על"ח
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
|
23645-05-14
01/02/2015
|
בפני השופט:
אייל אברהמי - סגן הנשיאה
|
| - נגד - |
מערער:
מ.ב.נ.
|
משיבה:
מדינת ישראל
עו"ד נפתלי קפשוק
|
| פסק דין |
1.זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לעניין מס הכנסה.
המערער נכה צה"ל מאז שנת 1975. למערער נקבעה נכות צמיתה בשיעור 37%. בשל החמרה במצבו נאלץ לעבור ניתוח נוסף בחודש יולי 2011. בגין ניתוח זה נקבעה לו נכות זמנית של 100% מיום 4.7.2011, ונכות צמיתה בשיעור 44% החל מיום 1.6.2012. על החלטה זו הגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים שדנה בעניינו כאמור ביום 1.4.2014 (להלן: "הוועדה הרפואית לעררים" ולהלן: "ההחלטה" בהתאמה). בהחלטתה קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי למערער נכות זמנית עד יום 1.1.2013 בשיעור 100% ומיום 2.1.2013 נכות צמיתה בשיעור 44%. בערעור זה מבקש המערער לתקוף את החלטה זו של הוועדה.
2.לטענת המערער יש לקבוע כי נכותו הזמנית צריכה להיות למצער עד ליום 1.1.2014 חלף 1.1.2013, או לקבוע כי נכותו הקבועה צריכה לעמוד על שיעור של 100%. לעניין משמעות כספית נכבדה מבחינתו. הוא עושה מאמצים רבים לשיקום וראוי שיתחשבו אף בעניין זה. המערער סומך יהבו על חוות הדעת של ד"ר רון דבי, נוירולוג מיום 14.9.2013. המערער גם ציין כי הוא משתמש בקנאביס רפואי כדי להקל על כאביו ויש לו אישור לעשות כן לנוכח מצבו הרפואי.
הכרעה
3.בטענות המערער אין כל נימוק משפטי המצדיק החזרת ענינו לוועדה, ולפיכך בצדק טען ב"כ המשיב שיש לדחות הערעור.
החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד, בפני בית הדין האזורי לעבודה.
4.לא מצאתי כל טעות משפטית בפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים ובהחלטותיה. בבית הדין הארצי לעבודה בדב"ע (ארצי) נא/ 99-50 זהר כץ נגד המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ב 507, 508, מצטט ביה"ד הארצי מהחלטותיו הקודמות, כי בית הדין לא יטול לעצמו את הסמכויות שהמחוקק הועיד לוועדות הרפואיות, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, בהן הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי.
ראו בענין זה גם דב"ע (ארצי) לה/01-345 מועלם נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' עמ' 353, וכן מאמרו של ש. קובובי "ביקורת שיפוטית על ועדות רפואיות לנפגעי עבודה" בטחון סוציאלי מס' 28 בעמ' 44. כן, ראו בענין זה דב"ע נב/01-4 סולומון אסור נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' עמ' 105 ודיון נב/99-118 צבי יאמין נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ד 281, וכן י. אליסוף, "ועדות רפואיות וועדות עררים" שנתון משפט העבודה ו' עמ' 47, 78.5.
5.מעיון בדו"ח הרפואי עולה, כי הועדה ישבה בהרכב נאות, ציינה את כל תלונותיו של המערער ובדקה אותו גם בדיקה פיזית, ועל פי תוצאות הבדיקה העריכה את אחוזי הנכות, בשיעור של 100% לתקופה הזמנית, דהיינו עד ל 1.1.2013 ובשיעור 44% כנכות צמיתה לאחר מכן. יש לזכור כי נכותו הזמנית נקבעה בשל הניתוח שעבר. יחד עם זאת, לאחר הניתוח חלף זמן ומצבו התייצב ושיעור נכותו נקבע כאמור – 44% נכות צמיתה. קביעת התקופה של נכות זמנית כמו גם שיעורה הינה קביעה רפואית כאמור ובכך אין בית הדין מתערב. לא מצאתי במקרה זה טעות משפטית המצדיקה התערבות בהחלטת הוועדה.
6.הלכה פסוקה שאין בית הדין מתערב בשאלות רפואיות ובקביעת נכות רפואית דברים המסורים לוועדה המיומנת לכך, אלא אם כן מדובר בטעות בולטת, ואין זה המקרה.
סוף דבר
7. בהתייחס לנ"ל ולדו"ח הועדה דין הערעור להידחות.