פסק דין
לפני ערעור על פסק – דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל – אביב מיום 24.11.13 (כב' השופט היימן), במסגרתו זוכה המשיב מעבירה על פי סעיף 6(א)(2) לחוק עזר לתל – אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו), תשמ"ד – 1983 של חניה במקום בו החנייה אסורה על- פי תמרור אין חניה או אין עצירה פרט לפריקה וטעינה.
למשיב נרשם כתב אישום בדרך של ברירת קנס בגין כך שביום 30.12.12 העמיד רכבו במקום בו אסורה החנייה על פי תמרור אין חנייה או אין עצירה פרט לפריקה וטעינה. אין חולק כי במקום ובמועד בו חנה המשיב נאסרה החנייה אלא לפריקה וטעינה והוצב תמרור המורה על כך. המשיב טען בפני בית משפט קמא כי חנה לצרכי פריקה וטעינה. בישיבת ההקראה אישר: "באותו זמן לא פרקתי" אך ציין: "יש לי סחורה באוטו, אני בא לבעל החנות ומציע לו מוצרים, ואם הוא מעוניין, אני הולך לאוטו ומוריד את הסחורה...במקרה הזה באתי לחנות, החנות הייתה סגורה...אני מציע את המוצר הזה והזה, ואם מעוניינים במוצר, אני חוזר לאוטו".
בית משפט קמא שמע ראיות. מטעם המערערת העיד הפקח אשר רשם את הודעת הקנס. הוא העיד כי הרכב חנה בשוק הפשפשים ביפו, באחד מהרחובות הראשיים, במקום המיועד לפריקה וטעינה בלבד. הפקח ציין כי המתין 10 דקות במקום טרם רישום הדו"ח והערה זו גם נרשמה בדו"ח המקורי. המשיב העיד כי הוא מגיע למקום פעם בשבוע – שבועיים ומציע סחורה לבעלי חנויות בשוק. שיטת עבודתו היא להגיע תחילה לחנות עם דוגמת הסחורה. ככל שבעל החנות מעוניין בסחורה, המשיב הולך לרכבו ומביא הסחורה לחנות, או שהוא מביא הסחורה בפעם אחרת. ביום בו נרשם הדו"ח הגיע לחנות "כדי להציע סחורה", כאמור, אך החנות הייתה סגורה. במועד שבין הליכתו לחנות וחזרתו לרכבו נרשם הדו"ח. המשיב ציין כי אינו קובע עם בעלי החנויות מראש. הוא אישר כי לא פרק ולא טען דבר במועד רישום הדו"ח.
בית משפט קמא החליט לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו. בית משפט קמא הגדיר את השאלה שבמחלוקת כשאלה: "האם הפעולה שביקש הנאשם לנקוט במקום זה ובהתחשב בכלל הנסיבות יכולה לבוא בגדר המונח המשפטי "פריקה וטעינה". בית משפט קמא השיב על כך בחיוב. הוא ציין כך: "הנאשם הסביר כי הוא נוהג לפקוד את המקום כשבידיו סחורה לפחות בחלק מהמקרים ובכל המקרים הוא ניגש אל בית עסק סמוך, מציע לו את הסחורה, ובמידה שישנה הסכמה, אף מעביר את הסחורה אל בית העסק הזה. במועד הנקוב בכתב האישום הוא הגיע למקום כשבידיו סחורה בכוונה להציע אותה לעוסק סמוך, אלא שבית העסק היה סגור". בית משפט קמא הוסיף וקבע: "תכליתו של החוק היא לאפשר שימוש בכלי רכב במקום שבו הדבר נדרש לצורך העברה של מוצרים מבית עסק או אליו. דרך כלל, לא יהיה מקום לראות במשא ומתן לקראת קשירתה של עסקה למכירת הסחורה חלק מפעולת הפריקה או הטעינה. אלא שהדבר תלוי בנסיבות הקונקרטיות. במקום שבו מהות העיסוק וטיב הסחורה הם מן הסוג