פסק דין
זו תביעה כספית על סכום קצוב, ע"ס 30,006 ₪ ובגין יתרת חוב ארנונה של הנתבעת.
טענות הצדדים
התובעת, (להלן:"העירייה") טוענת כי עפ"י ספרי העירייה הנתבעת מחזיקה נכס בתחום שיפוטה ברח' פלוטיצקי 10 ראשל"צ, מיום 1.5.06 ועד ליום 11.5.07 ועל שמה מתנהל חשבון משלם מס 9457797. נטען כי פרטי הנתבעת עודכנו בעירייה כמחזיקה בנכס, בהתאם להסכם שכירות ונספח להסכם שכירות, עליו חתמה הנתבעת מול בעל הנכס, מורדוך רפאל, ושהעתקם הועברו לעירייה. ובהתאם להוראות הדין, החל מאותו יום חויבה הנתבעת בתשלום ארנונה. עוד נטען כי ביום 17.5.07 נתקבלה בעירייה הודעת הבעלים החדשים של הנכס, חברה י.ס.ו.ד חזק בע"מ, ולפיה הנכס הושכר לנתבעת עד ליום 10.5.07 ולאחר תאריך זה הנכס התפנה. נטען כי עפ"י רישומיה, הנתבעת חייבת בגין אחזקתה בנכס את תשלומי הארנונה ובגין התקופה האמורה, נטען כי שולם רק עבור התקופה 5-6 2006, ומיום 1.7.06 ועד ליום הפינוי לא שולמו כספים על חשבון החיובים השוטפים של הארנונה ולמעט 300 ₪ שהועברו לעירייה במסגרת עיקול שהוטל על ח-ן הנתבעת בבנה"פ בתחילת שנת 2009 . נטען כי נשלחו דרישות לתשלום החוב , אולם החוב לא שולם למרות כל הדרישות. נטען כי לא נתקבלה בעירייה כל הודעה כי הנתבעת מחזיקה את הנכס עבור צד ג', או כי מדובר בהסכם שכירות פיקטיבי, או הודעה כי הנתבעת אינה צריכה לשלם את החוב אלא צד ג', והטענות נודעו רק מההתנגדות שהוגשה בתיק ההוצל"פ.
לטענת הנתבעת, יש לדחות התביעה על הסף מן הטעם של העדר עילה וחוסר יריבות. לטענתה אינה חבה דבר לעיריה. הנתבעת הייתה בעלת עסק בשם "כריתי" ( להלן:"העסק"), ועד שמכרה אותו ביום 28.7.05 לחברת א.אלבו סוכנויות בע"מ (להלן:"החברה") לטענתה לא ידעה על מערכת היחסים האמיתית שבין החברה לבין מר משה פרי (להלן:"פרי"), ששימש מנכ"ל החברה אך למדה עד מהרה כי הינו הרוח החיה בעסקה שבינה לבין אלבו וכן מר פרי הוא המוציא והמביא בכל הקשור בעסק. לטענתה, במהלך 3-4/06 פנה אליה מר פרי, בטענה כי החברה לא עומדת בהתחייבויותיה, וביקש להעביר את הזכויות בעסק לידי הנתבעת, באופן זמני, עד סוף שנת 2006 , ולאחר מכן להעביר את הזכות לחברה חדשה שתיפתח על ידו . כן נתבקשה לחתום על הסכם שכירות עד סוף 2006 ולטובת העסק, וכאשר הסכם השכירות הינו למראית עין בלבד , ושסוכם עם מר פרי כי תחזיק בנכס בנאמנות עבורו, וכל פעולה שתעשה ע"י הנתבעת, נעשית עבורו, הנתבעת, בתמימותה, נתנה הסכמתה לכך. לטענתה מר פרי ואשתו התחייבו להעביר את הנכס לאחזקתם הבלעדית, כך שהם חייבים בתשלום החוב הנטען. לטענתה, מר פרי ניהל את העסק תוך פיזור הבטחות שווא, וללא כל חשש מעצם הפעלת עוסק מורשה על שם הנתבעת וח-ן הבנק שבבעלותה. לטענתה היתה שותפה לפגישות עם לקוחות והכל במטרה לקדם ולהציל את העסק , והיה עליה להישאר בחזית העסק עד סוף 2006 כעזרה ולא יותר מכך. נטען כי פנתה למר פרי להסדרת החובות שיצר, וזה האחרון השיב כי אין לה מה לדאוג והוא מחויב אישית לכל חוב. לטענתה רכש מר פרי את חברת "בייביז.קום בע"מ" ורשם אותה על שם אשתו,וכאשר בין המוצרים הנמכרים היו גם ממוצרי העסק ומהמלאי שהחזיק במסגרת העסק שרשום על שם הנתבעת, וכשכל הרווחים מגיעים לידיו.
