עיריית תל אביב חייבה ארנונה שגויה חברה שאינה עוסקת במסחר

מבוא

1. לפני ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב יפו, מתאריך 29.7.13 בה קבעה הוועדה, כי יש לסווג נכס בו מחזיקה המערערת בגודל 163 מ"ר ברח' בן אביגדור 20 תל אביב (להלן: "הנכס"), כסיווג השיורי של עסקים (משרדים, שירותים ומסחר) ולא בסיווג של "מלאכה ותעשיה".

רקע והחלטת הועדה

2. המערערת עוסקת בנכס בפעילות של "פוסט פרודקשיון". המשיב הגדיר פעילותה זו לשנת 2012 כפעילות עסקית תחת הסיווג של משרדים, שירותים ומסחר. המערערת סברה, כי יש מקום להכיר בפעילותה במקום כפעילות העונה להגדרת הסיווג של "מלאכה ותעשיה" ולפיכך פנתה בהשגה למנהל הארנונה על מנת שיכיר בסיווג הנכס ככזה. מנהל הארנונה דחה את ההשגה במכתבו מתאריך 16.4.12 וקבע כי: "במקום מתבצעת פעילות עסקית של עיבוד ועריכת סרטים למגוון לקוחות. בנוסף, מאתר האינטרנט של חברתכם עולה, כי הנכם פועלים להפקת סרטים ו/או מתן שירותי הפקה הכוללים ניהול צילומים ברחבי הארץ ובחו"ל".

3. המערערת ערערה על החלטת מנהל הארנונה לוועדת הערר. בקביעותיה העובדתיות של ועדת הערר, ביחס אליהן נדמה כי אין מחלוקת בין הצדדים, נקבע כדלקמן:

"עיקר הפעילות של העוררת בנכס עוסקת בעריכת סרטים וסרטונים, הפקת עריכה, אפטר אפקט, אנימציה, סאונד ומוזיקה.

הסרטים בהם עוסקת העוררת כאמור הינם פרסומות לטלוויזיה, רדיו, קולנוע, אינטרנט, פרומואים, וסרטים לשוק המוזיקה.

לקוחות העוררת הינן חברות, משרדי ממשלה, משרדי פרסום וחברות הפקה.

משרדה הראשי של העוררת בירושלים ואילו הסניף בתל אביב, הנכס נשוא הערר, משמש ל'מטרת פוסט פרודקשיין בלבד' שהוא שלב מאוחר לשלב היצירה והרעיונאות. בנכס מתבצעת פעילות עריכת סאונד, אנימציה, כותרות, תרגומים.

בנכס לא מתבצעת פעילות של צילום או הפקה.

בסניף בתל אביב שלושה חדרי עריכה.

בנכס בתל אביב חלק של כ- 20 מ"ר המשמש כמשרד.

בנכס, כך גם על פי סיכומי העוררת מתבצעת פעילות עריכה לפוסט פרודקשיין (בלבד)".

4. ועדת הערר בחנה האם יש להכיר בפעילות המתבצעת בנכס כ"פעילות ייצורית", ולכן לקבל הערר או להותיר את סיווג המשיבה כשירותים. לאחר שהועדה סקרה את הפסיקה המתאימה למול הפעילות המתבצעת בנכס, היא סברה שפעילות המערערת אינה עונה למבחני הפסיקה להגדרת השימוש בנכס כבית מלאכה או כתעשיה. הועדה קבעה, כי אין מדובר ביצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר, כך גם עסקינן יותר במתן שירות על ידי משרד הפקה או משרד פרסום ולא בפעילות אולפן הקלטה או עריכה. בנוסף, אין מדובר ביצירת "מוצר מדף", אלא פעילות המשלימה את מכלול השירותים אותם מספקת המערערת ללקוחותיה. כך גם אין עומד עסקה של המערערת במבחן ההנגדה, כאשר מרכז הכובד של פעילותה העסקית אינו "ייצורי" אלא מתן שירותים ללקוחותיה, ולבסוף סברה שהמוצר היוצא תחת ידיה של המערערת לאחר שלב הפוסט פרודקשיין אינו מוצר אחר מזה שנכנס בשעריה, למרות שפעולות המערערת משביחות את המוצר הקודם ויש לו ערך גבוה יותר מחומר הגלם. שלב הפוסט פרודקשיין, כך הוועדה, הינו אך שלב בלתי נפרד מסך פעולות הפקת הסרט ולא שלב בו נוצר מוצר חדש. בכך, דומה פעילות המערערת לזו המתבצעת במחלקת קריאטיב או משרד פרסום פעילות שלא הוכרה בפסיקה כמלאכה או כתעשיה. ועדת הערר הדגישה, כי שלב הפוסט פרודקשיין מהווה חלק מסל השירותים שנותנת המערערת ללקוחותיה במסגרת הפקה וצילום סרטים שכן זהו עיסוקה המרכזי. מכל מקום, אין מדובר בפעולה של "עריכה בלבד" כטענת המשיב.

הועדה הוסיפה, כי לא מדובר על הגדרה של "מלאכה", שכן לא הוכח שבנכס מבוצעת מלאכה בדומה למלאכת כפיים במקצועות אומן מסוימים, ובאופן הראוי להקלה הניתנת לאותם בעלי מקצוע שפרנסתם דחוקה מעסקים מסחריים רגילים.