שניתן ומקובל להסכים על עסקה מרחוק, או בלא צורך להראות את הסחורה, הרי שעצירת המכונית אינה נדרשת לשם העברתה של הסחורה, כי אם לצורך שיחה. שיחה לבדה בנסיבות אלו אינה פריקה או טעינה. לעומת זאת, במקום שבו ישנה סמיכות ניכרת בין אותו משא ומתן לבין החלטה בדבר רכישת הסחורה והעברתה לידי הסוחר, הרי שניתן לראות במשא ומתן קצר ומידי חלק מפעולת הפריקה והטעינה. פירוש אחר יקשה מאד על חיי המסחר במקום זה. פירוש אחר יגביל את אפשרותו של שוק הפשפשים לשמש לייעודו. פירוש אחר ייטול את העיקר מן המושג" פריקה וטעינה" ויותירו כמונח ריק שלא ניתן להזדקק לו בחיי המסחר...ככל שאותה שיחה היא חלק בלתי נפרד, באופן מהותי, מפעולת המסחר, ונלווית לה או עשויה להתלוות לה מסירה מידית של הסחורה, הרי שלהשקפתי, זהו חלק מהפעולה של פריקה".
המערערת טוענת כי מלאכת הפריקה והטעינה לצורך היתר החנייה צריכה להיות באופן מידי ורציף. הובלת המטען למקום היעד כלל אינה נכללת בגדר פריקה וטעינה, כך על פי החוק וכך על פי הפסיקה. המערערת טוענת כי בית משפט קמא טעה בכך שקבע שיציאה מהרכב לצורך בחינת היתכנות עסקה עונה על הגדרת המונח המשפטי "טעינה ופריקה". בית המשפט נכנס לנעלי הרשות ולשיקוליה בכל הנוגע להתנהלות הסוחרים בשוק הפשפשים ואין זה מתפקידו למצוא פתרונות למצוקת החניה של הסוחרים. קביעת בית משפט קמא מנוגדת לתכלית החוק ולמטרה לשמה הוצבו תמרורי פריקה וטעינה. סתימת דרכי הגישה לפריקה וטעינה בסמוך לאותם הדוכנים ו/ או החנויות בשוק תביא למצב של אנדרלמוסיה ברחובות המקיפים את האזור. בית משפט קמא ראה לנגד עיניו רק את האינטרס של המשיב והתעלם מהאינטרס הציבורי העומד בתכליתו של התמרור. הותרת פסק הדין על כנו תעודד סוחרים רבים לחנות רכבם בחניות המיועדות לפריקה וטעינה לצורך בצוע סידורים אישיים, ואז יטענו בעלמא כי נכנסו למי מבתי העסק על מנת לנהל משא ומתן לצורך בצוע עסקה.
המשיב חזר על גרסתו שהוצגה בפני בית משפט קמא, טען כי אמנם החנות אליה הגיע עם דוגמת סחורה הייתה סגורה ולכן בפועל לא הייתה פריקה או טעינה אך אם היה נקשר הסכם הייתה מתבצעת פריקת סחורה.
לאחר עיון בטענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הערעור להתקבל. לא ניתן להותיר את קביעת בית משפט קמא, כי במקרה הנדון התבצעה פעילות של פריקה וטעינה, על כנה.
"חנייה" מוגדרת בתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 כך: "חנייה – העמדת רכב לזמן כל שהוא, שלא לשם העלאת אנשים או הורדתם או טעינת מטען או פריקתו מיד, בלי הפסקות, בין שיש ברכב נהג או אנשים או מטען ובין שאין". מלשון ההגדרה ניתן לראות כי עצירת רכב שלא למטרת חנייה אלא לשם פריקה וטעינה חייבת להיות מידית ובלתי פוסקת. התנאי הוא כי המוביל החל "מיד" לאחר עצירת הרכב במלאת הפריקה או הטעינה ועסק בכך "בלי הפסקות", עד שעזב הרכב את המקום. נדרשים, אם כן, תנאים של מידיות ורציפות במלאכת הפריקה והטעינה.
