו מביניהם יושב ראש.

(ג)החלטת הועדה לעררים תהא סופית.

19.(א) נכה המבקש לערור על החלטת הועדה יגיש את הערר לנציב ויציין בו את נימוקי הערר.

(ב)הנציב יעביר את הערר למזכיר.

(ג)מבקש הנציב לערור על החלטת הועדה יגיש את הערר על כל נימוקיו ישירות למזכיר.

(ה)המזכיר ימציא העתק מהערר לנכה".

בענייננו, לאחר החלטת המשיב לדחות את בקשתו לפטור ממס הכנסה ביום 7.3.12, הגיש המערער את עררו למשיב ביום 5.4.12, במסגרת עררו טען המערער כי שגה המשיב כאשר דחה את בקשתו, שכן מהמסמכים הרפואיים אותם הגיש עולה בבירור כי נכותו היא בשיעור 93%, באיברים שונים, ונקבעה בהתאם לחוק הנכים, בהיותו נכה צה"ל. עוד טען המערער בערר למשיב כי נכותו בשיעור של למעלה מ-90% נקבעה בהחלטת קצין התגמולים כקיימת עוד משנת 1994 ולכן ובהתאם לסעיף סעיף 9(5)(א)(א) לפקודת מס הכנסה היה על המשיב לקבל את הנכות שנקבעה בהחלטת קצין התגמולים וזאת באופן רטרואקטיבי ו-7 שנים עובר להחלטת קצין התגמולים ב-2011 (ר' נספח 2 לתצהיר המערער).

ברי כי עררו של המערער, הוגש במועד לפי תקנות מס הכנסה.

על עררו זה, לא קיבל המערער כל מענה מאת המשיב, זאת חרף העובדה כי התקבלה במשרדי פקיד שומה תל אביב 5, ביום 15.4.12 (ר' נספח 2א לתצהיר המערער).

ערות אנו לכך כי ביום 30.4.12 נשלח אל המערער אישור לפיו זכאי הוא לפטור ממס הכנסה מיום 26.7.11 (ר' נספח 3 לתצהיר המערער). אולם איננו יכולות לקבל את טענת המשיב כי מכתב זה הינו במענה לערר שהוגש ביום 5.4.12. אלא יותר סביר כי הדבר נעשה, כטענת המערער, לאחר עדכון אחוזי נכותו בקצין התגמולים ככזו העולה על 90%.

ראשית, על גבי מסמך זה לא צוין כי הוא במענה לפנייתו של המערער, מיום 5.4.12, או בכלל.

שנית, על גבי המסמך לא מצוין כי ההחלטה על מתן פטור ניתנה בהתאם להחלטת ועדה לעררים. ואין בה כל התייחסות לטענות המערער על קביעת פטור בהתאם לדרגת נכותו עובר ליום 26.7.11 כפי שהועלו בעררו.

שלישית, לא הוצג כל פרוטוקול או החלטת ועדה בעניינו של המערער עובר לתאריך 30.4.12. וזאת בניגוד לתקנות 16-17 לתקנות מס הכנסה, הקובעות:

"16. (א) דיוני הועדה יירשמו בפרוטוקול שייחתם בידי חברי הועדה.

(ב) החלטת הועדה הקובעת אחוז הנכות תהיה בכתב ויצורפו אליה הממצאים והנימוקים

(ג)ההחלטה תימסר למזכיר.

17. המזכיר ימסור לנכה העתק החלטת הועדה, ולפי בקשת הנכה גם העתק הממצאים והנימוקים; העתק מההחלטה בצירוף הממצאים והנימוקים ימסור המזכיר לנציב".

ערות אנו לטענות המשיב כי היה על המערער להגיש ערעור לבית דין זה לאחר קבלת ההחלטה על מתן פטור ממס הכנסה בעניינו מיום 30.4.12. אולם אין בידנו לקבלה. זאת נוכח קביעתנו לעיל, כי לא הוכח כי אכן התקיימה ועדת עררים בעניינו של המערער והלכה פסוקה היא כי ערעור לבית הדין נעשה על החלטת ועדה לעררים בלבד ולא על כל החלטה של המשיב, עיקר מקום כי זכות ערעור זו אינה מצויה בחוק או בתקנות אלא נקבעה על דרך ההיקש, בפסקי דין של בית המשפט העליון, כמובא לעיל.

