על"ח 22683-02-13 ר' נ' מדינת ישראל משרד האוצר רשות המיסוי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], מיום 23.2.12 אשר נשלחה למערער ביום 18.3.12 ובה נקבע כי הנכות הרפואית של המערער הינה בשיעורים הנמוכים או לתקופה קצרה מהקבוע בסעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה ולפיכך אין הוא זכאי לפטור.

2.המערער הגיש את ערעורו ביום 11.2.13 בצירוף בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. ביום 13.6.13 הוגשה בקשה לתיקון כתב הערעור. המדינה ביקשה לדחות את התביעה על הסף מחמת איחור ניכר בהגשת הערעור .

טיעוני המשיבה

3.דין הערעור להידחות על הסף בשל האיחור הרב בהגשתו שהרי מקור הקביעה שעל החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתן לערער לבית הדין האזורי לעבודה, הינה בהלכה הפסוקה שקבעה כי ניתן לעשות כן בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 ומכאן שגם מועד הגשת הערעור מעוגן בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז - 1977 , הקובעות כי ערעור כאמור יש להגיש בתוך שישים ימים מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער.

הואיל והמערער הגיש ערעורו רק ביום 11.2.13, הווה אומר, כשנה מאוחר למועד החלטת וועדת העררים שכנגדה הוא מכוון, מכאן שמדובר בערעור הנגוע באיחור ניכר המחייב את דחייתו מבלי כל צורך או אפשרות להידרש לגופו.

טיעוני המערער

4.לענין טענת השיהוי שטענה המשיבה הרי שההודעה שנשלחה למערער מהמוסד לביטוח לאומי ביום 18.3.12 על החלטת הוועדה לעררים מיום 23.2.12 לא נרשם זכות ו/או מועד לערעור ובפני מי.

בהחלטת המשיבה בעניין החלטת הועדה מיום 5.4.12, נרשם מפורש שמדובר בהחלטה סופית כשאין מילה וחצי מילה על האפשרות לערער על החלטה זו , ולו גם בתוך 60 ימים.

על המשיבה מוטלת החובה להעמיד את המבוטח על זכות הערעור שעומדת לו. המשיבה לא רק שהפרה את חובתה אלא גם הטעתה את המערער הטעיה חמורה כשרשמה על גבי מכתב רשמי כי ההחלטה סופית.

5.לבית הדין הסמכות להאריך מועדים מטעמים שירשמו, אף אם נקבעו בחיקוק (תקנה 125).