בהתאמה להגדרה האמורה, גם הפסיקה פרשה את המונח "פריקה וטעינה" פירוש מצמצם, תוך הקפדה על יסודות המידיות והרציפות. נקבע כי תכלית החקיקה היא, בעיקרה, מתן אפשרות לפרוק ולטעון סחורה בפרקי זמן קצרים, מיד וללא הפסקות, בעיקר ליד בתי עסק לצורך הפעילות העסקית. תכלית התמרור היא לשרת את האינטרס הציבורי ולגרום לכך שהמקום בו ניצב התמרור יהיה בדרך כלל פנוי ולא ישמש אלא לחנייה קצרה מפעם לפעם, באופן שלא יהיה בכך משום שיבוש חמור לתנועה. עוד נקבע כי תכלית זו מצדיקה הבחנה בין נהגים שעיסוקם הובלת מטענים לבתי עסק, לבין נהגים אחרים. בכל הנוגע למי שעוסק בהובלת מטענים, נקבע כי הוא רשאי לחנות במקום המתיר חנייה לצורך פריקה וטעינה, יהיה סוג הטען ומשקלו אשר יהיו, אך תנאי הוא כי המוביל יחל מיד במלאכת הפריקה והטעינה, ללא הפסקות, עד לעזיבתו את המקום. בכל הנוגע לנהג שאין עיסוקו הובלת מטענים, נקבע כי אמות המידה הן שונות. מטען במקרה זה "אינו כולל משא שבדרך כלל אדם מטלטל עמו בידיו ממקום למקום...לגבי נהג זה מטען הוא רק מטען כבד שיש קושי לטלטל אותו בידיים למרחק ניכר" (ע"פ 2940/94 לוין נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(4) 545). נקבע כי חנייה לצרכי פריקה וטעינה אף אינה כוללת את הולכת המטען ממקום החנייה למקום היעד (ע"פ (י-ם) 1265/99 אליצור דיבון נ' מדינת ישראל, 15.9.99; ע"פ (ת"א) 58/91 שוילי נ' עיריית תל – אביב (אוזכר בת.פ. 4836/98 מדינת ישראל נ' דיבון, 16.7.03) וראה עוד: רע"פ 941/98 נקר נ' מדינת ישראל, 15.3.98; רע"פ 5273/12 גיא נ' מדינת ישראל, 9.5.13; ע"פ (חי) 533/06 שח אריה נ' מדינת ישראל, 20.2.06; עפ"א (ת"א) 48402/10/11 עיריית תל – אביב נ' תמרה חוסן, 12.12.11; עפ"א (ת"א) 20481/02/12 מדינת ישראל נ' לילי לוי לאה, 14.3.12; ע"פ (י-ם) 24744/09/11 זוננפלד נ' מדינת ישראל, 8.4.12 ).