זאת ועוד, המערער אשר סבר כי לא קיבל התייחסות לעררו, שלח הודעה אל פקיד השומה, ביום 6.8.12, כמצוטט: "בתאריך 5.4.12 הוגש ערר וטרם ניתנה בו החלטה. נודה על קבלת החלטה". ומשכך איננו יכולות לקבל את טענת המשיב כי המערער לא פנה בשנית לאחר קבלת הפטור, תוך זמן סביר, כפי שהועלתה בסיכומיו.

משטענותיו באשר לתחולת אחוזי הנכות ולפיכך מועד זכאותו לפטור ממס, לא נדונו, שלח המערער מכתב נוסף אל פקיד השומה, ביום 10.3.13, בו הוא מציין טרם קיבל החלטה בעררו מיום 5.4.12. המערער חזר על טענותיו כפי שהועלו בערר מיום 5.4.12 (ר' נספח 4 לתצהיר המערער). ערות אנו לכך כי ב"כ המערער ציין כי יש לראות במכתב זה בקשה חדשה לפטור או לחילופין כדרישה להשיב לערר שהוגש ביום 5.4.12. אולם איננו מקבלות את טענות המשיב כי בכך זנח המערער את הערר. ממכתבו זה של המערער עולה כי לא היה ברור לו האם נדון הערר בענייננו כלל. לפיכך הגיש הוא בקשה חדשה, ולחילופין ביקש לראות בה כדרישה להשיב לטענות שהעלה בעררו.

בעקבות מכתבו זה, נשלח אל המערער, לראשונה, טופס הפניה לוועדה רפואית ושובר תשלום (ר' נספחים 5-6 לתצהיר המערער). זאת ללא התייחסות לטענות המערער באשר לערר שהוגש ביום 5.4.12, ומבלי שניתנה תשובה האם נדון, אם לאו.

עם זאת, התובע לא זומן לוועדה ולא נעשה דבר בעניינו אף לאחר התייחסות המשיב מ-2013, לפיכך שלח המערער מכתב נוסף ביום 6.11.14, בו ציין כי לאחר הערר שהוגש ביום 5.4.12 קיבל המערער פטור ממס הכנסה, אולם חרף חלוף הזמן הרב לא התקבל פרוטוקול הדיון ולא ניתנה כל התייחסות לטענותיו באשר לתחולת הפטור. לפיכך, ביקש הוא שוב, התייחסות לטענותיו כפי שהועלו עוד בעררו מיום 5.4.12.

עקב כך, התכנסה ועדה מדרג ראשון ביום 17.5.15, על החלטתה הגיש המערער ערר, שם חזר על טענותיו באשר לאחוזי נכותו שנקבעו לטענתו מיום 1994 ומועד תחולת הפטור בהתאם לכך. ועדה רפואית לעררים, קיבלה את עררו וקבעה כי אכן יש לחשב את נכות המערער ככזו העולה על 90% וזאת החל מיום 1.9.94 (ר' נספחים 7-9 לתצהיר המערער).

המשיב קבע את תחולת הפטור בהתאם להחלטת ועדת הערר, מיום 23.11.14, קרי פנייתו האחרונה של המערער למשיב. זאת בהתאם לתקנה 13 לתקנות מס הכנסה, הקובעת: "אחוז הנכות שנקבע בידי הועדה הוא מתאריך הגשת הבקשה, אך רשאית הועדה לקבוע את אחוזי הנכות מתאריך מוקדם מזה".

עם זאת, ובהתאם להצעת בית הדין, הודיע המשיב ביום 20.2.18, כי מצא הוא לנכון להחיל את הפטור ממס בעניינו של המערער, מתאריך הגשת הבקשה מיום 10.3.13.