נטען כי נפלה קורבן, היא ומשפחתה, למעשה מרמה ועוקץ של מר פרי ואשתו, גנב לה שיקים, זייף חתימתה, ביצע פעולות בח-ן הבנק, הכל ללא הסכמתה, תוך שניצל לרעה את האמון שנתנה בו, ונפתחו נגדה תיקי הוצל"פ, לטענתה, ניסתה להתנגד לפעולותיו של מר פרי, אך זה איים עליה כי יעזוב את העסק ויהיה עליה להתמודד לבד עם החובות, מר פרי ניצל את מצוקתה והפעיל עליה לחצים פסולים ועשה שימוש ציני בעסק. הנתבעת ניהלה כנגד מר פרי ואשתו הליך משפטי בבימ"ש שלום בנתניה ת.א 7642-09-09 ובגין פעולות מרמה ועשיית עושר, וניתן כנגדם פס"ד המקבל את התביעה בהעדר התייצבות.
הנתבעת טענה בסיכומים, כי לא ידעה שמר פרי מתעלם מדרישות העירייה, וככל הנראה, מכתבי הדרישה הגיעו אל העסק , ולימים כאשר העירייה פנתה בדרישה אל הנתבעת,הפנתה את הדרישות למר פרי, ושהבטיח לה אינספור פעמים, שהעניין מטופל וכי הוא מסדיר את חובותיו אל מול העירייה. ולא פנתה בהשגה על החיוב לפני מנהל הארנונה שכן לא חשבה שיש לה זיקה לנכס, וכמפורט לעיל.
החלטות קודמות
המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן, ובהחלטת יום 13.1.10 ניתנה למבקשת רשות להתגונן בטענה כי לא החזיקה בנכס בזמנים הרלוונטיים, אלא חתמה בשמו של מר פרי ועבורו ,בנאמנות, על חוזה שכירות.
ביום 2.2.10 ניתנה החלטה, ולפיה מוסכם לצרף את מר משה פרי ואשתו, ריילי פרי, כנתבעים 2-3, נוספים, בתיק, מר פרי ואשתו לא התייצבו לדיון שהתקיים ב 7.12.10, וביום 9.12.10 ניתן כנגדם פס"ד בהעדר התייצבות.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, ובדיון יום 11.7.11 ניתנה החלטה ולפיה מוסכם כי יינתן פס"ד על פי החומר הקיים בתיק ולאחר סיכומי הצדדים .
דיון והכרעה
לאחר עיון בחומר והסיכומים אני מחליט לקבל את התביעה ואלו נימוקי:
לטעמי, בנסיבות כאן יש לקבל את טענת התובעת, לפיה הסמכות לדון בטענה "איני מחזיק" של הנתבעת נתונה למנהל הארנונה וערכאות הערעור עליו. ולא במסגרת הגנה לתביעה כספית שהוגשה.
אמנם בסעיף 3 (ג) חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 נקבע:
"על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה".
סעיף 3(ג) מקנה לבית המשפט שקול דעת להתיר הטענה, "איני מחזיק", שלא בדרך של השגה, ואולם נקבעו גדרי הרשות לכך, כאשר בנושאים עובדתיים וטכניים תהיה הנטייה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המנהלית, לעומת זאת בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית, הרשות להעלות טענות מסוג זה בערכאות השיפוטיות הרגילות תינתן ביתר קלות ראה ע"א 4452/00ט.ט.טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עירית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, 779.
אני סבור, כי המקרה כאן אינו בא בגדר אותם מקרים עקרוניים ובעלי חשיבות כללית, והיה על הנתבעת להגיש השגה לוועדת ערר, ולעניין טענתה לזהות המחזיק האמיתי. מדובר בעניין פרטיקולרי וספציפי, סכסוך שבין הנתבעת למר פרי , שאינו מהווה נסיבות חריגות, שיש בהן לאפשר בירור הטענה כאן, אלא במסגרת "דרך המלך" שנקבעה בחוק.
הואיל וניתן פס"ד בתביעה שבין הנתבעת לבין פרי לזכות הנתבעת, והואיל והצדדים הרחיבו בעניין, אני סבור, כי גם לגופו אין בטענת הנתבעת לשלול חבותה בתיק, ואלו נימוקי:
הכלל הוא כי מחזיק בנכס מחויב בתשלום ארנונה, כל עוד לא מסר הודעה על כי חדל מלהיות מחזיק בנכס זה.