ובענייננו. המשיב עצמו אישר בפני בית משפט קמא כי לא בצע פעולת פריקה או טעינה במועד רישום הדו"ח. הוא לא פרק כל מטען מרכבו ואף לא הוביל מטען מרכבו. מעדותו של המשיב בבית משפט קמא לא ברור כלל אם נשא דוגמא של סחורה בידו, כפי שהוא לעיתים נוהג לעשות, אך אניח כי אכן נשא עמו דוגמת סחורה. הפעילות אותה עשה המשיב בעת רישום הדו"ח הייתה בדיקת אפשרות לבצוע עסקה, פעילות מקדימה ומכינה לצורך קשירת עסקה. במסגרת פעילות זו נכנס המשיב לבתי עסק שונים והוא מציע את מרכולתו. רק אם בעל בית עסק מסוים מביע עניין באותה הסחורה, הולך המשיב לרכבו, בין אם מיד ובין אם במועד אחר, ואז מבצע פעולה של פריקת סחורה. כל עוד לא נקשרה עסקה לא מתקיים אפילו תנאי סף לבצוע פעולת פריקה וטעינה. הדברים נותרים בגדר מחשבות, כוונות ותכנון אופציונלי של פעולת פריקה. לניתן לראות מיד כי מדובר בפעילות אשר כלל לא מתקרבת להגדרות ולתנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה. לא קיימת כל מידיות בין החנייה ובין הפריקה. גם רציפות לא מתקיימת, שהרי אין כלל פעולת פריקה וטעינה. אין מדובר בעצירת רכב ופריקה מידית ורצופה, ללא הפסקות, של סחורה. רחוק מכך. מדובר בחנייה לצורך בדיקת אופציה עתידית אפשרית לפרוק סחורה, במועד לא בטוח ולא ידוע. גם אם נראה את המשיב כמוביל מטענים, בהתאם להבחנה בע"פ 2940/94 הנ"ל, וזאת בספק רב, הוא לא עמד בתנאים הנדרשים לצורך היתר חנייה במקום, לאמור, פעילות ממשית, מידית ורצופה של פריקה וטעינה, להבדיל מכוונות ותכנון בלבד.
בית משפט קמא בחר להרחיב במקרה זה את הגדרת החוק ולכלול בה גם פעולות נלוות לפריקה ולטעינה. הוא קבע כי שיחה מקדימה לפני בצוע עסקה הדורשת פריקה וטעינה תיכלל אף היא בגדר פעולת הפריקה והטעינה. בית משפט קמא קבע כי לשם בצוע שיחה כזו מותר לחנות במקום המיועד רק לצורך פריקה וטעינה. הרחבה זו מנוגדת לתכלית החוק, על פיה ההיתר לחנייה במקום מסוג זה יהיה היתר מצומצם, מוגבל בזמן ובהיקף ומיועד רק לפעולות שהן הלב והגרעין של הפריקה והטעינה. אם תיפתח הדלת לפירוש מרחיב, כך שכל פעולה נלווית, מקדימה או מאוחרת, שאינה אף פעולה פיסית וממשית של נשיאת משאות, תיכלל אף היא בגדר פעולת הפריקה – תוחטא תכלית החוק ויפגע האינטרס הציבורי.
עוד יוער, כי המשיב מבצע, לכאורה, פעילות של רוכלות, שהרי, על פי עדותו הוא מבצע פעולות ממכר שלא מתוך מבנה קבע. מהכרעת הדין של בית משפט קמא עולה, לכאורה, כי כל רוכל יכול להחנות רכבו במקום המיועד לפריקה וטעינה בעת שהוא מסתובב בין סוחרים ומציע להם את מרכולתו, שהרי הוא מקיים משא ומתן קצר, אשר אם יצלח, יביא לעסקה הכוללת פריקת סחורה. מסקנה זו תוביל, למעשה, למתן אישור קבע לכל רוכל לחנות בחניה המיועדת לפריקה וטעינה, תוך התעלמות מוחלטת מהגדרת החוק, מהתנאים בדבר מידיות ורציפות ותוך פגיעה באינטרס של מי שזקוק באמת למקום החנייה על מנת לבצע פעילות פריקה וטעינה של משא כבד לבתי העסק במקום. מסקנה זו מנוגדת להיגיון ולשכל הישר, שהרי ההיתר לבצוע פעולות פריקה וטעינה נועד לטיפול במשא באופן נקודתי, קצר ומידי ולא לפעילות מתמשכת ומגוונת.
לאור כלל האמור, אני מקבלת את הערעור. זיכוי המשיב בטל ואני מרשיעה אותו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.
התיק יוחזר לבית משפט קמא לצורך שמיעת טיעונים לעונש ומתן גזר דין.
המזכירות תעביר עותק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ח אייר תשע"ד, 18 מאי 2014, בהעדר הצדדים.