ערות אנו לטענת המשיב, כי המערער אינו מתייחס להחלטה ספציפית של המשיב ולכן יש לדחות את ערעורו. כמו כן, לטענה כי על ערעורו להידחות מחמת התיישנות או שיהוי ניכר בהגשתו.

אכן, כמפורט לעיל, המערער אינו מפנה את ערעורו כנגד החלטה של ועדת ערעורים, עם זאת, לא נוכל להתעלם מהעובדה כי החלטה כזו, חרף פניותיו החוזרות והנשנות של המערער בנדון, לא ניתנה.

כן ערות אנו לפסיקת בית המשפט העליון אליה הפנה ב"כ המערער, שם נקבע כי מקום בו לא התקבלה החלטה בוועדת ערר, יש לראות בכך, בנסיבות מסוימות כדחיית התביעה המקימה זכות ערר. עוד נקבע כי הגם שחלף הזמן הקבוע לקבלת החלטת הוועדה המקומית, וטרם התקבלה החלטה, אין לראות בכך הקמת זכות ערר שאינה מוגבלת בזמן. עם זאת צוין כי ישנו קושי להגדיר בבירור את פרק הזמן בו יש להגיש ערר שעה שלא ניתנת החלטה, שכן הדבר הוא תלוי נסיבות(ר' ברם 9397/05 משה אבוטבול ו-249 אחר' נ' רשות שדות התעופה [פורסם בנבו](16.2.06)).

נציין כי לטעמנו אכן חל שיהוי בהגשת הערעור לבית הדין, אולם לא כזה הדורש את דחיית הערעור. זאת לאור התנהלות המשיב בעניינו של המערער.

בחינת השתלשלות האירועים מעלה כי אכן לא ידע המערער האם התקיים דיון בערר שהגיש, אם לאו. לפיכך שב ופנה אל המשיב, בבקשות לקבל החלטה או את פרוטוקול ועדת העררים בעניינו. בקשות שלא נענו ולא ניתן לכך כל הסבר מטעם המשיב.

עוד עולה כי גם כשהגיש המערער את בקשתו בשנת 2013, היה עליו לשוב ולפנות אל המשיב בשנת 2014, ורק לאחר פנייתו זו, נוהל דיון בעניינו. דעתנו אינה נוחה מהתנהלות זו של המשיב.

לפי תקנה 13 לתקנות מס הכנסה, כמובא לעיל, אחוזי נכות שנקבעים על ידי הוועדה, הינם ככלל, מתאריך הגשת הבקשה. אולם הוועדה רשאית, לקבוע את אחוזי הנכות מתאריך מוקדם מזה, דהיינו כי הדבר נמצא בשיקול הוועדה. נפסק זה מכבר כי בית הדין אינו רשאי לשים את שיקול דעתו במקום זה של ועדות עררים וכי על פי הדין, אם נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה, דרך המלך היא החזרת עניינו של המבוטח לוועדה, על מנת שתעמוד על הטעות ותתקנה (דב"ע נב/ 01-4 אסור נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 104 (1992)).

לאור האמור, ומשעולה כי אכן הוגש ערר למשיב בשנת 2012, עליו לא קיבל המערער כל מענה, לאור התנהלות המשיב, אשר נתן את החלטותיו שלו לבקשות המערער בשיהוי ומשיקולי צדק. לטעמנו יש להשיב את עניינו של המערער לוועדת עררים, על מנת שזו תנמק, מדוע אין לראות ביום 6.8.12, את יום הגשת הבקשה. זאת , לאור התנהלות המשיב, המפורטת בפסק דין זה וזאת מבלי להעלות טענות התיישנות בעניינו של המערער באשר לתקופה שבין יום 6.8.12 ולבדיקתו על ידי הוועדה בשנת 2015.

המשיב יזמן את המערער לוועדת העררים וזאת תוך 30 ימים מהיום ויאפשר למערער להיות מיוצג בהליך .

משהתקבל הערעור רק בחלקו לא שוכנענו כי יש לחייב בהוצאות.

כל אחד מהצדדים רשאי להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו.

ניתן היום, י"ב סיוון תשע"ח, (26 מאי 2018),  בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.